בשדי יער עמוד 93-94

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 93-94

כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁאֵין מִי שֶׁהִשִּׂיג אוֹתוֹ. הַיְנוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה וּמִתְחַזֵּק בְּכָל עֹז לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְשִׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, הוּא מְעוֹרֵר עֵדֶן הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, בְּחִינַת נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט.
כִּי אֵין שׁוּם שֵׂכֶל שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַכֹּחַ שֶׁל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, בִּפְרָט מַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל כָּל אֶחָד עַל צָרַת נַפְשׁוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ הַמַּלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁמְּקַבֵּל תְּפִלּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְקוֹשֵׁר מֵהֶם כְּתָרִים לְרַבּוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן לְהַעֲלוֹת הַכֶּתֶר הַנּוֹרָא הַזֶּה, רַק הוּא מַשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה מֵעַצְמוֹ וְיֵשֵׁב בְּרֹאשׁ קוֹנוֹ. וְעַל כֵּן בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה כְּתִיב: “בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם”, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה הָעֲתִידָה לָבוֹא הוּא עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְכַנַּ”ל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה’”, וְאָמְרוּ חֲזַ”ל: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים…

הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו

הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִלְּהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה הוּא הַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁמַּחֲלִישִׁים אוֹתוֹ וּמַפִּילִים אוֹתוֹ בְּדַעְתּוֹ וּמְיָאֲשִׁים אוֹתוֹ מִן הַתְּפִלָּה.
יֵשׁ אֶחָד שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲווֹנוֹת שֶׁמּוֹנְעִים אֶת תְּפִלָּתוֹ מִלְּהִתְקַבֵּל וְלָכֵן הוּא מַפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל אוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלִי חֵשֶׁק וֶאֱמוּנָה. יֵשׁ אֶחָד שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאִם הוּא לֹא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם אָז אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפְעֹל בִּתְפִלָּה. וְאֶחָד אַחֵר חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא שָׁוֶה כְּלוּם וְאֵינוֹ חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאַחֵר מַרְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם עָלָיו, וְכוּ’ וְכוּ’.
לָכֵן הָאָדָם צָרִיךְ לְהַחֲלִיט שֶׁהוּא לֹא סוֹמֵךְ עַל כְּלוּם וְלֹא תּוֹלֶה בִּכְלוּם, מִלְּבַד רַחֲמֵי ה’ וְחַסְדּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת הָ”אֲנִי” שֶׁלּוֹ מֵהַתְּמוּנָה וְיַאֲמִין בַּבּוֹרֵא, וּבִמְקוֹם לַחְשֹׁב: “אֲנִי לֹא יָכוֹל” אוֹ “אֲנִי רָשָׁע”, יַחְשֹׁב: “ה’ בְּוַדַּאי יָכוֹל, וְגַם אִם אֲנִי רָשָׁע, יֵשׁ לַה’ מַסְפִּיק רַחֲמִים בִּשְׁבִיל לְרַחֵם עָלַי…”
כִּי הָרַחֲמִים שֶׁל ה’ לֹא כָּלִים אַף פַּעַם, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה (בְּבִרְכַּת הַהוֹדָאָה): הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ… וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מַאֲמִין כָּךְ הוּא לֹא נֶחֱלַשׁ מֵהַתְּפִלָּה אַף פַּעַם. כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁמַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה, לַה’ יֵשׁ תָּמִיד מַסְפִּיק רַחֲמִים לְרַחֵם גַּם עָלָיו בְּמַצָּבוֹ. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים אַחַר כָּךְ, בְּהֶמְשֵׁךְ הַבְּרָכָה: כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ… שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁזֶּה שֶׁאָנוּ תָּמִיד מְקַוִּים לַה’ הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בָּרַחֲמִים שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָם כָּלִים, וּמִמֵּילָא אֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲלִישׁ אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.

יָצָא הַמַּרְצֵעַ מִן הַשַּׂק

יֶשְׁנָהּ עֵצָה טוֹבָה וּבְדוּקָה לָאָדָם שֶׁיִּתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל מַצָּב, וְשֶׁסּוֹגֶרֶת לַיֵּצֶר הָרַע אֶת הַפֶּה לְגַמְרֵי, וְהִיא – שֶׁיַּעֲשֶׂה רְשִׁימָה שֶׁל כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְשַׁדֵּר לוֹ שֶׁאֲמוּרִים לִמְנֹעַ אֶת תְּפִלָּתוֹ מִלְּהִתְקַבֵּל, וְיַחֲלִיט שֶׁהוּא מַסְכִּים עִם הַכֹּל – וְיֹאמַר: נָכוֹן: אֲנִי רָשָׁע, טִפֵּשׁ, לֹא יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל, מָלֵא עֲווֹנוֹת וְכוּ’ וְכוּ’ – אֲבָל הַ’ יִתְבָּרַךְ רַחֲמָן וַאֲנִי פּוֹנֶה אֶל הָרַחֲמִים שֶׁלּוֹ בִּלְבַד! שֶׁהֵם אֵינְסוֹפִיִּים וּמַסְפִּיקִים גַּם לְרַחֵם עָלַי עִם כָּל הַמִּגְרָעוֹת שֶׁלִּי – וּלְהוֹשִׁיעַ אוֹתִי, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי רָחוֹק כָּל כָּךְ.
וּמֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הִסְכִּים עִם כָּל הַטְּעָנוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע נֶגְדּוֹ, וְהֶחְלִיט שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ, כִּי הוּא פּוֹנֶה רַק אֶל הָרַחֲמִים שֶׁל ה’ וְלֹא תּוֹלֶה בְּשׁוּם זְכוּת אוֹ מַעֲלָה וְכַד’, אִם כֵּן נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. כִּי מַה שֶּׁיֹּאמַר לוֹ לְהַחֲלִישׁוֹ, שֶׁאֵין הוּא רָאוּי וְכוּ’, כְּבָר לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יוֹרִיד, מֵאַחַר וְהוּא אֵינוֹ תּוֹלֶה בִּכְלוּם, מִלְּבַד רַחֲמָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁאֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, וְכָךְ יוּכַל לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד.