בגן החכמה עמודים 179-180

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפַצְתִּי

וְזֶה מַה שֶּׁרַבֵּינוּ מֵבִיא בְּתוֹרָה קכא, עַל הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים: אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי – לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלקַי חָפָצְתִּי. (תהלים מ)
כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה וְלוֹמֵד בְּסֵפֶר, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה וְלוֹמֵד, מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁלּוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ מוּסָר, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, בְּכָל מָקוֹם בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהוּא בָּא וּמְעַיֵּן שָׁם, זֶה סִימָן שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַך, וְזֶה שֶׁכָּתוּב: ְאָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי – זֶה סִימָן: לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלקַי חָפָצְתִּי כַּנַּ”ל. ע”כ.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֻּכְרָח הָאָדָם לִזְרֹם עִם כֻּלָּם, וְשֶׁתִּהְיֶה לוֹ שַׁיָּכוּת לִקְהִלָּה, וְהִכָּלְלוּת בְּצִבּוּר יִרְאֵי הַשֵּׁם, אֲבָל בַּד בְּבַד הוּא מֻכְרָח לִמְצֹא גַּם אֶת הָעֲבוֹדָה הָעַצְמִית שֶׁלּוֹ, וְלִמְצֹא אֵיזוֹ נְקֻדָּה שֶׁל בִּטּוּי עַצְמִי אוֹ הַגְשָׁמָה עַצְמִית. כִּי אֵין אֶחָד שֶׁדּוֹמֶה לַשֵּׁנִי – יֵשׁ אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָה, וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּשֶׁר אִרְגּוּן וכו’ וכו’, וּכְשֶׁכָּל אֶחָד מוֹצֵא אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ, הוּא תּוֹרֵם לְכָל הַצִּבּוּר. וְזוֹהִי דַּייקָא הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַצִּבּוּר. כִּי אִם הַצִּבּוּר מֻרְכָּב מֵאֲנָשִׁים שֶׁמִּסְתַּכְּלִים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, וּמְנַסִּים לְחַקּוֹת אֶחָד אֶת הַהַצְלָחוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי, זֶה יוֹצֵר תַּחֲרוּת וְצָרוּת עַיִן, וְזוֹ הָאֲוִירָה הֲכִי מְכֹעֶרֶת שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת בְּצִבּוּר, הַשֵּׁם יִשְׁמֹר.

הַדֶּרֶךְ הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלְּךָ

וּבֶאֱמֶת עִקַּר הָעִקָּרִים, שֶׁעַל יָדוֹ הָאָדָם יָכוֹל לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ הָאִישִׁית, הוּא עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל יוֹם לְפָחוֹת שָׁעָה אַחַת הִתְבּוֹדְדוּת וְיִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עִם הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְעַל זֶה אָמַר רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ (ליקוטי מוהר”ן תנינא כה): הִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל! וְאָנוּ רוֹצִים לְהוֹסִיף גַּם אֶת הַמִּלִּים: וּמְיֻחֶדֶת מִן הַכֹּל…

כִּי הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא הַדָּבָר הַיְחִידִי בְּכָל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁהוּא מְיֻחָד לְכָל אֶחָד בְּנִפְרָד, וּמֻתְאָם בְּאֹפֶן אִישִׁי לְכָל אָדָם וְאָדָם, וְשֶׁמּוֹלִיךְ כָּל אָדָם בְּאֹפֶן אִישִׁי לִמְצֹא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלִזְכּוֹת לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים בֶּאֱמֶת. וְזֶה נָכוֹן בְּכַמָּה מִישׁוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר עַתָּה בס”ד:

דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתְךָ

הַמִּישׁוֹר הָרִאשׁוֹן – עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּתוֹרָה ד’:

כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, עַל-יְדֵי-זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה ‘הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים’, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סוטה): ‘זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה’, זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי ‘תַּלְמִיד חָכָם’. וִדּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין מג:): ‘כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין’. וְזֶה נִקְרָא פָּרָשַׁת-דְּרָכִים כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם.

כִּי קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם, וְנָתַן לוֹ מָמוֹן, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי “יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת” (מִשְׁלֵי י”ד), אֲבָל ‘כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים’ -זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה; הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד-חָכָם, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם: וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ…

עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּוִדּוּי דְּבָרִים בְּכָל יוֹם, אֲזַי הַצַּדִּיק יָכוֹל לְהַתְחִיל לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לוֹ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹלִיךְ אוֹתוֹ לַשְּׁלִיחוּת הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, לַתִּקּוּן הַמְיֻחָד שֶׁלּוֹ, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הוּא נִשְׁלַח לְזֶה הָעוֹלָם.

וְזֶה אֶפְשָׁרִי רַק עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ הַנַּ”ל, שֶׁאַף אִם זָכָה הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק, וְאַף לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתוֹ וְלִלְמֹד מִמֶּנּוּ, וְאַף זָכָה לָתֵת לוֹ צְדָקָה, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לוֹ וִדּוּי דְּבָרִים, הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ! וּמִי יוֹדֵעַ אִם מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינָיו לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה, אֵינוֹ אֶלָּא אוֹתָהּ “דֶּרֶךְ יְשָׁרָה” שֶׁאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת…