איש הדבורים

על כוח הרפואה הטמון בעוקץ הדבורה
שמעתם? אם לא, איש הדבורים יסביר
לכם. תמצאו אותו באזור נחלאות. הוא גר
מאחורי עץ עם שלוש קופסאות דבש.
 
 
אחד המקומות האהובים עלי בירושלים הוא שוק מחנה יהודה. תנו לעצמכם חמש דקות ברחובות השוק, וכל סוג של יהודי, כל סוג של ישראלי, יעבור לפניכם. מחנה יהודה הוא מעין תחנת קניות ענקית לכל מה שתדרשו – לחם טעים, ירקות ופירות שמוצאים רק בשוק, פלאפל, צמחי מרפא ותבלינים טריים, בגדים במחירים זולים, בקיצור – נראה שכמעט כל מה שאדם יכול לבקש.
 
אבל כפי שהוא מקום קניות למוצרים, הוא גם מקום קניות לחיים – לשיעורים יפים מהחיים. אם העיניים מספיק פקוחות, ובתוספת קצת סבלנות, תוכלו ללמוד הרבה על החיים במחנה יהודה.
 
בשבוע שעבר, בעלי ואני נסענו לשוק לעשות קניות של הדקה ה-90 לשבת. ברגע שקנינו כל מה שרצינו, קנינו לנו גם כמה בורקסים וברחנו לאחד הרחובות בנחלאות, שם מצאנו לעצמנו ספסל במקום שקט ורגוע לאכול בנחת את הבורקסים.
 
זה היה עם הביס הראשון, כשאדם חביב, אבל מוזר-משהו עם זקן ארוך נופף לנו לשלום. היססתי. אני נמצאת בארץ קרוב לשש שנים, אבל הפחד 'שמישהו מסתכל עליך' ובמיוחד מוזרים כאלה, עדיין קיים. בלונדון, הייתי נכנסת לעמדת הגנה תוך שניות ספורות. אבל כאן בירושלים, לאור היום, כשבעלי לידי, הוא לא ממש הפריע לי, הייתי יותר סקרנית לגבי מה שיתפתח בהמשך.
 
ואז הוא נעלם לו מאחורי איזה עץ, ושוב הופיע כשבידיו מיכל פלסטיק קטן מלא בדבש דבורים. הוא התחיל לדבר איתנו באנגלית אמריקאית שוטפת, ושאל אותנו אם הוא יכול ללמד אותנו על כוח הרפואה הטמון בעוקץ הדבורה.
 
הסתכלתי עליו והבחנתי מיד בשני דברים: הראשון – הוא בטח לא נורמאלי. השני – הוא בהחלט לא מזיק. היה בו קצת חן, ועד כמה שהשיחה איתו יכולה להיות מוזרה, בכל אופן, היא לא מהווה סכנה.
 
הוא סיפר לנו שהוא עקץ את עצמו במצח ארבע פעמים עם דבורה, ועכשיו כשהוא מדבר על זה אני באמת רואה את ארבע העקיצות על המצח, העוקצים היו שם כמו קיסמים שנתקעו במצח. הוא גם סיפר שהוא עקץ את עצמו הרבה מאוד במהלך השנה הזו, בתקווה לשמור על הבריאות מפני מחלות רבות שפוקדות אנשים מבוגרים בגילו.
 
הוא דיבר הרבה על סרוטונין (חומר כימי בגוף הפועל כמתווך עצבי), חומר שבעצם הדבורים 'מזריקות' כשהן עוקצות אנשים. הוא אמר לנו שזה כואב מאוד, אבל רק למשך 15 דקות – "אבל הרווח הבריאותי הוא לכל החיים! עוקץ הדבורה יכול לרפא כאב כרוני!…"
 
הוא דיבר על הנושא בשפה קולחת ושוטפת, עם ציטוטים ממגזינים רפואיים. בעלי ואני הבנו שלא מדובר בעוד איש דבורים מוזר כזה שמשוטט לו ברחובות. מהדרך בה הוא דיבר, אפשר לומר שהוא ניגש אלינו רק בגלל שהוא היה זקוק לקצת כסף. תודה לא-ל היו לנו כמה שקלים לתת לו, ואז הוא החל לספר לנו עוד דברים עמוקים על הדבש ועל העוקץ. ולא רק, הוא גם סיפר לנו על עצמו. היו לו חיים קשים, כך מסתבר. במהלך לימודיו לתואר דוקטור, יום אחד אשתו לקחה את הילדים ועזבה אותו מבלי לומר לאן הלכה. ומאז, חייו התמוטטו.
 
"אני קורא את מזמור ל' (30) מהתהלים המון בימים אלה, והוא באמת מעניק לי נחמה גדולה", הסביר לנו. לעניין עוקץ הדבורים הוא נכנס אחרי תאונת דרכים קשה שהותירה אותו, כמעט מיואש, בחיפושים אחרי פיתרון לכאבים הבלתי נסבלים שחש באותה תקופה.
 
הוא אמר לנו שהשם מטפל בו, השם משגיח עליו, ושהשם מספק לו את כל מה שהוא צריך.
 
"איפה אתה גר?" שאלתי.
 
"מתחת לעץ. אבל אני מאוד אוהב את המקום הזה. אני שומע את רוחו של השם דרך העלים, כשהרוח נושבת, ואני חי חיים בהם אני רואה את גדולתו והדרו של השם בכל מקום שאני מסתכל".
 
בדרך כלל, הוא מסתדר עם מעט מאוד, אבל מסיבות לא מובנות, היום הוא היה צריך כמה שקלים, לכן ניגש אלינו.
 
אחרי שהוא הלך, בעלי ואני הגענו להסכמה שפגשנו הרבה אנשים 'לא שפויים' בחיינו, הרבה יותר מטורפים מאיש הדבורים. אבל לאיש הדבורים, כך התברר לנו, היו פשוט חיים קשים, הוא הושלך וטולטל פעמים רבות בחייו, ובדרכים מסוימות, טלטולים אלה העיפו אותו מעבר לקו-הגבול שכולנו נוהגים להגדיר כ'נורמאלי'.
 
אבל היו לו פנים מאוד שלוות, הוא היה מלא שלווה ורוגע, וזה הופך למיוחד יותר כשאתה יודע שלאדם הזה אין כלום חוץ מהבגדים שהוא לובש ושלוש קופסאות פלסטיק.
 
ברכב, בדרכנו לירושלים – לשוק מחנה יהודה, שמענו את שיעורו של הרב שלום ארוש, בו הוא הסביר שהסוד לפרנסה בלי לחצים, מתחים וקשיים הוא פשוט מאוד – כשמבינים שזה התפקיד של השם לספק לנו פרנסה, החיים הופכים לפשוטים ונעימים יותר.
 
כי כל עוד השם רוצה שנחיה, כל עוד הוא נותן לנו חיים – הוא מאכיל אותנו, מלביש אותנו, ומטפל בכל צרכינו בכל יום, גם אם זה אומר שאנו חיים כאנשים עניים ופשוטים.
 
שמעתי את הדיסק הזה ותהיתי לעצמי: האם אנשים יכולים לחיות כך בימינו, כשהכל כל כך מסובך ומורכב בגלל כל הדברים שאנו נוטים לקנות בגלל 'אני חייב שיהיה לי', רק כדי להתעורר בבוקר?
 
אבל אז, השם שלח לי את איש הדבורים, שבאמת לא היה לו שום דבר, שבאמת רק בטח בהשם שהוא זה שמטפל בו ומשגיח עליו בכל יום. חשבתי עליו, חשבתי על כל מיליוני האנשים שרצים כל היום ומקטרים בזמן שהם מנסים 'לעשות כסף', ושוב, תהיתי לעצמי: מי באמת המשוגע?