ממוצאי שבת ועד לחיי הנישואין

איך נדע אם אנו משקיעים מספיק
מאמצים? איך נדע שאנו נותנים
מספיק תשומת לב לקשר היפה והנצחי
הזה? איך נוודא שלהבת חיי הנישואין
תישאר תמיד בוערת?
 
 
בכל מוצאי שבת אנו עושים הבדלה – מברכים על היין, על הבשמים ועל האש – פעולה שמפרידה את השבת הקדושה משאר ימות השבוע. את סוף השבת אנו מציינים, אבל אין זה מחייב שזה מסיים את הקדושה והיופי שאנו מרגישים באותו רגע בכל שבוע. בדיוק כמו האש שאנו מדליקים במוצאי שבת, כך יש ליהודי כוחות מיוחדים להעלות דברים גשמיים-פיזיים למימד הרוחני. כל פיסת קדושה שאנו מקבלים ביום השבת מחזיקה אותנו עד לשבת הבאה. זו אחת המתנות היפות שבורא עולם נתן לנו, והוא עושה זאת כדי שנוכל לטעון מחדש את הקדושה הזו, וכדי שנהיה מסוגלים להתחיל שבוע חדש כשאנו מחודשים ומחוזקים.
 
את הקדושה הזו אנו מקבלים כדי לעשות קידוש השם בכל מה שאנו עושים. יש לנו את היכולת להכניס את בורא עולם לכל משימה בחיינו, אפילו הקטנה ביותר! כי בורא עולם איתנו כל הזמן. זה תלוי בנו אם נממש או לא נממש את העובדה שבורא עולם איתנו בכל רגע ורגע בחיים.
 
שבת היא 'חדר הייחוד' של כלל ישראל ובורא עולם. השבת היא זמן מיוחד שניתן לנו כדי להיות לבד עם הקב"ה, ליהנות מזמן איכות טהור עם בורא כל העולמות. בכל אופן, חיי נישואין, כידוע, מצריכים עבודה. ככל שאדם משקיע יותר בזוגיות שלו, כך הזוגיות וחיי הנישואין שלו יסמלו את תמצית היופי, השמחה והאור. כך הוא הדבר בקשר הנישואין שיש לנו עם בורא עולם. שבת היא חדר הייחוד, אבל כל ימות השבוע הם חיי הנישואין שלנו עם השם, בפרטיות ובכלליות. הקרבה לבורא עולם לא מתרחשת סתם כך. צריך להשקיע, להחזיק ולשמר, להצית בכל פעם מחדש את הקשר, בדיוק כמו שעושים בהבדלה כשאנו מדליקים את הנר.
 
איך נדע אם אנו משקיעים מספיק מאמצים? איך נדע שאנו נותנים מספיק תשומת לב לקשר היפה והנצחי הזה? איך נוודא שלהבת חיי הנישואין תישאר תמיד בוערת?
 
כשניצור פתילות שניתן להדליק אותן.
 
בכל פעם שאנו מקיימים מצווה, חסד, מתפללים, מדברים עם בורא עולם בתפילה האישית שלנו (התבודדות), מניחים תפילין, לובשים בגד צנוע – עושים משהו לשם שמים, אנו יוצרים פתילה בנר של עבודת השם שלנו. וברגע שנוצרות הפתילות הללו בתוכנו, אנו יוצרים ניצוץ בינינו ובין בורא עולם. הניצוצות יתאספו ללהבה שתבער לנצח ואנו נעלה את עצמנו מעלה. כך האש שבליבנו תמשיך לבעור! כך נעלה את הגשמי והפיזי אל הרוחני, על ידי שנכניס את בורא עולם לחיינו, בכל תחום, בכל רגע ובכל נשימה, בכל מה שאנו עושים.
 
הבשמים שאנו מריחים בהבדלה מתוקים כמו גן עדן. כשיש לך חיי נישואין טובים, זה כמו לחיות בגן עדן. כי בסופו של דבר, הקשר עם ריבונו של עולם – חיי הנישואין והקרבה אליו, הם הדבר הכי מתוק שישנו. כל מי שזכה להרגיש, אפילו בהצצה חטופה על מה שאני מדברת – רגע אחד קטן וטהור בקרבה לבורא עולם, יודע ששום מילה לא תמחיש את ההרגשה הזו. זה משהו מיוחד. כשאנו משתמשים באש שבתוכנו כדי להכניס קדושה לחיינו, אנו הופכים את עצמנו לכלי עצום – לגביע הקידוש, כמו זה שאנו משתמשים בו בהבדלה, כדי לקבל ולהכיל בו את כל הברכות שבורא עולם כל כך רוצה להעניק לנו.
 
אחת הנקודות החשובות של חיי נישואין מוצלחים היא הנתינה לבן/בת הזוג שלנו. השם רוצה לתת לנו, ואנחנו לא יכולים אפילו להבין עד כמה הוא רוצה לתת לנו. הוא רוצה למלא את הגביעים שלנו בשפע ברכות, אבל הוא לא יכול למלא אותם אם אנחנו עסוקים בלרדוף אחרי דברים שאנו חושבים שיעשו אותנו שמחים. למה? כי השמחה הנצחית והאמיתית היא הקרבה להשם. זה לראות את הקדושה בדברים הכי קטנים בחיינו. זה להעלות את הדברים הנמוכים בעולם לגבהים רוחניים עצומים. זה חיי נישואין טהורים וקדושים עם ריבונו של עולם. זו העבודה של כל יהודי ויהודי. ובמוצאי שבת, אל תשכחו להכין את הגביעים שלכם. הפיצו את אורו של השם בכל העולם. שאלו את עצמכם אם מה שאנו עושים גורם לבורא עולם להתגאות בנו? האם מה שאנו עושים יוצר פתילה נוספת בנר ההבדלה של כל אחד מאיתנו? האם מה שעובר עלי מקרב אותי אל השם? את הנשמה מדמים ללהבה. הלהבה תמיד עולה למעלה, ואתם יכולים להיות הלהבה הזו ולהמשיך לצמוח. הכוח בידיים של כל אחד מאיתנו! תעשו שזה יקרה!
 
במוצאי שבת, נכין את הגביעים שיש בכל אחד מאיתנו כדי לקבל את אהבתו וברכתו של השם. שנזכה להיות מסוגלים להריח את הריח המתוק של גן עדן, ונראה את אורו הזוהר של הנר, החלק שלנו בלהאיר את חיינו ואת העולם כולו, ולעשות את חלקנו ומה שמוטל עלינו בזוגיות הגשמית והרוחנית, וכדי להביא את משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.