מצלמת בלי הפסקה

ראית? זה מה 'שירוץ' לך במוח כל היום. העין, שמצלמת בלי הפסקה הכל, לוקחת את האדם למחוזות רחוקים. הוא יכול להיות בעיצומה של תפילה אבל... בסמטאות השוק, משלים את הקניות שחסרות לו...

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 17.03.21

ראית? זה מה 'שירוץ' לך במוח כל היום.
העין, שמצלמת בלי הפסקה הכל, לוקחת
את האדם למחוזות רחוקים. הוא יכול להיות
בעיצומה של תפילה אבל… משוטט בסמטאות
השוק, משלים את הקניות שחסרות לו…
 
 
לאדם, נזר הבריאה, ניתנה הבחירה. יש לו אפשרות לבחור בין העולם החולף והבליו, או בין משהו הרבה יותר גבוה, רוחני ומועיל – בבורא עולם ובללכת בדרכיו. והבחירה, בעיקרה, תלויה בשתי ה"מצלמות" שנמצאות על פניו של האדם – העיניים שלו. כלומר, בשמירת העיניים שלו. כי העיניים, מצלמות בלי הפסקה. העיניים, הן עיקר המחשבה והחכמה של האדם כמו שכתוב (בראשית): "ותפקחנה עיני שניהם וידעו…" ואמרו חז"ל, שפקיחת העיניים כאן היא מעניין החכמה והדעת. שהרי, לפני אכילת עץ הדעת אדם וחוה לא היו עיוורים, אלא חסרים את הדעת.
 
זה דבר שרואים בחוש ממש, איך שכל גדר האדם הולך אחר מראה עיניו, נמשך אחרי מה שהמצלמות מצלמות ללא הפסקה, בלי שליטה כמעט, ומחשבתו וליבו נדבקים במה שהם רואים, כמו שכתוב על שמשון הגיבור שהלך אחרי עיניו, ואמרו חז"ל – העיניים, הן שני סרסורי עבירה, מושכות את האדם למקומות איומים. ומכיוון שהראיה של האדם מושכת את מחשבתו ואת ליבו של האדם לכן – גם אם לא יראה דברים אסורים – הוא לא יוכל לדבוק בבורא עולם. כי משם, מחשבתו מתגלגלת לה לכל מיני מחוזות, לרוב למחוזות רעים ולא טובים, למחשבות אסורות. לכן העבודה של שמירת העיניים שייכת לכל אדם – גם לנשים ולילדים. כיצד? עם שתי קבוצות אלה יש לדבר מהצד המחזק, לומר להם ששמירה על העיניים מסייעת להם לדבוק בבורא עולם. השמירה על המחשבה תסייע להם בעבודת השם, תמנע היסח הדעת, כגון בלימודים, בעבודה וכו'. שמירה על המחשבה מסייעת לאדם להתרכז בתכלית שלו ולדבוק בבורא עולם. אין שום עניין לדבר איתם על שמירת העיניים ממראות אסורים מכיוון שאין להם את התאווה הזו, ומן הסתם לא כדאי גם להכניס להם לראש כל מיני רעיונות ומחשבות לא רצויות, אלא לדבר על שמירת העיניים כדבר הבא לסייע להם בלימודים, בתפילה, במבחנים וכו'.
 
וזה כלל גדול שכל אדם צריך להבין, וגם להעביר לכל שומעי לקחו – תלמידים, ילדים וכו' – שהראיה היא המחשבה. אתה רואה – אתה חושב על מה שראית. דברים אלה מסבירים את מאמר חז"ל לעומק – שהעיניים על שם החכמה, כלומר על שם המחשבה – כל מה שרואים, חושבים עליו. לכן, כאשר אדם עוצם את עיניו ממראות אסורים רק אז הוא יכול לחפש את החכמה האמיתית – החכמה האלוקית, אליה הוא לא יכול להגיע אם מחשבתו מפוזרת ונודדת ממקום למקום.
 
מה שהעין רואה, ואת זה צריך להבין היטב, מבלבל את האדם ומעמיס עליו תכנים לא חשובים, ואפילו מזיקים. כי העין, מצלמת ללא הפסקה את כל מה שהיא רואה, והתמונה שהצטלמה נכנסת למוח. לכן גם לא ראית ראיות אסורות, דע שהמוח שלך מלא בדברי חול ובהבלי העולם, במקום שיהיה נקי ומוכן להוות משכן לחכמה האלוקית.
 
מסופר על "החוזה מלובלין" – רבי יעקב יצחק הורוביץ זצוק"ל, שסגר את עיניו במשך שבע שנים רצופות! בהן לא ראה שום דבר פרט לאותיות התורה הקדושה. אחרי שבע שנים הוא זכה לראיה אלוקית, לכן גם נקרא "החוזה מלובלין" (לובלין, מקום מושבו) – לראות מקצה העולם ועד סופו. המוח שלו היה קודש קדשים והתמלא רק באלוקות. שום דברי חול, שום הבלים לא נכנס לשם.
 
רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע אמר, ואת זה רואים ומבינים ממש, שהאדם זה המחשבה שלו, ובמקום שהמחשבה שלו נמצאת שם הוא נמצא. למשל, אדם יכול להיכנס לבית המדרש ולהתפלל. בעיצומה של התפילה הוא ימצא את עצמו… בסמטאות השוק… משוטט להנאתו ואולי גם 'משלים' את הקניות שחסרות לו לשבת… ולהיפך – אדם שהולך בשוק אבל מחשבתו דבוקה כולה בדברי תורה או בבורא, האם הוא נמצא בשוק? לא. הגוף כן, אבל נשמתו ומהותו בבית המדרש ממש.
 
אדם ששומר את עיניו ולא מסתכל מעבר לארבע אמותיו נמצא תמיד ברשות היחיד, גם כשהוא הולך ברחוב. כי ארבע אמותיו של האדם הן רשות היחיד וכאשר הוא לא רואה שום דבר מעבר לד' אמות אלו, ממילא הוא לא חושב על מה שקורה מחוצה להן – ברשות הרבים. הוא נמצא ברשות היחיד – יחידו של עולם, השם יתברך, שנמצא איתו ושומר עליו. יציאה לרשות הרבים מנתקת אותו מבורא עולם, וידוע שרשות הרבים היא מקום החיצונים ששולטים בו, השם ישמור…
 
אלה דברים שאדם יכול ללמוד ובקלות ללמד ולדבר עליהם עם כל אדם – כולל נשים וילדים, אפילו עם אנשים הרחוקים מתורה ומצוות. כמובן, כפי שהזכרתי לעיל, בלי להיכנס להסברים שמובילים לרעיונות לא רצויים, כמו תיאור של מראות אסורים שימחישו את העניין של למה צריך לשמור את העיניים, שזה מצב של מוחין דקטנות כפי שמסביר רבי נחמן מברסלב. אלא בפשיטות, להסביר את הרעיון של השמירה על המוח, לדבר על הדבקות וההצלחה שבאה לצד השמירה וכן הלאה. בעניין הדבקות אפשר להמחיש את הנושא בעזרת דבריו של דוד המלך ע"ה: "ואני תמיד עימך" (תהלים עג, כג) כלומר הדבקות בבורא שתלויה ב"עיניי תמיד אל ה'" (שם, כה, טו). ובנוסף, הכלי הרצוי שניתן לתת לאדם ובעזרתו הוא יכול לשמור על עיניו הוא  ההתבודדות, וגם שעת ההתבודדות היא דבר שכל אדם יכול לעשות, כולל נשים וילדים. ואדרבה, טוב ללמדם להשתמש במה שרבי נחמן מברסלב אמר עליה – המעלה העליונה מן הכל! בעזרתה אדם משיג את הכל.
 
אין כניסה!
 
מי שמתחנך, ומחנך, לדבק את מחשבתו ואת מחשבתם של שומעי לקחו – לא לתת לעולם הזה להיכנס לתוך מוחו ולהסיח את דעתו, בודאי יישמר מראיות המחטיאות אותו. כי גם ילדים ונשים, שאין להם את התאווה הידועה, נופלים לפעמים לראיות אסורות של חמדה – חפצים שרואים, ראיות של רוע עין, של קנאה, אלה דברים שמובילים לעבירות רבות כגון לשון הרע, עבירה על האיסור "לא תחמוד" וכו'. את זה אפשר לקשר לדברי חז"ל שאמרו, שאין רשות ליצר הרע להיכנס לאדם אלא דרך עיניו. וכפי שאמר הרמב"ם, שאין היצר הרע מצוי אלא בלב פנוי מחכמה, כי הא בהא תליא – זה תלוי בזה. כאשר העין שמורה, ממילא הלב מלא בחכמה ומרוכז בתכלית ובדבקות בבורא, בתפילות ובמצוות ואין שום מקום ליצר הרע בתוכו.
 
וכאשר אדם דבק כך בבורא עולם, גם אם הוא רואה בלי כוונה מראה לא טוב – הוא לא חושב על זה כלל. זה לא משאיר בו שום רושם מכיוון שהוא דבק בבורא ובחכמה האלוקית. לחיות עם עיניים שרוצות לצלם עוד ועוד, 'לבלוע' עוד מראות מהעולם הזה, זה בעצם מצב זהה לאדם שיכור ומבולבל. כל ראיה שאדם רואה פותחת שרשרת חדשה של מחשבות, ואז המוח מתמלא בבלבולים ותמונות גשמיות. לכן טוב לאדם לשאול את עצמו כל הזמן – מה אני מחפש? את בורא עולם? אם התשובה היא כן, עצום את עיניך. תתרכז במחשבה על השם. תאמר כמה מזמורי תהלים, תתבודד. אבל אם התשובה היא לא, חלילה, ואתה מחפש את העולם הזה, אז העיניים תמיד יהיו פתוחות, מזומנות לצלם את כל מה שמתרחש סביבך, את מי שעובר לידך, כל חפץ שאתה רואה… לאן אתה רוצה להגיע?
 
עיקר המסר של מאמר זה הוא ללמד כל אדם – וכל אחד יכול ללמוד – לשמור את העיניים בלי שום קשר לאיסורים, אלא רק כדי שאדם לא יתפזר ויתבלבל. כדי שיוכל לדבוק בתכלית ולנצל את הזמן שלו על הצד הטוב ביותר ולא למלא את המוח שלו בשטויות, דבר שיכול להיעשות בכל מקום גם אם אדם נמצא במקום סגור אבל מחשבתו משוטטת במקום אחר, עסוקה בדברים אחרים שלא שייכים למקום בו הוא נמצא – גם זה נקרא שהוא לא שומר את עיניו משום שהוא מאבד קשר עם מה שהוא עושה, הוא לא יכול להיות מרוכז בלימודים/עבודה/דבקות בבורא וכו'. מתוך המקום הסגור – בית מדרש/משרד/כיתה מחשבתו של האדם יכולה להתגלגל לצד השני של הרחוב, לחצות את הצומת, לעלות על מטוס ולהגיע לצד השני של העולם… או, יכול להיות שהוא יישאר במקום בו הוא נמצא, רק שיסיח את דעתו מהעיקר וישים לב לכל מי שנכנס או יוצא, מי לבש מה, מי קנה וכו'. ובשמים, לא ישאלו אותך מי יצא או מי נכנס, לא יתנו לך מדליה על כל האינפורמציה "החשובה" שאספת במשך היום. שם זה לא מעניין אף אחד מי החליף רכב ואיזה… בשמים ישאלו אותך למה לא היית מרוכז בתכלית שלך? למה הסתובבת בעולם הזה כמו שיכור, מבולבל, כשעיניך ומחשבותיך משוטטות בלי שליטה?…
 
יהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו ללכת בדרך שהנחיל לנו דוד המלך ע"ה – "ואני תמיד עימך" על ידי "עיניי תמיד אל ה'", ועל ידי זה נזכה לקיים את "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה