בשביל הילדים

משמעת בגיל הרך פרק ו’

שאלה: בני בן השלוש, די בוגר יחסית לגילו. הוא כל הזמן מקשיב לדו-שיח ביני לבין בעלי ובעיקר הוא עוקב ושומע את מה שלא צריך. ניכר שהוא מבין ומרגיש כל מה שעובר עלינו בבית. לעיתים כאשר אנחנו מתווכחים, הוא ניגש וצועק עלינו “אבא אמא שקט, לא לצעוק”…

אני יודעת שזה לא חינוכי להתווכח ליד הילד, אבל בזמן ויכוח אי אפשר להגיד לבן הזוג: “רגע תעצור. מה דעתך להמשיך את הוויכוח בערב לאחר שהילדים יירדמו”.

לאחרונה הילד מרבה לשאול אותי: “אמא את אוהבת אותי? אמא למה אבא צעק עליך?”. האמת היא שאין לנו מריבות רבות, אבל כנראה שהילד לוקח את הוויכוחים שלנו יותר מידי קשה.

איננו יודעים מה לעשות?! האם עלינו להסביר לו שמותר לנו להתווכח?! או שצריך להתעלם מהערותיו וזה יעבור לו לבד לכשיגדל?

הבית אינו שטח סטרילי

תשובה: הורים יקרים, את הסיפור שלכם מכירים וחווים ילדים רבים.

אכן לצערנו ולבושתנו, בבתים רבים, הילדים שותפים דוממים לוויכוחים בין בני הזוג. כמעט ואינני מכיר בית שההורים בנו בו לעצמם “שטח סטרילי” מילדים, מקום בו הם “יכולים” להתווכח ולריב בחופשיות מבלי “לשתף” את ילדיהם.

לצערנו מה שקורה ברוב הבתים, שהילדים “שותפים” למריבות. הם שומעים, מקשיבים ומפנימים את הוויכוחים והמריבות בין ההורים.

נושא ה”שלום בית” או התקשורת הזוגית בין ההורים, הוא נושא מרכזי שעולה בכל נושא חינוכי ובכל שכבת גיל, נושא זה טעון מאוד מבחינה רגשית ולכן עלינו להציגו בכל הזדמנות ובפרט בבואנו לדון על בעיות משמעת בגיל הרך.

הורים יקרים! כאשר אנחנו מגדלים ילדים שטועמים לעיתים קרובות, בעיות בזוגיות ושלום בית- עלינו לדעת שאנחנו מגדלים אותם על חבית מלאה אבק שריפה.

הילדים שלנו פיקחים מאוד והם מבינים ומרגישים כל תנודה רגשית שלנו ההורים. בדרך כלל, בזמני מריבה או אפילו בזמני ויכוח קל, הם מפחדים וחוששים ולכן הם שותקים. אך אם היינו יכולים לשמוע את רחשי הלב שלהם היינו מתביישים.

אני זוכר שפעם צעקתי על ילד מכיתה ד’ שהשתולל, רב וצעק בחצר בלי סוף- “קשה לך לדבר? אתה חייב לצעוק? תשתוק כבר!” הוא לפתע שתק וענה לי בשקט, “אז למה גם אתה עכשיו צועק?!”.

נאלמתי, התביישתי ממנו. הילד חינך אותי. התשובה שלו הייתה ממש במקום. “נכון, גם אני עכשיו צועק. אתה יודע, בא נעשה הסכם אני אפסיק לצעוק וגם אתה. ונבדוק מידי פעם האחד את השני”. ההסכם ב”ה עבד!

קבל את האמת ממי שאמרה

הורים יקרים! כאשר אנו רואים את תגובות הילד בקשר להתנהגותנו ובמיוחד כאשר הילד מוכיח אותנו, אסור לנו להתעלם מדבריו. עלינו להודות, יש לנו כאן כישלון מסוים. אנחנו מתנהגים בצורה לא טובה. אבל כישלון הוא לא סוף העולם, כישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך טובה וצודקת יותר.

כאשר הילד מביט בנו בשעת מריבה ובמיוחד במידה והוא מוכיח אותנו, אנחנו יכולים לסיים את התלונה שלו במשפט: “מה שאנחנו מדברים- זה לא העסק שלך”.

אבל למדונו חז”ל- “קבל את האמת ממי שאמרה”. אם נהיה אמיתיים- נודה לדברי הילד. לא שנשתף אותו בוויכוח, אלא שנודה לו שעכשיו צעקנו בטעות ואנו נשתפר.

התנהגות זו צריכה להיות גם כלפי בן הזוג. התנצלות היא מידה נפלאה שפותרת הרבה חיכוכים ומשקעים.

התנצלות

האמת היא, שקשה לנו להתנצל, בגלל שקשה לנו להיות “מובסים”. אך האמת היא שמי שלא יודע להתנצל הוא המובס- ע”י האגו והיצר הרע שלו.

ומי שממש קשה לו להתנצל על מעשיו יחשוב בדרך הבאה: התנצלות, לא תמיד אומרת שאתה טועה והאדם השני צודק. התנצלות אומרת שאתה מעריך את “מערכות היחסים” שלך יותר מאשר את האגו שלך.

כאשר נתנצל בפני בן הזוג ובפני הילד, הוא ילמד את הפרק הכי חשוב בחייו, הוא ילמד שצריך להודות על האמת, להתחרט ולהחליט להשתפר בעתיד.

ואם אנחנו כבר על גל החינוך אפשר להוסיף ולשוחח עם הילד גם על עניין החזרה בתשובה וההתבודדות, נספר לילד עד כמה גם לנו קשה להודות על האמת, על ניסיונות היצר ועל ההתגברות שלנו וכו’ כמובן בהתחשב בגיל ורמת הילד.

אם אנחנו חושבים שאפשר לרמות ולמרוח את הילד- טעינו. הילד שומע, מקשיב, יודע ומבין היטב. אנחנו רק מלמדים אותו להתרגל למידות שאינם טובות ומועילות וחבל.

למי החצי השני?

חכמינו מספרים על אדם עשיר שלא השכיל לכבד את אביו. למרות שידע שאביו חסר אמצעים וחסר בית- לא עשה מאומה כדי להביא רווחה לאביו.

מעולם לא הציע לו עזרה ואף לא הסכים להכניסו לביתו. הבן התגורר בבית מפואר, ישן בחדר מוסק ונעים, מיטות הבית היו מוצעות סדיני משי רך ומלטף, ושמיכות נעימות ומחממות היו פרוסות עליהן.

לעומת זאת האב ישן ברחובה של עיר על ספסל, מכוסה בכמה סמרטוטים וקופא מקור.

והנה פעם אחת- ראה הנכד בדרכו לבית הספר את הסבא בביזיונו, ולבו נחמץ. בשכלו הצעיר הבין הבן שמשהו אינו כשורה בהתנהגותו של אביו כלפי הסב. מידי יום משתדל היה להביא לסבא מעט אוכל מהבית, בהיחבא, כך שהאב לא ידע ולא ירגיש. ואמנם, הסבא הכיר לו טובה והגיב בברכות חמות ואהבה כנה.

באחד מימי החורף הקפואים כשמד המעלות הורה לכיוון האפס, פנה הסב לנכדו וביקשו כי יאמר לאביו שהוא קופא מקור, אולי יאות להביא לו מעיל להתעטף בו. הבן הגיע הביתה וסיפר לאביו בדמעות את דברי הסב. האב לא התרגש, לב אבן שכן בקרבו. מבלי לחשוב פעמים שלח את הבן לעליית הגג: “שם, באחת הפינות, בין החפצים הישנים מונח לו מעיל חורף ישן, קח אותו לסבא!”.

כעבור דקות ארוכות ירד הבן מעליית הגג, האב שביקש לראות את המעיל, נדהם לראות כי בידי הבן רק חצי מעיל ישן. “היכן החצי השני, מדוע גזרת אותו?” שאל בכעס “את החצי השני, אני שומר בשבילך אבא, כשאתה תהיה זקן ויהיה לך קר, אתן לך אותו…”

מה המסר

אין זה מעניינינו אם אותו אב הבין את המסר, יתכן גם שהתפקיד אותו נטל הילד בסיפור זה – לחנך את אביו – לא מיועד עבורו. אך אין ספק שסיפור זה מעורר בלבו של כל מתבונן מספר נקודות הראויות לבדיקה, הוא מעורר מחשבות אודות הדוגמה האישית ומעלה הרהורים על כיבוד הורים.

נכון, המקרה הוא קיצוני, אך תמיד במטרה למדוד דרך ממוצעת, כדאי להקצין ולראות כיצד הדברים נראים בקיצוניות.

בשביל הילדים!

כדי שילדינו לא יהיו אלו המחנכים אותנו, וכדי שאנו נהיה אלו המחנכים אותם, עלינו להראות דוגמה אישית טובה, הנהגות מתוקנות, מעשים ישרים ודיבורים נקיים.

כאשר נהיה ישרים איתם, יהיו גם הם ישרים איתנו, כך נניח בע”ה את היסודות לבניין אישיותם. הילדים ילמדו כיצד אנחנו מתמודדים עם הניסיונות וכך גם הם יוכלו לשתף אותנו בהתמודדות שלהם.

לילדי הדור שלנו, ניתנה מתנה לא כ”כ נעימה: “שכל, פקחות והבנה”.

הילדים שלנו, מבינים הכל, קשה להסתיר מהם דברים, הם ניחנו בטביעת עין חדה, הם שומעים טוב- ובמיוחד את השיחות שלנו באנגלית או בצרפתית אחרי דלת המטבח או חדר השינה. הילד יודע לזהות ולהבחין בשפת הדיבור ושפת הגוף שאנו משדרים לבן הזוג, והבעיה היא שהוא לא תמיד יכול להבין שישנם מצבים “מתוחים” שבהם לפעמים מותר לריב ולהתווכח.

מו”ר הרב שלום ארוש שליט”א אמר פעם בכנס הורים: “אין יותר ילדים אומללים ומסכנים, מילדים שחווים בעיות של “שלום בית” ובמיוחד ילדים להורים גרושים”.  

מאחר וכך, חובה עלינו להיזהר כפליים.

עלינו להפנים, כי כל מילה שלנו נמדדת, כל הערה ומריבה נחרטת. אני בטוח שאף אחד מאיתנו אינו רוצה ילדים עם בעיות, חסרי בטחון עצמי או מפוחדים וכבויים. ולכן אנחנו חייבים לשמור על שטח סטרילי. נקפיד על לשון וסגנון מכובד, זה לטובת ילדינו ולטובתינו.

אם נשכיל להבין שכל מריבה פוגעת בילד שלנו- אנחנו נתאמץ, נשתדל ונבליג. כמו שאומרים “בשביל הילדים” זכרו היטב, הילד אינו וותרן, וכשהוא יגדל הוא יבין עד כמה ההתנהגות האנוכית שלנו ההורים גרמה לו להיות “בעייתי” מבחינה נפשית כמו שהוא עכשיו. נלמד לוותר בשביל הילדים שהרי אף אחד לא רוצה להיזדקן עם חצי מעיל.