בגן האמונה המבואר עמוד צה

בגן האמונה המבואר עמוד צה

וַאֲפִלּוּ בְּעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים, כַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹצֶה לִלְמֹד יוֹתֵר, וְאֵינוֹ יָכוֹל; אוֹ רוֹצֶה לְתַקֵּן מִדָּה רָעָה, אוֹ לָצֵאת מִתַּאֲוָה רָעָה – וְהוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ, בְּוַדַּאי עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ לִרְצוֹת וְלַעֲשׂוֹת כָּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ, וְלִלְמֹד עַל הַנּוֹשֵׂא וּלְהִתְפַּלֵּל עָלָיו. אֲבָל עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁה’ יְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ, יְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ בְּאַהֲבָה. זֶה גַּם יָקֵל עָלָיו מְאֹד, וְגַם יְצַמְצֵם אֶת הַנְּזָקִים שֶׁל אוֹתָם חֶסְרוֹנוֹת אוֹ פְּגָמִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁחֹסֶר הַצְלָחָה בַּעֲבוֹדַת ה’ זֶהוּ סוּג שֶׁל יִסּוּרִים. כִּי בְּוַדַּאי נָעִים מְאֹד לִהְיוֹת מְשֻׁחְרָר מִתַּאֲווֹת, וְלִהְיוֹת בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְלִהְיוֹת מַתְמִיד בְּלִמּוּד וְכַדּוֹמֶה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שׁוֹאֵף לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת ה’, וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ, יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת לָזֶה כַּמָּה סִבּוֹת:
א. יִתָּכֵן שֶׁאֵלּוּ יִסּוּרִים שֶׁבָּאִים עָלָיו מִשָּׁמַיִם לְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל הַזְּמַן, שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵאוֹתָהּ מִצְוָה, וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל בָּהּ.
ב. יִתָּכֵן שֶׁמִּשָּׁמַיִם מְעַכְּבִים אוֹתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים שֶׁאֵין לוֹ כֵּלִים לְקַבֵּל אוֹתָהּ מַעֲלָה רוּחָנִית שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ. כִּי בַּשָּׁמַיִם יוֹדְעִים, שֶׁאִם יְקַבֵּל מִיָּד אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, זֶה יַכְנִיס בּוֹ גַּאֲוָה, וְיַזִּיק לוֹ.
לָכֵן, בְּכָל אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, עָלָיו לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הַהַמְתָּנָה, לְהַשְׁלִיךְ אֶת שִׂכְלוֹ לְגַמְרֵי, וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַזְּכוּת וְהַכֵּלִים לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת ה’.

חָסִיד אוֹ פָּקִיד?

מְסַפְּרִים עַל רַב מְפֻרְסָם בֶּן דּוֹרֵנוּ, מֵעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁל אַחַת מֵהַחֲסִידֻיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁבִּנְסִבּוֹת שׁוֹנוֹת הֻכְרַח לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלַעֲבֹד כְּ… פָקִיד בַּבַּנְק! כַּמּוּבָן, קָדְמוּ לָזֶה כַּמָּה מַהֲלָכִים, שֶׁכִּבְיָכוֹל דָּחֲפוּ אוֹתוֹ לְכָךְ, אֲבָל בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה הוּא מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד יוֹשֵׁב מֵאַחֲרֵי הַדֶּלְפֵּק בְּאֶחָד מֵהַבַּנְקִים, בִּמְקוֹם לָשֶׁבֶת בִּישִׁיבָה לִלְמֹד תּוֹרָה כְּפִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.
אוֹתוֹ חָסִיד יָשַׁב בַּבַּנְק, וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: "אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְכָאן? מָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן? מַדּוּעַ אֵין אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ?" וְהוּא הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי לֹא בְּמִקְרֶה, אֶלָּא יֵשׁ לוֹ אֵיזוֹ שְׁלִיחוּת וְתִקּוּן, וְעָלָיו לְקַבֵּל אֶת זֶה בְּאַהֲבָה. הוּא לֹא נָתַן לָעַצְבוּת וְלַיֵּאוּשׁ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְגַם לֹא נִסָּה לְהִתְנַעֵר וּלְהִתְחַמֵּק מֵהַמְּצִיאוּת. הוּא גַּם לֹא נָפַל לְשׁוּם כַּעַס אוֹ לְתַרְעֹמֶת עַל ה’, וְלֹא לְהַאֲשָׁמוֹת עַצְמִיּוֹת. אֶלָּא נָקַט בַּצַּעַד הַמַּעֲשִׂי בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר – בִּזְמַן הַפְסָקַת הַצָּהֳרַיִם, בִּמְקוֹם לֶאֱכֹל, הוּא הָלַךְ לְחֶדֶר צְדָדִי, וְשָׁם הִתְפַּלֵּל וְהִתְחַנֵּן בִּדְמָעוֹת לְבוֹרֵא הָעוֹלָם, שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתוֹ לְסַפְסַל הַיְשִׁיבָה. שְׁאָר הַיּוֹם הָיָה בְּשִׂמְחָה, וְעָשָׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת.
וְהַתּוֹצָאוֹת הִגִּיעוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. זֶה לֹא אָרַךְ שָׁבוּעַ וְגַם לֹא שְׁבוּעַיִם, אֲבָל אַחֲרֵי תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת הוּא מָצָא אֶת עַצְמוֹ שׁוּב חוֹבֵשׁ אֶת סַפְסְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ הָאָהוּב.

נֶהָג וָתִיק

כַּאֲשֶׁר אָדָם חַי בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה וְהַכֹּל לְטוֹבָה, וְאֵין הוּא חוֹשֵׁד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹלִיךְ אוֹתוֹ שׁוֹלָל. הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב בְּאוֹטוֹבּוּס, וְסוֹמֵךְ עַל הַנֶּהָג שֶׁיּוֹדֵעַ לְאָן הוּא נוֹסֵעַ, וְכֵיצַד לִנְהֹג בָּאוֹטוֹבּוּס. הוּא בְּוַדַּאי יוֹשֵׁב לוֹ נִנּוֹחַ עַל מוֹשָׁבוֹ, וּמִתְבּוֹנֵן בַּנּוֹפִים הַחוֹלְפִים לְנֶגֶד עֵינָיו, וְנֶהֱנֶה מִכָּל רֶגַע וָרֶגַע.
לְעֻמָּתוֹ, אָדָם שֶׁחֲסֵרָה לוֹ אֱמוּנָה, דּוֹמֶה לְנוֹסֵעַ עַצְבָּנִי, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא הַנֶּהָג, וְגַם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהוּא מְנַסֶּה לִנְהֹג בָּאוֹטוֹבּוּס מֵהַסַּפְסָל שֶׁבּוֹ הוּא יוֹשֵׁב. הוּא כָּל הַזְּמַן מְתֻסְכָּל וּמְמֻרְמָר, שֶׁאֵין הַנֶּהָג נוֹסֵעַ לַכִּוּוּן שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְגַם הוּא מֻדְאָג וּמֻטְרָד מִצּוּרַת הַנְּהִיגָה: פַּעַם הוּא מִתְמַרְמֵר שֶׁזֶּה מַהֵר מִדַּי, וּפַעַם שֶׁזֶּה לְאַט מִדַּי; כָּאן הַנֶּהָג נִכְנַס לְסִבּוּב בִּפְרָאוּת, וְכָאן הָאוֹטוֹבּוּס קָפַץ וְכוּ’. וְהָאֱמֶת שֶׁהוּא בִּכְלָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא נוֹסֵעַ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם מֵחַיָּיו. רַק חַי בְּצַעַר וּבִדְאָגוֹת, וְהַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֲסַר אֱמוּנָה בַּנֶּהָג.