בגן החכמה עמודים 113-114

נִמְצָא, מִי שֶׁהוּא בַּעַל אֱמוּנָה וּבַעַל תְּפִלָּה, וְהַשֵּׁם בּוֹחֵר לָתֵת לוֹ פַּרְנָסָה בְּצִמְצוּם, אֲזַי אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק לֶחֶם וּמַיִם, הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וּבֶאֱמֶת הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם חִסָּרוֹן, וּמַרְגִּישׁ אֶת כָּל הַטְּעָמִים וְכָל הַתַּעֲנוּגִים בְּלֶחֶם וּבְמַיִם.

וְדַע, שֶׁהַרְגָּשַׁת כָּל הַטְּעָמִים בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם אֵינָהּ בָּאָה מִכֹּחַ הַדִּמְיוֹן, אֶלָּא זוֹ הַמְּצִיאוּת. וְאַדְּרַבָּה, מִי שֶׁצָּרִיךְ דַּוְקָא כָּזֶה מַאֲכָל וְכָזֶה רֹטֶב וְכָזֶה בָּשָׂר וכו’ וכו’, הוּא בַּעַל הַדִּמְיוֹנוֹת הָאֲמִתִּי, כִּי מֵאַחַר וְכַאֲשֶׁר אֵין לוֹ דַּוְקָא אֶת אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁרוֹצֶה הוּא נַעֲשֶׂה עָצוּב, וְהוּא מַרְגִּישׁ חִסָּרוֹן גָּדוֹל – זֶה מַרְאֶה שֶׁהַדִּמְיוֹן שׁוֹלֵט עָלָיו, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁרַק אִם יֹאכַל כָּזֶה מַאֲכָל, זֶה יַשְׂבִּיעַ אוֹתוֹ; וְרַק כָּזֶה טַעַם וּמִרְקָם יְחַיֶּה אוֹתוֹ וִישַׁמַּח אוֹתוֹ; וּמַאֲכָל זֶה יִתֵּן לוֹ בְּרִיאוּת; וּמַאֲכָל כָּזֶה נוֹתֵן עָצְמָה; וְזֶה טָעִים יוֹתֵר כָּכָה וכו’ וכו’, וְזֶה הַדִּמְיוֹן נִקְרָא גַּם: “תַּאֲוַת אֲכִילָה”. וְהַגִּחוּךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ כָּאן הוּא, שֶׁיֵּשׁ חֲבָרוֹת שֶׁבּוֹנוֹת אֶת עַצְמָן סְבִיב הָאֲכִילָה, וּמַמְצִיאוֹת כָּל מִינֵי פִילוֹסוֹפְיוֹת סְבִיב הָאֲכִילָה, כְּדֵי לְתָרֵץ אֶת תַּאֲוָתָם וְלָתֵת לָהּ נֹפֶךְ תַּרְבּוּתִי, וְקוֹרְאִים לְזֶה “תַּרְבּוּת אֲכִילָה”, גַּסְטְרוֹנוֹמְיָה וכד’.

וְכֵן בְּמַלְבּוּשִׁים הָיָה לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת, לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ פֶּעלְץ (מְעִיל פַּרְוָה חָרְפִּי) אֶחָד. וְהָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי הַפֶּעלְץ! כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לִלְבֹּש פֶּעלְץ, כְּגוֹן לֵילֵךְ לַשּׁוּק וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לו. כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לִלְבֹּש טוּלִיפּ (מְעִיל עֶלְיוֹן) לֵילֵךְ בֵּין אֲנָשִׁים, הָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי הַטּוּלִיפּ! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ הַפֶּעלְץ, וְהָיָה מִתְעַנֵּג מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ: כַּמָּה יָפֶה הַטּוּלִיפּ הַזֶּה! כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לְקַאפְטִין (קַפּוֹטָה), כְּגוֹן לֵילֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, הָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי הַקַּאפְטִין! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ הַפֶּעלְץ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה הַקַּאפְטִין הַזֶּה! וְכֵן כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ יוּפָּא (קַפּוֹטָה), הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ גַּם-כֵּן הַפֶּעלְץ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וּמִתְעַנֵּג גַּם-כֵּן: כַּמָּה יָפָה וְנָאָה הַיּוּפָּא הַזּאת כַּנַּ”ל, וְכֵן בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד…

הָרַבִּי מַאֲרִיךְ בַּתֵּאוּר שֶׁל מִנְהָגָיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַתָּם בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים, בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר אֶת הַקּוֹרֵא לָשִׂים אֶל לִבּוֹ לִקְנוֹת אֶת דֶּרֶךְ הַתְּמִימוּת.

וְהִנֵּה, בְּעִנְיַן הַבְּגָדִים יָדוּעַ, שֶׁהֵם הַכָּבוֹד שֶׁל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא, שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לִבְגָדָיו “מְכַבְּדַי”, כִּי הַבְּגָדִים הֵם הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרוֹאִים, כִּי הֵם חִיצוֹנִיִּים וְהֵם בּוֹלְטִים יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר אֵצֶל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים אָדָם לְבוּשׁ בְּלוּיֵי סְחָבוֹת, מִיָּד יוֹרֵד עֶרְכּוֹ בְּעֵינֵי רוֹאָיו, אֲפִלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים עַל פְּנִימִיּוּתוֹ הַמְיֻחֶדֶת, וְאַף אִם הוּא יְפֵה תֹּאַר, הַבֶּגֶד הַנִּבְזֶה שֶׁלּוֹבֵשׁ מִיָּד עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מְכֹעָר. וְכֵן לְהֵפֶךְ, אָדָם הַלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד יָקָר וּמְחֻיָּט מִיָּד עוֹשֶׂה רֹשֶׁם רְצִינִי וּמוֹשֵׁךְ, וּבְלִי שֶׁיֵּדְעוּ שׁוּם דָּבָר עַל פְּנִימִיּוּתוֹ, הַהוֹפָעָה הַחִיצוֹנִית עוֹשָׂה אֶת שֶׁלָּהּ.

לָכֵן הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַתָּם בְּבִגְדוֹ הַפָּשׁוּט מְגַלָּה שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ הִיא אֲמִתִּית, וְהוּא בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לוֹ, הוּא בֶּאֱמֶת מַאֲמִין בַּהַשֵּׁם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מֻשְׁפַּעַת כְּלָל מִדַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְהוּא יוֹדֵעַ לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ גַּם כְּשֶׁנֶּחְשַׂף לְבִקֹּרֶת שֶׁל הַחֶבְרָה, שֶׁיּוֹצֵא אֶל הַחוּץ בְּבֶגֶד שֶׁכֻּלָּם בְּוַדַּאי לוֹעֲגִים לוֹ, וְזֶה לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ בִּכְלָל מַה חוֹשְׁבִים עָלָיו, וְנִמְצָא, שֶׁלֹּא רַק בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הוּא יוֹדֵעַ לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, אֶלָּא אַף כְּשֶׁיּוֹצֵא לַחוּץ, שֶׁשָּׁם יֵשׁ אֶת הַתַּחֲרוּת וְהַהַשְׁוָאוֹת, הַמְּצוּיוֹת תָּמִיד בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְחֶסְרוֹנוֹתָיו נֶחְשָׂפִים לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, גַּם שָׁם הוּא לֹא נוֹפֵל מִשִּׂמְחָתוֹ, וְיוֹצֵא בְּלִי שׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וּמַאֲמִין שֶׁהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁהוּא לָבוּשׁ בּוֹ הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ.