משנים את הפריזמה

העיניים רואות את החוץ, מתמקדות
באיך אנשים נראים. אבל צבע העור, סגנון
לבוש, פנים שונות – הם לא יותר מאשר
קישוטים. חייבים להיזהר כי מדובר בנשק
קטלני!
 
 
כאשר בורא עולם השפיע את חכמתו לעולם בזמן הבריאה, הייתה זו פעולה אותה אפשר להשוות לאור שעובר דרך מנסרה. אור לבן שמופרד דרך מנסרה שיוצרת מגוון רחב של צבעים, ואלה התפזרו למרחק ויצרו מערך גוונים יפה ומגוון צורות מיוחדות. אבל שלא כמו קרני האור השבורות של המנסרה שנעלמות ברגע שהן מחוץ לטווח הראיה, ניצוצות רבים של השם שמאירים – נסתרים וחבויים. ועלינו הוטלה המשימה הנפלאה בחיפוש אחריהם ולהצית את הזוהר שלהם מחדש.
 
אדם לא יכול לצפות שהוא יחזיר את הזוהר של כלי מזוהם ומלוכלך עם לבוש בלוי ומרופט. רק הבד הסופי, הרך ונעים המגע ראוי לביצוע משימה שכזאת. כשנזכך ונטהר את עצמנו, כשנעשיר את נשמותינו – נוכל לעזור לאחרים לזרוח ולהאיר. רק אחרי שנעשה את זה יהיה בידינו כלי קיבול מגובש וטוב, שבעזרתו נאסוף את כל הניצוצות המיוחדים והקדושים שפזורים במקומות הלא נכונים, ונשיב אותם למקומם.
 
אבל איך אפשר בכלל להיות אור לגויים בתוך העולם הגשמי והמוגבל בו אנו חיים? איך נמשוך אלוקות לחלל שנוצר למשהו פיזי-גשמי? רק על ידי חיבור שני העולמות לעולם אחד.
 
השם לא מבקש מאיתנו משהו שאיננו יכולים לעמוד בו או להשיגו. יש לנו את הכלים, האמצעים והכוחות הנדרשים להתאמץ כשצריך. השם מעניק לקיום הגשמי שלנו מקום לא מוגבל כדי לאפשר לנשמות שלנו להתעלות מעל הגוף הגשמי. וכשהנשמות עולות בעזרת התפילה, ההתבודדות והמצוות, אנו מאפשרים לנוכחותו של השם, השכינה הקדושה, להיכנס לליבנו ומוחנו. כאשר אנו מחזקים את עצמנו עם אמונה ובונים את היצר הטוב שלנו, בסופו של דבר, נשיג את היכולת להתגבר על היצר הרע, ולהגיע הכי קרוב למעמד של מלאכים. רק אז נוכל להוות דוגמא לאחרים ולהדריכם, לא עם תוכחה או ביקורת, אלא עם אהבה, סבלנות, והמון ידע.
 
אם אנחנו מצליחים לזהות את המסר החיוני הזה, נבין מהי המשימה הקולקטיבית שלנו בעולם בצורה ברורה יותר, בהרמוניה – איחוד הגוף והנשמה, ובמקביל, איחוד כלל האנושות לעבודת השם. ומכיוון שבכל אחד מאיתנו יש חלק אלוק ממעל, היבט מסוים מהשם, כולנו חלק מאותו כוח שמחבר אותנו.
 
לפני שהטכנולוגיה עשתה צעדי ענק להם אנו עדים היום, לפני המדחום האלקטרוני, למשל, היה פעם מדחום זכוכית עם כספית. אתם בטח זוכרים את מה שראיתם כשהמדחום נשבר וכל הכספית התפזרה, כדורים כדורים, על הרצפה. היה קשה מאוד למצוא את כל הכדורים האפורים המפוזרים, אבל ברגע שאיתרת וחיברת אותם – זה לצד זה, הם היו מתחברים בקלות ובמהירות עם מעין משיכה מגנטית כזו אחד לשני, כל כך חזק עד שכבר לא יכולת להבחין בכדורים הרבים, אלא בגוש כספית אחד מאוחד.
 
לקשר כזה אנו חייבים לשאוף – שלא יהיה יותר פירוד בינינו. שנחיה בשלום אחד עם השני. אם נרגיש שכל אחד הוא חלק בלתי נפרד מהלב, הריאות וכל שאר האיברים שלנו – לעולם לא נתנהג אליו בצורה שלילית ופוגעת. וכמו שהלל הזקן היה אומר: "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור" –
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זאת כל התורה כולה, ואת היתר לך ולמד.
 
זה היצר הרע 'הנאמן' לעבודתו, הוא זה שמנסה כל הזמן לגרום לנו לאבד את שיווי המשקל בדרך להשגת מטרות חיינו. אבל זה דבר שניתן לנטרול מהיר וקל על ידי לימוד התורה, על ידי חיפוש הטוב בכל אחד ואחד. ולא רק, אלא לתת לשני ליהנות מהספק ולהימנע מלשון הרע ורכילות. כן, גם אם זה קשה, וזה קשה. חיזוק האמונה עם התבודדות יומית זה דבר שתלוי בהבנה שלנו שאת הכל, אבל הכל, השם ברא והכל מאיתו וחלק ממנו. כשנפנים מסר זה, ההבדלים והשוני שגרמו לפירוד בינינו פשוט לא יהיו, כי הם לא ייראו.
 
השם בירך אותנו עם חוש ראיה כדי שנראה את יופי הבריאה שלו, שננווט את דרכנו בעולם הגשמי. אבל במתנה זו עלינו להשתמש כראוי ולא לעשות בה שימוש לרעה. מעבר לדרישה מהגברים לשמור את עיניהם, גברים ונשים כאחד חייבים לעמוד על המשמר כשהם משתמשים בכוח זה. זה יכול להיות נשק קטלני אם לא משתמשים בו כראוי. העיניים רואות את החוץ, מתמקדות באיך היא או הוא נראים, אבל זו הנשמה שלהם, הפנימיות שלהם – עליהם אנו צריכים למקד את הראיה. צבע העור, סגנון לבוש, פנים שונות – הם לא יותר מאשר קישוטים. ברגע שנתחיל לחפש ולהבין את המהות האמיתית של הסובבים אותנו, נוכל לראות מעבר למה שמאפיין את הגוף והחיצוניות.
 
כשם שלשני אנשים לא יכולות להיות אותן טביעות אצבעות והם לא יכולים להיראות דומים (אפילו לא תאומים, גם ביניהם יש שוני), כך גם לא תמצאו שני אנשים זהים במחשבותיהם, בהסתכלות שלהם על החיים או באישיותם. אפילו בקבוצות מסוימות, תמיד תמצאו שינויים והבדלים בדעותיהם, וגם שם יהיו אי הסכמות ואפילו מחלוקות. קחו למשל את הלל ושמאי שחיו בתקופת בית המקדש השני. אלה היו צדיקים עצומים שמטרתם היחידה הייתה לכבד את השם ולחיות למען שם שמים, ועדיין, הם לא הפסיקו להתדיין ולהתווכח בנושאים הלכתיים חשובים.
 
חובה גדולה מוטלת עלינו: לא לאפשר לשוני להפריד בינינו, אלא לחבר בינינו בחיפוש שלנו אחרי האמת. לא להתעמת אחד עם השני ולהתגאות בדרך בה אנו מסתכלים על דברים, אלא ליצור דיאלוג ותקשורת נאותים, להעניק לסובבים אותנו את הכבוד להם הם ראויים כמי שנבראו בצלם אלוקים, ילדיו של השם. ובתמורה, בעזרת השם, האנושות תחזה בהתעלות הנשמות ולא יהיו עוד מחלוקות.
 
אם נבין את הפוטנציאל המלא שלנו, נבין שעלינו לצעוד קילומטרים רבים אל מקום החסד, האדיבות והכבוד אחד כלפי השני. זה מתבקש. וזה הכרחי. בדרך זו נאיר את חייהם של זולתנו למרות השוני בינינו.
 
בהפיכת החושך לאור אנו מאחדים את הניצוצות המפוזרים, וכך בעצם אנו משנים את הפריזמה. ובזכות זה, כמו הסנה הבוער (שמות ג, ב) שלא נשרף, יהי רצון שאור הגאולה יאיר בעולם עם להבות הפאר, ההוד והתפארת של בורא עולם, אמן.