פורים עבר, אבל הנס נשאר
חטפתי את הארנק, רצתי הכי מהר שיכולתי לחנות התחפושות, וקניתי מסכה מצחיקה! חזרתי הביתה, התאפרתי כמו שרק בפורים מתאפרים, הסתכלתי במראה ו... צחקתי!
חטפתי את הארנק, רצתי הכי מהר
שיכולתי לחנות התחפושות, וקניתי מסכה
מצחיקה! חזרתי הביתה, התאפרתי כמו
שרק בפורים מתאפרים, הסתכלתי במראה
ו… צחקתי!
פורים עבר, פסח בפתח, אבל הנס נשאר.
האמת, שלא סיפרתי לאף אחד את מה שעבר עליי בפורים האחרון. הרבה רצון לשמוח בודאי היה, אבל גם קשיים שמהם זכיתי לבנות כלים נפלאים לקבלת השפע מהשם יתברך.
הרבה פעמים אנשים שונים שאני פוגשת "מתפעלים" מהאושר האינסופי שלי, ושואלים אותי: ‘תגידי, איך את תמיד בשמחה? בלי דאגות?’… ואני תמיד מסבירה שאני עובדת על זה וגם הם יכולים בפשיטות להגיע לאותה תוצאה. כי עם רצון טוב ללמוד, אפשר ליישם את הדברים.
וזה נכון. לא נתתי לשום מבחן וקושי לשבור אותי. תמיד התחזקתי בלימוד ובאמונה כדי לעבור את הגלים שעוברים על האדם, ובין הגלים האלה תמצאו את גלי הפרנסה, החובות, חינוך הילדים ו… ו… אבל מה שהכי הרבה עוזר הן התפילות, שהן תמיד שם כמו גלגל הצלה.
אבל בפורים האחרון המבחן האמיתי הגיע.
ההכנות שלפני החג היו משמחות: קניתי תחפושות עם הילדים והכנו משלוחי מנות קטנים, כדי שייקחו איתם לגן.
ביום שישי הילדים התחפשו. הכל היה מדהים. כל כך קטנים ומתוקים עם האביזרים והאיפור… לקחתי את הילדה לגן שלה ואת הבן לגן שלו, נפרדנו בחיבוק ונשיקה וחזרתי הביתה, לניקיונות ולבישולים של יום שישי.
אבל אז זה קרה. בדרך הביתה הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי. לא יכולתי לעצור ולו לרגע את העצבות ש"נפלה" עלי. פתאום, ביום הכי שמח, בחג הכי שמח וביום שישי – הרגשתי את החתיכה החסרה שבחיי מקננת בתוך ליבי… הגעגוע לאימי שנפטרה.
מאז שהיא נפטרה עשיתי דרך ארוכה בכל מה שקשור לחזרה בתשובה, ובאמת, הרגשתי שאני עושה למענה, ולמעני אף יותר.
אבל בפורים הזה, היא הייתה חסרה לי יותר מתמיד. ובכלל, המחשבה שאחרי פורים יגיע ליל הסדר, ה"חג" המשפחתי… זה לא עשה לי טוב…
תוך כדי שאני בוכה, המחשבות בראש החלו לרוץ וידעתי בתוך תוכי שאם אני אשקע בעצב זה לא יגמר ב-10 דקות של געגוע, זה פשוט ישבית את כל שמחת השבת כי לא הייתי מסוגלת לנקות או לבשל.
ואז חשבתי לעצמי, איך אני בתור תלמידה של רבי נחמן מברסלב יכולה להשתמש בכל האור שקיבלתי מהצדיק עד עכשיו? איך אני יכולה להגיד שאני ברסלברית אם אני לא בשמחה ברגעים האלה? "מצווה גדולה להיות בשמחה"! – את זה ידעתי, אבל איך זה יעזור לי עכשיו, כשהעצבות מושכת אותי למטה?
כי "לזכות לשמחה זה קשה וכבד יותר משאר כל העבודות", אומר רבי נתן (ליקוטי עצות, לה).
אבל צריך להתאמץ, לעשות הכל כדי להיות בשמחה. "צריכין לשמח את עצמו על ידי מילי דשטותא, מילי דבדיחותא. ומריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רוב אין יכולין לשמח את עצמו כי אם על ידי מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. גם למעלה נעשה מזה יחוד גדול! על ידי בדיחא דעתיה, דהיינו שמחה" (שם כט).
ואז נדלקה נורה מעל ראשי.
חטפתי את הארנק, רצתי הכי מהר שיכולתי לחנות התחפושות הראשונה שבקרבת ביתי, ותאמינו או לא – קניתי מסכה מצחיקה! חזרתי הביתה, התאפרתי כמו שרק בפורים מתאפרים, הסתכלתי במראה ו…צחקתי!
ולא רק, שרתי וקפצתי משמחה. לא הבנתי מי זו המצחיקה הזאת שמסתכלת עלי במראה… הרגשתי את חוט החסד שהשם שלח לי מלמעלה. והכי מצחיק – ניקיתי, בישלתי, כיבסתי וגיהצתי עם המסכה, וסיימתי הכל בסייעתא דשמיא ובזמן!!!
הגיעה השעה לאסוף את הילדים מהגן. יצאתי מהבית עם התחפושת הקטנה שלי, וכולם צחקו ושמחו ממעשה השטות שלי. דבר כל כך קטן ולא יקר שינה את פני התמונה. מדהים.
תודה רבה להשם, הרגשתי שזה רצונו: שאלמד בפורים הזה, בחג הכי שמח בשנה, לשמוח! גם כשלפעמים רוצים להיות קצת עצובים.
צריך תמיד לזכור שאנחנו תלמידים של רבי נחמן מברסלב, ולפעמים זה די מחייב כל העניין הזה של השמחה. מחייב, אבל משתלם. עובדה. השבת של כל המשפחה שלי ניצלה בזכות זה!
את השמחה הזו אי אפשר להפסיק. עם ניגון ועשרה מיני נגינה אנחנו מצוידים היטב לקרב נגד היצר הרע.
יהי רצון שכל ימי שנה יהיו גדושים ומלאי וצחוק ואושר בחיינו ונעבוד את השם מתוך שמחה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.
ל' ניסן התש"ע
4/14/2010
המסכה הגר, כל כך ריגשת אותי, אני כל כך מזדהה עם רגשותייך בגעגוע ליקר לנו מכל…התעלות גדולה היא
לדעת לשים את המסכה השמחה, כשמרגשים ההיפך מבפנים.
ל' ניסן התש"ע
4/14/2010
הגר, כל כך ריגשת אותי, אני כל כך מזדהה עם רגשותייך בגעגוע ליקר לנו מכל…התעלות גדולה היא
לדעת לשים את המסכה השמחה, כשמרגשים ההיפך מבפנים.