לצמוח מתוך הכאב

לצמוח מתוך הכאב זאת דרישה
בלתי מתפשרת ומאוד קשה, אך
הצמיחה שבאה בעקבות קושי וכאב,
אין לה מתחרה!
 
 
לפני שנים רבות היה נער בשם דוד. דוד היה הקטן מבין שמונת אחיו, הוא נולד למשפחה תורנית, מיוחסת וחשובה. אביו, ישי, היה מן האישים הגדולים ביותר בדורו בפרט, ובהיסטוריה היהודית בכלל.
 
כל הבנים של אותה משפחה היו תלמידי חכמים מובהקים שרק הוסיפו כבוד למשפחה הנכבדת. אך למרבה הצער, גם למשפחה זו היה כתם, ולכתם קראו – דוד. בשל סיבות שמימיות חשדו האב ובניו בדוד שאין הוא כשאר אחיו ועל כן נידו אותו. כך, בשעה שכל שבעת הבנים ישובים היו עם האב בבית המדרש שבבית לחם, היה דוד רועה את הצאן בשדות כאילו היה עבד פשוט.
 
אבא שלו שהיה קדוש עליון וחשד בבנו בדברים שהיו חמורים ביותר, לכן הפנה אותו תמיד ליערות הרחוקים, אך דוד לא נשבר. שם, בשדות הפתוחים היה מתבודד עם הבורא, לומד את תורתו ושר לו שירי תהילה. את התפילות היפות ביותר חיבר שם, בשדות הפתוחים. וכך, יום אחר יום במשך שנים, עד הגיעו לגיל 28.
 
באותה תקופה נאמר לנביא שעליו להמליך את אחד מבניו של ישי. שמואל הנביא מגיע לבית לחם ומבקש לראות את בני המשפחה. כולם עוברים לפניו, שבעה בנים צדיקים שכל אחד מהם נראה גדול מחברו. ובכל פעם מחדש אומר הבורא שאין אלו ראויים למלכות. לאחר שמתברר שכל השבעה אינם נבחרים, מתפלא שמואל, האם אין עוד בן?! הוא שואל, הרי הקב"ה אמר במפורש שאחד מבני ישי ימלוך. הבנים מנסים להתחמק, הם מפחדים להראות את דוד, כל כך מתביישים בו.
 
רק לאחר ששמן המלכות מוצק על ראשו של המנודה בילדים, מבינים האב ובניו את גודל טעותם. "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". מכל הבנים הגדולים של ישי, דווקא דוד, הקטן והבזוי, הוא זה שהפך להיות המלך הנצחי של עם ישראל.
 
האם אפשר לתאר את ההיסטוריה אחרת? מה היה קורה אם דוד היה נשבר, אם היה נותן לקושי להשתלט עליו? מה היה נותר מעם ישראל אם לא הנעימות המופלאות שצמחו דווקא מתוך הכאב? דוד המלך בכה את המצב שלו "כי אבי ואמי עזבוני" אך מיד חיזק עצמו "וה' יאספני", רק כך צמח דוד המלך.
 
לצמוח מתוך הכאב, זוהי דרישה בלתי מתפשרת ומאוד קשה, אך הצמיחה שבאה בעקבות קושי וכאב, אין לה מתחרה. ננסה לדמות זאת לצונאמי שהעולם היה עד לו לפני מספר שנים. אנשים רבים שהיו עדים למחזה רב ההוד הזה, דיווחו שראו קודם לכן נסיגה ממשית של הים. הוא נסוג אחורנית ורק אחר כך הציף את החוף גל הצונאמי האדיר. הנסיגה אחורנית היוותה את התנופה לגל העצום. אותו דבר, ניתן להבין איך הקושי והנסיגה שנגרמה בעקבותיו, דווקא הם מהווים את המקפצה הטובה ביותר. הקושי נחשב לדבר מחשל ומחזק מאוד, למי שכמובן צולח אותו כראוי, הוא מצמיח תובנות חדשות ודרכי התמודדות חדשות נוספות, איך להשלים עם מצב קודר וכו'. השם יתברך לא סוגר את כל הדלתות, תמיד נשאר פתח שממנו תבוא הישועה, לכן, יש לבטוח ב"ה' יאספני", ולהאמין שזה יקרה בקרוב.
 
אף אחד לא מזמין על עצמו את הכאב. אך כשזה קורה, כדאי לנצל  ולהפיק את המרב ממנו. דוד המלך בנה את עצמו ואישיותו בשדות, אף בן אדם בעולם לא קיבל אותו ולא ייחס לו חשיבות. כך, בחברת הכבשים שהיו לו לחברה היחידה, התעלה וחיבר את היפים שבמזמורים בתולדות עם ישראל, מה שהיה לבסוף לספר התהילים אשר אין עין שלא דמעה לפחות בחלק מן הפעמים בהן קראה את המזמורים ברטט. בעת שמחה ולהיפך, בשעת כאב לא עלינו. רק מי שחווה את ההרגשה הנוראה הזו שאף אחד אינו זקוק לו והוא בעצם מיותר ושנוא, רק הוא יכול לחבר כאלו מזמורים שכולם אהבה והתרפקות על בורא עולם.
 
אנשים שחוו סבל מפתחים תאי רגישות נוספים, בדרך כלל הם לא מסוגלים לראות שפוגעים בבן אדם, ואפילו בזבוב. אדם שמפתח את הכאב שחווה לאפיקים הנכונים, רק מרוויח מזה. וכבר שמענו על כמה וכמה שצמחו על אף הקושי שעבר עליהם, למשל, יוסף הצדיק – מי כמוהו היה הבן השנוא מבין השבטים? כולם קינאו בו עקב אהבתו של אביו כלפיו ורק חיפשו איך להיפטר ממנו, לאחר מכן מכרו אותו לשיירת גמלים שישמש עבד לערבים, הוא הגיע למצרים לאחר טלטולים רבים, התנסה בניסיון התועבה עם אשת פוטיפר, ובל נשכח שגם נזרק לכלא. אבל הוא החזיק מעמד ושמר בכל העת על רוחניותו ויהדותו. ואז הוא פטר למלך את חלומו ושוחרר מן הכלא. ולא רק זאת, אלא הפך לשליט חשוב הדואג לכלכלת המדינה במשך כל שנות הרעב, וזכה להביא מזון למשפחתו שלאחר מכן אף ירדה למצרים ובזכותו חלקו לאביו כבוד כה גדול בהגיעו לשם.
 
אמר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה כג): "כן יש בעניין השמחה, כי כשאדם שמח, מרה השחורה והייסורים מסתלקים מן הצד. אבל מעלה יתירה להתאמץ לרדוף אחרי המרה שחורה דווקא, להכניס אותה גם כן לתוך השמחה". כשאדם שמח הוא ממילא לא חש את העצבות, שכן השמחה מחפה עליה. אך מעלה גדולה יותר היא לרדוף אחרי העצבות והדיכאון שיורדים על האדם בשעת ניסיון, ולהכניס אותם גם לתוך השמחה. כלומר, להפיק מהם את המרב ולקדמם אל עבר החיים והאור.
 
רבים מדווחים על אסיפות מחזוריות או כיתתיות שנערכו לאחר שנים רבות, וחברי הכיתה היו ממש הלומים לגלות את החבר הנכשל והמסכן של הכיתה, זה שתמיד ישב בצד, בודד, וכולם לעגו לו. ואילו היום הוא חנוט בחליפה יוקרתית, ענוב בעניבה אלגנטית וכולו אומר כבוד בהיותו מנתח בכיר, או מנכ"ל בחברה גדולה ומצליחה. או במקרה אחר, ילד שזלזל בלימודים בגלל שהגיע ממשפחה נכשלת, והופיע ללימודים בלבוש מרושל ונעליים מרופטות, תכלית ההיפך ממטופח, ועוד לא הזכרנו סדר וניקיון מינימאליים. אולם, גדל ונהיה מורה מסור ומחנך דגול, למרות שאף אחד לא פירגן לו עתיד מזהיר חוץ מהישיבה בין כותלי בית הסוהר. והנה, הוא לקח את הקושי ואת הרקע הקשה ממנו בא ובעזרתם הבין לליבם של אותם ילדים המתקשים ללמוד, כאשר הוא משקיע בכל אחד את כל נשמתו עם מלא אהבה והבנה. כל החוסר מילדותו ממלא את ליבו בקשב וסבלנות נדירה שלא קיימת באף מחנך, רבי, או מורה מן השורה הרגילה. לעומת הנ"ל, ניתן להבחין באותו בחור מוכשר, העילוי של הכיתה, המצליחן של הקבוצה, בעל כושר ביטוי שתמיד ניבאו לו עתיד של מרצה מוצלח, או מגיד שיעור מדופלם, ולבסוף, אפילו עוזר למלמד דרדקי הוא לא.
 
משה רבינו היה מגמגם, כבד פה וכבד לשון. ודווקא בו השם בחר כדי לגאול את עם ישראל ולהנהיגם. בתחילה ניסה לסרב, אך לבסוף נכנע ויחד עם המום שלו, הוא צמח והיה סמל לנביא ולמנהיג הראשון בעם ישראל.
 
להרים ידיים מראש ולומר אני לא יכול זאת אפשרות. אך היא ממש אומללה. אם עד עכשיו הסתבכת עם עצמך ולא ידעת להיכן אתה פונה, היית דחוי בחברה ולא הצלחת במאום, חשת שראשך אטום כאבן ודבר לא נקלט בו, באת מרקע קרוע המייאש התקדמות מראש – כדאי שתפקח עיניים! התבונן סביבך ותראה שהעולם זקוק לך. השם יתברך הוריד אותך לכאן אך ורק משום שידע שאתה יכול להועיל בלי סוף, לתרום מכישרונותיך לאחרים ולסייע לחלשים ממך. אל תאמר: "אני אפס ולא שווה כלום", כי זאת ענווה פסולה שאינה במקומה. אתה כן שווה וכוחותיך רבים. כדי להילחם, חייל חייב לדעת אילו כלי נשק עומדים לרשותו.
 
גם רבי עקיבא לא ידע כלום, ממש כלום, עד שהגיע לגיל ארבעים. ומאז, בזכות רחל אשתו הצדקנית, הוא ניווט את עצמו לעולם התורה והיה למה שהיה, צדיק עצום ורב לעשרים וארבע אלף תלמידי חכמים וגאונים.
 
ואם כך, למה אתה חושב שאתה לא תצליח? התעורר וצמח מבין החוחים שסבבו אותך עד כה ותהיה לשושנה מקסימה הפורחת דווקא מבין הדרדרים. חיזוק האמונה הוא גם לחזק את האמונה בעצמך. אחיך לייזר מבטיח לך שאתה יכול!
 
 
* * *        
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב אליעזר רפאל ברוידא – "לייזר בימס"