בשדי יער עמוד 345-346

מַה מָּשִׁיחַ יָבִיא

הָבָה וְנִתְבּוֹנֵן קְצָת עַל מְקוֹמָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּתוֹלְדוֹת עַם יִשְׂרָאֵל. מִי הָיָה הַמּוֹשִׁיעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא לְמַעֲשֶׂה הַמָּשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: מָשִׁיחַ – דָּא מֹשֶׁה. כִּי נִשְׁמַת מֹשֶׁה הִיא הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַמָּשִׁיחַ. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, בַּמֶּה עָסַק רֹב יְמֵי חַיָּיו? מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָסַק בְּעִקָּר בִּתְפִלָּה. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשִׁים, שֶׁמִּגִּיל עֶשְׂרִים, כְּשֶׁבָּרַח מִמִּצְרַיִם, וְעַד גִּיל שְׁמוֹנִים, כְּשֶׁנִּגְלָה אֵלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּסְּנֶה, בְּמֶשֶׁךְ שִׁשִּׁים שָׁנָה, עָסַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּתְפִלָּה וּצְעָקָה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וְהִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְעַל גְּאֻלָּתָם, וְהִפְצִיר וְהִתְחַנֵּן וּבִקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיִּגְאַל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת.

וּבְעִקָּר הוּא בִּקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבָּם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמָם עַל גְּאֻלָּתָם! וּבֶאֱמֶת, רוֹאִים בַּפְּסוּקִים כַּמָּה יִסּוּרִים עָבְרוּ עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִגְאֲלוּ, אֲבָל תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הִתְעוֹרְרוּ לִצְעֹק, מִיָּד: “וַתַּעַל שַׁוְעָתָם וְכוּ’” – ה’ שָׁמַע אוֹתָם וְהִתְחִיל לִגְאֹל אוֹתָם. וּבְפֶרֶק ג אוֹמֵר ה’ לְמֹשֶׁה: וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם-רָאִיתִי אֶת-הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם – מַשְׁמַע מִכָּאן, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁצָּעֲקוּ, מִיָּד נִגְלָה ה’ לְמֹשֶׁה וְשָׁלַח אוֹתוֹ לִגְאֹל אוֹתָם.

הָעִקָּר שֶׁרוֹאִים מִכָּאן, שֶׁכַּמָּה שֶׁמֹּשֶׁה הִתְפַּלֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁהֵם לֹא צָעֲקוּ בְּעַצְמָם, שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה בְּפֹעַל. וּמִכָּאן אָנוּ לוֹמְדִים יְסוֹד חָשׁוּב, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אָדָם הוֹלֵךְ לַצַּדִּיקִים וּמְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו, אַף שֶׁבְּוַדַּאי זֶה הֶכְרֵחִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּעִקָּר אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ עַל עַצְמוֹ. וּלְמַעֲשֶׂה, זוֹ עִקַּר הַתּוֹעֶלֶת מִתְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים עָלָיו, שֶׁיֻּמְתְּקוּ עָלָיו הַדִּינִים וְהוּא יַתְחִיל בְּעַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל. כִּי מַה שֶּׁהָאָדָם לֹא מִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ זֶה מֵחֲמַת הַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שֶׁהֵם סוֹתְמִים אֶת פִּיו וְלִבּוֹ מִתְּפִלָּה, וּבְרֶגַע שֶׁהַצַּדִּיק מִתְפַּלֵּל עַל הָאָדָם וּמַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים עָלָיו, הוּא יִרְאֶה שֶׁפִּיו מִשְׁתַּחְרֵר וְהוּא מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת נָאוֹת וּשְׁגוּרוֹת, וְזֶה סִימָן שֶׁהַיְשׁוּעָה קְרוֹבָה.

כִּי כְּשֶׁה’ רוֹצֶה לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָאָדָם, הוּא גַּם נוֹתֵן בְּפִיו אֶת הַתְּפִלּוֹת שֶׁיָּבִיאוּ לִישׁוּעָתוֹ, וְאָדָם שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם עוֹצְרִים אוֹתוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּתַחֲנוּנִים כְּפִי יְכָלְתּוֹ לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַצַּדִּיק שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הוּא לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וּבְרֶגַע שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, יֵדַע שֶׁמִּשָּׁמַיִם הֶחְלִיטוּ לָתֵת לוֹ אֶת הַיְשׁוּעָה, וְעָלָיו לְנַצֵּל אֶת עֵת הָרָצוֹן הַזֹּאת וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּוָּשַׁע.

עַל כֵּן, זֹאת פָּעַל מֹשֶׁה בְּשִׁשִּׁים שָׁנָה שֶׁל תְּפִלָּה, לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים מֵעַם יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁהֵם בְּעַצְמָם פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם וְצָעֲקוּ לַה’, וּמִיָּד הַבּוֹרֵא נִגְלָה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה וְאָמַר לוֹ לָלֶכֶת לִגְאֹל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְהֵחֵלָּה הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם.

וְיֶשְׁנוֹ עוֹד מָשִׁיחַ שֶׁכֻּלָּנוּ מַכִּירִים, הוּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ. בַּמֶּה עָסַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּעִקָּר? בִּתְפִלָּה וּצְעָקָה לַה’. וּמַהִי הַהַשְׁאָרָה הָעִקָּרִית שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ? סֵפֶר הַתְּהִלִּים, שֶׁכָּל כֻּלּוֹ תְּפִלּוֹת וּצְעָקוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה’. הַסֵּפֶר, שֶׁכָּל אָדָם מֵעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּרִיךְ יְשׁוּעָה פּוֹנֶה אֵלָיו, וְשֶׁרֹב רֻבָּהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה מֻרְכֶּבֶת מִמִּזְמוֹרָיו.

וְהַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן, שֶׁיָּבוֹא בְּקָרוֹב, גַּם הוּא יָבִיא בְּעִקָּר אֶת הַתְּפִלָּה. כִּי כָּאָמוּר: הַגְּאֻלָּה זוֹ תְּפִלָּה. וְעַל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כְּמוֹ שֶׁכָּל יְהוּדִי מַנִּיח תְּפִלִּין, כָּךְ כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת – זוֹ תִּהְיֶה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ: הַמָּשִׁיחַ יַכְנִיס אֶת הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת לִהְיוֹת חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַיַּהֲדוּת, מַמָּשׁ כְּמוֹ הַתְּפִלִּין, שֶׁאֵין אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת יְהוּדִי בְּלִי לְהַנִּיח תְּפִלִּין.

הַמִּלְחָמָה

לָכֵן, נַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים הָאֵלּוּ שׁוּב: גְּאֻלָּה זוֹ תְּפִלָּה! כָּל אֶחָד יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מַדּוּעַ אֲנִי נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי נִרְאֶה? מַדּוּעַ אֲנִי חָלוּשׁ, וְנִשְׁלָט עַל יְדֵי מִדּוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, וְלֹא מַצְלִיחַ לִכְבֹּשׁ שׁוּם יַעַד, וְלֹא מַצְלִיחַ לָצֵאת מִכָּל הָרַע שֶׁלִּי וְלִהְיוֹת דָּבוּק בַּה’ וּבְתוֹרָתוֹ? מַדּוּעַ? כִּי חָסֵר לִי דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב: הַתְּפִלָּה. שֶׁהֲרֵי אֵיךְ הָאָדָם יִשְׁתַּנֶּה בְּלִי הָעֶזְרָה שֶׁל ה’? אֵיךְ הוּא יִשְׁתַּנֶּה בְּלִי הַתְּפִלָּה? הֲלֹא חֲזַ”ל אָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ: בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. וְאֶת הָעֶזְרָה הַזֹּאת שֶׁל ה’, לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַיְצָרִים הָרָעִים, צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ כָּל יוֹם, וּלְהַרְבּוֹת בְּבַקָּשָׁה זוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁרוֹאֶה שֶׁעֲדַיִן הַבּוֹרֵא לֹא עוֹזֵר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, הוּא צָרִיךְ לְהוֹסִיף וּלְהִתְחַנֵּן – עַד שֶׁיַּעַזְרֵהוּ.