בגן החכמה עמוד 381

וְתֵדַע, שֶׁעֶצֶם זֶה שֶׁאַתָּה עוֹבֵד – זוֹ כְּבָר הַתּוֹצָאָה הַטּוֹבָה, וְיֵשׁ לְךָ לִשְׂמֹחַ בְּזֶה, כְּמוֹ הַתָּם, שֶׁאָמַר: מָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה מִיָּד לְיָד? כְּמוֹ כֵן אַתָּה תֵּדַע: מָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה? לָמָּה לַחֲשֹׁב שֶׁאֵין תּוֹצָאוֹת לַעֲבוֹדָתִי? יֵשׁ וָיֵשׁ תּוֹצָאוֹת. הַתּוֹצָאוֹת הֵן, עֶצֶם זֶה שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד.

לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע, שֶׁאַחֲרֵי כָּל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וְכָל הַמַּאֲמַצִּים וכו’ וכו’ – בְּוַדַּאי תֵּצֵא לוֹ נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת! וְהוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בַּנַּעַל הַזֹּאת, וּשְׁנִיָּה אַחַת אַחֲרֵי שֶׁעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, צָרִיךְ לָדַעַת: זֶה רְצוֹן ה’ וְזֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילִי! וְיִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ, וְיִתְעוֹרֵר לְרָצוֹן. וְיֵדַע שֶׁרַק זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה: הַיְדִיעָה שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹן ה’, וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִמָּה שֶׁעָבַר, לָדַעַת אֶת ה’ וּמָה הוּא מְרַמֵּז לוֹ, וּלְהִתְעוֹרֵר לִרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים וּמַעֲשִׂים, דְּהַיְנוּ לִפְעֹל עַל מַה שֶּׁקָּדִימָה.

נִמְצָא שֶׁמִּי שֶׁהוֹלֵךְ עַל הַפַּסִּים הוּא זוֹכֶה לְכָךְ שֶׁהוּא לֹא מִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים, וְזוֹ כְּבָר הִתְקַדְּמוּת עֲצוּמָה, וּמַה שֶׁנִּשְׁאָר לוֹ, זֶה רַק לְהִסְתַּכֵּל קָדִימָה וְלֹא לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ, וּבְדָבָר זֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עֵרָנִי מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ לְרֶגַע, אֶלָּא מִיָּד שֶׁעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה רְצוֹן ה’, וּלְהִתְבּוֹנֵן מָה ה’ מְרַמֵּז לוֹ, וּלְהִתְעוֹרֵר לִרְצוֹנוֹת וּלְמַעֲשִׂים לְהַבָּא.

וְכָל זֶה נִכְלָל בִּמְשַׁל הַפַּסִּים. הַ”פַּסִּים” פֵּרוּשָׁם: הַתִּקּוּן שֶׁלְּךָ. וְלָלֶכֶת עַל הַ”פַּסִּים” פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁהָאָדָם חַי אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁעָלָיו בִּשְׁלֵמוּת, אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּמִי שֶׁיֵּלֵךְ עִם מְשַׁל הַפַּסִּים, וְיָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם הַקָּדוֹשׁ, מֻבְטָח לוֹ שֶׁחַיָּיו יֵרָאוּ אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, וְהוּא יִזְכֶּה לָלֶכֶת בַּנָּתִיב וּבַמַּסְלוּל הַמְיֻחָדִים שֶׁלּוֹ, וּלְהַגִּיעַ לַיִּעוּד וְלַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְהַכֹּל – מִתּוֹךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, כִּי בְּוַדַּאי הוּא יִזְכֶּה לֶאֱחֹז בְּמִנְהָגוֹ שֶׁל הַתָּם, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר:

וּמִנְהָגוֹ הָיָה שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד