מחברת ה’תודה’ הקטנה שלי

זה לא היה קל. כי איך אפשר בכלל
לומר ‘תודה לך השם’ כשזה באמת
הדבר האחרון שאתה מרגיש שבא לך
לומר? כאן נכנס העניין של המחברת.
גלגל הצלה של ממש.

הרב שלום ארוש כתב ספר מדהים לנשים – חכמות נשים. מזמן לא נתקלתי בספר מדהים כזה, שגרם לי באמת לחשוב על מספר ‘עובדות’ בחיי.

אחד הדברים החשובים והמעשיים שקראתי עליהם בספר הוא – מחברת תודה. הרב שלום ארוש מסביר רבות במאמריו, ובספריו, על הצורך החשוב להודות ולהכיר טובה לבורא עולם, לא רק בגלל שפע הברכות בהן הוא מברך אותנו כל יום, אלא גם (ובעיקר…) על הדברים שקשה לנו איתם, אלה המכאיבים לנו.

הבעיה היא, שזה לא תמיד קל להודות בכנות על דברים שאנחנו לא אוהבים, או שקשה לנו איתם, במיוחד על אותם ‘דברים’ שגורמים לנו כאב עצום והרבה כאב לב.

אני, באופן אישי, התמודדתי (אפילו נאבקתי ממש) עם הנושא הזה זמן רב. איך באמת אוכל לומר ‘תודה רבה השם’ על שאין לי עוד ילדים? איך אומר בכנות ‘תודה רבה לך השם’ על שאני מרגישה כל כך בודדה רוב הזמן? איך אוכל להודות כשהחגורה הכלכלית מתהדקת עוד ועוד מיום ליום? ובכלל, איך אפשר לומר ‘תודה רבה לך השם יתברך’ כשזה באמת הדבר האחרון שאתה מרגיש שבא לך לומר?

הרב שלום ארוש שולח לנו גלגל הצלה. בפרק העוסק בתודה והודאה, הוא ‘מכסה’ את העניין. תחילה, הוא מחלק את התהליך לשלושה שלבים. שלב ראשון הוא רק הודאה להשם על כל השפע והברכות – מבלי לגעת אפילו בדבר שגורם לנו כאב או צער.

רק כאשר הגענו להכרת הטוב באמת – כאשר אנו באמת מזהים את כל הדברים העצומים שהשם עושה איתנו כל הזמן – רק אז אפשר לעבור לשלב השני, שהוא להודות להשם על כל הניסיונות או מידות הנפש והדברים שגורמים לנו צער ואיתם אנו מתמודדים. אולם, אנו יכולים להמשיך לשלב השני רק אם אנו בטוחים שסינדרום ה’מסכן/ה שכמותי’ לא יתגנב לשלב זה, אפילו לא בקמצוץ. אם ישנו חשד, ולו הקל ביותר, לפלישת אחד מגווניה של תסמונת זו, עלינו להמשיך רק להודות להשם מבלי לפתוח נושאים (ופצעים) כואבים.

שלב שלישי מתבצע כאשר אנו יכולים לבקש מהשם להראות לנו את הסיבה בעבורה קיבלנו את הניסיון/התמודדות/מידת נפש, כך שנוכל לנסות לעשות תשובה ולתקן את הטעון תיקון. ושוב, רק אם אנו בטוחים שלא ניפול להרגשת ‘מסכן שכמותי’.

למה? בגלל שכל תפילה המגיעה ממקום התסמונת הזו לא רק שלא תיענה, אלא עלולה לגרום נזקים (דינים וכו’), השם ישמור.

ניסיתי את תהליך שלושת השלבים הנ"ל – והוא באמת, אבל באמת, עזר לי לצאת מהשבלונה בה נתקעתי. במשך מספר שבועות, את כל שעת ההתבודדות שלי הקדשתי רק לעבודת התודה וההודאה להשם, מבלי להזכיר בכלל נושאים איתם התמודדתי.

יותר מזה, הרב שלום ארוש מספר סיפור מעניין על אחת מתלמידותיו, שסיפרה לו כי התחילה לכתוב במחברת את כל הדברים עליהם היא מודה. הרב שלום ארוש הגיע למסקנה שזה רעיון נפלא, והמליץ לכל הפונים אליו שתהיה להם מחברת ‘תודה לך’ קטנה. את שלי התחלתי לפני מספר שבועות. וכן, מדובר בגלגל הצלה אדיר!

קודם כל, זה גרם לי לעצור את הכל. להתבונן ולכתוב במחברת את כל הדברים בהם השם בירך אותי. תודה לא-ל, אני בריאה, בעלי בריא, הילדים שלי בריאים. תודה לא-ל, אנחנו גרים בישראל. תודה לא-ל, לבעלי יש עבודה יציבה וקבועה והפרנסה ברוך השם. תודה לא-ל, אני כבר לא עובדת מצאת החמה ועד צאת הנשמה יותר, וכולי וכולי.

לראות את כל הברכות הללו כתובות על הדף גרם לי להתחיל לשים לב. וואוו. כמה ברכות! מלא! ולא רק, במידה ומתקפת ‘מסכנה שכמותי’ נצפית באופק, אני מיד לוקחת את המחברת ועוברת שוב ושוב על כל הברכות שלי. אני גם לוקחת אותה איתי להתבודדות כדי ‘להיכנס’ כמו שצריך לעבודת ה’תודה לך, השם’ ולמצב רוח טוב.

לא עבר זמן רב, והשם הראה לי עוד ועוד סיבות להודות לו: תודה לך השם, יש לי שלום בית נהדר, יש לי זמן איכות עם המשפחה – עם בעלי והילדים. תודה לך השם, על החופש ללכת בעקבות ליבי (והמצפון), ולא להיסחף מתוך עיוורון אחרי מה שכולם עושים או חושבים. תודה רבה לך השם, על הזמן הפנוי שאתה נותן לי ל’קפוץ’ למקומות קדושים (רחל אמנו, מערת המכפלה, הכותל וכו’), חנויות אמנות ולשוק מחנה יהודה – תלוי לאן מצב הרוח לוקח אותי.

מדהים.

אבל, שוב, אחרי מספר שבועות עם מחברת התודה שלי, השם עורר אותי לעבור שלב. התחלתי לחפש סיבות כדי להודות להשם גם על הדברים הקשים והכואבים.

וכתבתי: "תודה לך השם, שהעסק שלי קרס לפני כשנתיים" – ואז להעלות שמונה או תשע סיבות (מספיק טובות!) כדי שאודה להשם באמת על זה, כך שאוכל לראות בבירור את הפנימיות והעומק של כל מה שקרה.

1. זה גרם להתחיל לדבר עם השם.
2. זה גמל אותי מההתמכרות לעבודה.
3. יש לי יותר זמן לבעלי ולילדים.
4. זה שיפר את שלום הבית שלי בצורה מדהימה.
5. זה הפחית בצורה משמעותית את רמות המתח והחרדות.
6. זה גרם להתחיל לבשל, לטפח את הגינה שלי ולעשות עוד דברים שאף פעם לא היה לי זמן בשבילם.
7. זה נתן לי זמן להתבונן ולהרהר במה אני באמת עושה עם חיי.
8. זה עזר לי לעשות תשובה אמיתית.

הבנתם את הרעיון.

אט אט, עברתי על כל ההתנסויות ה’שליליות’ וגיליתי את הטוב העצום שהיה בכל מצב. וזה נתן לי זריקת מרץ מדהימה להבין שכל הדברים/מצבים איתם התמודדתי היו, באמת, רק לטובה. ובמקביל, זה עזר לי לומר בתמימות ובפשיטות ‘תודה לך השם’, על כל אחד ואחד מהם.

תודה לא-ל, אני מרגישה כל כך שמחה. דבר שגרם לי להצליח להתמודד הרבה יותר עם המצבים המאתגרים, שעד לפני מספר שבועות היו מהדקים את חבל ה’מסכנה שכמותי’ יותר ויותר סביב צווארי.

בחודש האחרון, אודה על האמת, הרגשתי מספר שעות של ‘דאון’ (אם נצרף את כל הדקות ביחד), אבל התחמשתי שוב בעזרת מחברת התודה שלי ועם שעת ההתבודדות. השם עזר לי לגרש את האומללות והמסכנות שניסו לפלוש לתוכי.

אז אם אתם באמת רוצים לראות שינויים לטובה בחייכם (גם אם הסיבות החיצוניות, אלה הנראות לעין, נראות חמורות…) השקיעו מספר שקלים, קנו מחברת והתחילו לכתוב… תודה! לא תפסיקו לומר ‘תודה לך השם’. מניסיון.