עם או בלי חשבון?

אדם שחי בלי חשבון, וגם לא עושה
חשבון, גם בשמים מתנהגים אתו כך
ומניחים למידת הדין לעשות בו כרצונה…

בשדי יער – פרק 66

כאשר אדם לא עושה משפט יומיומי, לא זו בלבד שהוא מחמיץ את ההזדמנות להתעלות מעל הדין – לצאת זכאי בדין על ידי שדן את עצמו, אלא נופל לגמרי ממידת המשפט משום שהוא למעשה מקבל ייסורים ללא משפט, הרבה יותר ממה שמגיע לו! מדוע?

כאשר אדם לא שופט את עצמו, פירושו, שהוא חי בלי חשבון והוא לא עושה חשבון. ואז, מידה כנגד מידה – גם בשמים לא עושים לו חשבון ומניחים למידת הדין לעשות בו כרצונה. נותנים לו ייסורים בלי חשבון, והוא נמסר לפגעים רעים וסובל מפורענויות יותר מכדי חיוב עוונותיו. מה שאין כן כאשר מדובר באדם שעושה חשבון – אז גם בשמים עושים לו חשבון. וגם אם מגיעים לו ייסורים, נותנים לו אותם לפי חשבון – ברחמים, בצורה מתונה ומדודה, בדיוק כפי הצורך שיש לעורר אותו, מעט מעט.

רבינו ה"בן איש חי" מספר משל הממחיש עניין זה בצורה נפלאה:

משל לראובן שהכה את שמעון סטירה אחת על לחיו. שמעון מצידו החזיר מיד שלוש סטירות. אמר לו ראובן: שלוש סטירות אלו, למה? הרי נתתי לך רק אחת! אמר לו שמעון: אין שום טעות, אלא הכל לפי חשבון: סטירה אחת קיבלת כנגד הסטירה שנתת לי, השנייה – בתור קנס, כמובא בתורה שהגנב משלם כפול. והשלישית, נתתי לך במתנת חינם…

אמר לו ראובן: יפה דנת ויפה דיברת. קם והכה את שמעון שלושים סטירות על לחיו. שמעון עמד וקיבל את הסטירות בשקט, וחשב בליבו: תיכף שיסיים, אכה אותו שבעתיים, על פי החשבון הנ"ל: שלושים סטירות, בתור החזר חוב, ועוד שלושים בתור קנס, ואחר כך עוד אוסיף לו סטירה במתנת חינם. אבל לא כך היה. כאשר סיים ראובן להכותו, ורצה שמעון להחזיר לו, כבר הפך ראובן את פניו והלך לו. צעק לו שמעון: היי! לאן אתה הולך? עמוד ונעשה חשבון! אמר לו ראובן: כבר אבד החשבון. אמר לו שמעון: למה? ענה לו ראובן: כל שלושים הסטירות שנתתי לך, את כולן נתתי לך במתנת חינם ואינן נכנסות לחשבון כלל. והלא אתה בעצמך חרצת משפט זה, שיוכל אדם לתת לחברו סטירות במתנת חינם שאין עליהן דין וחשבון.

אמר לו שמעון: אבל אני נתתי רק סטירה אחת במתנת חינם, ואיך נתת לי שלושים? אמר לו ראובן: ומה ההבדל בין אחת לשלושים אם הן ניתנות בתור מתנה? הלא במתנה לא עושים חשבון. ויש שנותן מאה ויש נותן אלף ולא צריך לתת טעם למעשיו מאחר ובאו במתנת חינם…

והנמשל מובן. כאשר אדם עושה חשבון על חטאיו ומתוודה עליהם לפני הבורא, אם כן, גם כאשר שולחים לו ייסורים שולחים לו רק מעט מהם, מדודים במידה מדויקת לעורר אותו. אבל כשאינו עושה חשבון נפש, ונמצא שאינו שם לב כמה עוונות וחטאים יוצאים מתחת ידו מדי יום ביומו, ואין הבדל אצלו אם עשה מאה עוונות ביום אחד או חמישים או אלף, אם כן, מידה כנגד מידה, פגעי הטבע פוגעים בו ויש למזיקים רשות לפגוע בו בלי לעשות שום חשבון ויוכל לקבל ייסורים גדולים מכדי עוונותיו, ר"ל.

אין טעויות

וזה מה שכתוב בגמרא (חגיגה, ד), כאשר הגיע רב יוסף לפסוק: "ויש נספה בלא משפט…" (משלי יג) הוא החל לבכות והזדעזע: וכי יש אדם שמת שלא בזמנו? אמרו לו: כן. כמו שהיה מעשה ברב ביבי בנו של אביי, שמלאך המוות היה מתראה עמו לעיתים קרובות, ופעם ראה רב ביבי שמלאך המוות אומר לשלוחו: לך תביא לי את "מרים המקלעת שערן של נשים". הלך שלוחו של מלאך המוות והביא לו את "מרים מגדלת תינוקות" שהיה שמה דומה לשל זו, וטעה ביניהן. אמר לו מלאך המוות: מה עשית? אמרתי לך להביא את מרים הספרית, לא את מרים הגננת! אמר לו השליח: אם כן, אחזיר את נשמתה. אמר לו מלאך המוות: מכיוון שכבר הבאת אות, תשאיר אותה כאן כי אני זקוק להשלים את מכסת הנשמות. רק דבר אחד תסביר לי: איך יכולת לקחת את נשמתה, הרי לא הגיע זמנה למות? אמר לו השליח: מצאתי אותה כשהיא עוסקת בניקוי התנור, ואוחזת בידה מין ברזל שעמו מנקים את התנור, והברזל היה רותח והיא הניחה בטעות את האוד הרותח על רגלה ונכוותה ממנו, ומכיוון שהורע מזלה יכולתי להתגבר עליה – ולקחתי את נשמתה.

שמע רב ביבי את כל זה ושאל את מלאך המוות: וכי יש לך רשות לעשות כן, לקחת אדם קודם זמנו? ענה לו מלאך המוות: וכי לא כתוב: ‘ויש נספה בלא משפט’? ענה לו רב ביבי: והלא כתוב: ‘דור הולך ודור בא’? כלומר, לכל דור יש זמן קצוב להסתלק ולפנות מקום לדור הבא, ומכיוון שעוד לא הגיע זמנו של הדור הבא, כיצד נלקחות נשמות מן העולם לפני שהשלימו שנותיהם שיש להן בדור הזה? אמר לו מלאך המוות: בשל כך, אינני מוסר נשמות אלו שנסתלקו קודם זמנן לשומר המתים, ששמו "דומה", אלא הן מתגלגלות ושטות אתי בעולם עד שיתמלאו שנותיהן, ורק אז הן נמסרות לשומר המתים. אמר לו רב ביבי: סוף כל סוף, מה אתה עושה עם שנות החיים הללו, שהיה צריך זה שמת קודם זמנו לחיות? אמר לו: אם ישנו תלמיד חכם המעביר על מידותיו, אני מוסיף לו את שנות החיים הללו ומאריך ימיו כנגד הימים שקיצרתי אצל האדם שמת. עד כאן המעשה.

והגמרא מצריכה הסבר. הלא ישנו כלל האומר שאין ייסורים ללא עוון, וכל דבר שקורה – קורה בהשגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק ללא שום טעות. והנה כאן, נראה כי יש טעות, הלא אותה נשמה של מרים מגדלת התינוקות נלקחה בטעות על ידי שלוחו של מלאך המוות???

גמרא זו, למעשה, מחזקת את האמור לעיל, שאדם שאינו שופט את עצמו מפסיד את ההזדמנות להיפטר מכל הדינים וגם יש עליו קטרוג על כל עוון ועוון, ולו הקטן ביותר, ומעורר עליו דין אחר – גדול עוד יותר. ומכיוון שבשמים רואים שהוא חי את חייו בלי חשבון ואין לו עניין לתת דין וחשבון לפני הקב"ה על כל מעשיו, ולמעשה זה מראה שלא אכפת לו ואין לו יראה מהשם והוא חי כאילו אין דין ואין דיין ואין שום הנהגה והשגחה ח"ו, וכל אחד יכול לעשות ככל העולה על רוחו מבלי לתת דין וחשבון, אם כן, גם בשמים מפסיקים לעשות חשבונות והשם מסיר השגחתו ממנו, וכל פגעי הטבע והמזיקים יכולים לעשות בו כרצונם בלי שום חשבון, כמובא במשל בשם ה"בן איש חי". וזה הדבר שעליו צריך לדייק דווקא באותו פסוק שהיה בוכה עליו רב יוסף: יש נספה בלא משפט? – בלא משפט דייקא! כלומר, שנספה בגלל חסרון במשפט שלו על עצמו, כשלא שופט את עצמו בכל יום. וממילא, הוא נלקח ללא משפט.

לכן, אין שום טעות בהנהגת הבורא! וגם מה שמובא בגמרא לעיל על מלאך המוות, שכביכול השליח שלו טעה, זה בעצמו היה בגלל אותה הנהגה. ואותה מרים מגדלת התינוקות לא הייתה עושה חשבון וממילא גלגל הקב"ה שיטעה אותו שליח ונעשתה חשופה להיזק ללא משפט.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)