בשדי יער עמוד 223-224

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 223-224

לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה

וְעַל זֶה מוּבָא בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת לב): אָמַר רַב חָנִין אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם. מֵהֵיכָן לְמֵדִים זֹאת? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ט): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה’ כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה וְגוֹ’, וּמַה כָּתוּב אַחֲרֵי כֵן? וַיִּשְׁמַע ה’ אֵלַי גַּם בְּפַעַם הַהִוא. מֹשֶׁה הֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, שֶׁזֶּה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת כָּפוּל אַרְבָּעִים, דְּהַיְנוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים שָׁעוֹת – וְנַעֲנָה. וּמִמֶּנּוּ לָמַדְנוּ שֶׁאִם אָדָם מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה מֻבְטָח לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּתְקַבֵּל.
עוֹד מוּבָא בַּגְּמָרָא (שָׁם): תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעָה צְרִיכִין חִזּוּק וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, תְּפִלָּה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ. תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִנַּיִן – שֶׁנֶּאֱמַר (יְהוֹשֻׁעַ א’): רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה. חֲזַק – בַּתּוֹרָה, וֶאֱמַץ – בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. תְּפִלָּה מִנַּיִן – שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כז): קַוֵּה אֶל-ה’ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל-ה’; דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנַּיִן – שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוּאֵל ב’ י’): חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד-עַמֵּנוּ וְגוֹ’.
לָמַדְנוּ מֵהַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֶּשְׁנָם אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיְּחַזֵּק עַצְמוֹ בָּהֶם, הֵן עַל יְדֵי שֶׁיְּעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ וִיחַזֵּק אֶת לִבּוֹ בָּהֶם, וְהֵן עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד סְפָרִים הַמְחַזְּקִים בַּנּוֹשֵׂא, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע דְּבָרִים שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתוֹ, וְהֵן עַל יְדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. וְהָעִקָּר לְעִנְיָנֵנוּ הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁצְּרִיכָה חִזּוּק תְּמִידִי, כִּי כָּל אָדָם, עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְיֶשְׁנָם זְמַנִּים שֶׁהוּא נֶחֱלַשׁ מֵהַתְּפִלָּה, וְלָכֵן צְרִיכִים לְחַזֵּק אוֹתוֹ כָּל הַזְּמַן בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה.

הַכֹּחַ לִפְעֹל יְשׁוּעוֹת

וּמַהוּ עִקַּר הַחִזּוּק בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה? רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלַב מֵאִיר אֶת עֵינֵינוּ, וְכוֹתֵב שֶׁהָעִקָּר הוּא שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִפְעֹל כָּל דָּבָר בִּתְפִלָּתוֹ, וּכְשֶׁיַּאֲמִין כָּךְ בְּוַדַּאי יִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה.
וְזֶה דָּבָר שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאָדָם שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר וְאֵין לוֹ אֱמוּנָה שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, הוּא אֵינוֹ מַתְחִיל כְּלָל לַעֲשׂוֹתוֹ. לְמָשָׁל, אִם תֹּאמַר לְאָדָם לַעֲלוֹת לַיָּרֵחַ, הוּא הֲרֵי לֹא מַאֲמִין שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְכָךְ, וְהוּא לֹא יַתְחִיל בִּכְלָל לַחְשֹׁב עַל זֶה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר עַל מְנָת לְבַצֵּעַ מַה שֶּׁדָּרַשְׁתָּ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם הוּא יַאֲמִין שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְכָךְ, אֲזַי הוּא יוּכַל לְהַגִּיעַ לְשָׁם אֲפִלּוּ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁזֶּה כָּרוּךְ בְּמַה שֶּׁכָּרוּךְ. כִּי מֵאַחַר וּמַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה וְהוּא מְסֻגָּל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל, אֲזַי הוּא מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
וְכֵן הוּא לְעִנְיַן הַתְּפִלָּה. אָדָם שֶׁמַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתּוֹ לִפְעֹל בִּתְפִלָּתוֹ הַכֹּל, אֲזַי עַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלִּפְעָמִים הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְיִתָּכֵן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה מְאֹד, וּלְהַמְתִּין זְמַן רַב עַד שֶׁיַּעֲנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְכֵן הוּא יוֹדֵעַ שֶׁדַּרְכּוֹ רְצוּפָה בִּקְשָׁיִים וְיִהְיוּ לוֹ הַרְבֵּה מְנִיעוֹת עַל הַתְּפִלָּה, לַמְרוֹת זֹאת מֵחֲמַת שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף הוּא מַאֲמִין וְיוֹדֵעַ שֶׁתְּפִלָּתוֹ פּוֹעֶלֶת – הוּא מִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל וְעוֹסֵק בִּתְפִלָּה עַד שֶׁזּוֹכֶה לִפְעֹל אֶת הַיְשׁוּעָה הַנִּצְרֶכֶת לוֹ.
וְדַוְקָא בְּשֶׁל כָּךְ אָמְרָה הַתּוֹרָה: כִּי לֹא רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְכוּ’ וְכוּ’ – אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת: קִיּוּם הַתּוֹרָה; הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית – הִיא אֶפְשָׁרִית – הִיא לֹא בַּשָּׁמַיִם! מִתְפַּלְּלִים – וַה’ נוֹתֵן. כָּכָה פָּשׁוּט.
וְדַע, שֶׁמַּה שֶּׁהֵבֵאנוּ אֶת מַאֲמַר רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה נ”ב, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל לְבַטֵּל מִדָּה רָעָה זוֹ וְתַאֲוָה רָעָה זוֹ, הוּא יִזְכֶּה לְבַטֵּל הַכֹּל וְכוּ’, לְמַעַן הָאֱמֶת קִצַּרְנוּ שָׁם בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה. כִּי רַבֵּנוּ כּוֹתֵב שָׁם שֶׁיִּתְבּוֹדֵד בַּלַּיְלָה, וּבְדֶרֶךְ יְחִידִי, וְאָנוּ הִשְׁמַטְנוּ מִלִּים אֵלּוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד יָכוֹל לִנְהֹג בְּהַנְהָגָה זוֹ. אֲבָל בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּזֶה מַעְלָה יְתֵרָה לִנְהֹג כָּךְ, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁיִּתְבּוֹדֵד לֵילוֹת שְׁלֵמִים עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִדָּה זוֹ וְכֵן לְהַלָּן, זֶה נִקְרָא עַל פִּי הַמָּשָׁל שֶׁל חֲנוּת הַכֹּל-בּוֹ, שֶׁבָּא עִם חֲמֵשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל בְּכָל פַּעַם, וּבִזְמַן קָצָר יוּכַל לְבַטֵּל אֶת כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶן כְּלוּם, וְיִזְכֶּה גַּם לְבַטֵּל אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ וְלִזְכּוֹת לַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, וְלִהְיוֹת נִכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ. אֲבָל עַל כָּל פָּנִים, לֹא רָצִינוּ לִסְגֹּר אֶת הַפֶּתַח לְמִי שֶׁלֹּא מְסֻגָּל לְכָךְ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ מֻכְרָח לְגַמְרֵי, וְהוּא רַק מַעֲלָה יוֹתֵר, אֲבָל גַּם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת הַמְרֻכֶּזֶת הַנַּ”ל, בְּכָל שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם, גַּם הוּא יִרְאֶה בְּחוּשׁ אֵילוּ שִׁנּוּיִים נִפְלָאִים יָחוּלוּ, וְגַם הוּא יוּכַל לִזְכּוֹת לְבַטֵּל הַכֹּל בִּרְבוֹת הַיָּמִים.