באמצע הלילה תמצא אותו

בחיים יש ימים וגם לילות, הצלחות
וכישלונות. המקומות האפלים נראים
בדרך כלל מפחידים. אבל אולי דווקא
שם מסתתר הסוד הגדול של החיים?
 
 
אם רצונך שמישהו יבצע עבורך עבודה חשובה במיוחד, כמובן שלא תסתפק במינויו ובהגדרת תפקידו. תשתדל להסביר לו את משמעות התפקיד, להעביר לו את תחושת האחריות, ואת אמונך בהצלחתו. רק כך תדע שהוא יעשה הכל לתועלת העניין. כדי לעבוד יש צורך בכוח מניע, בחשק ובהתמדה. כל אלו יכולים להתקיים רק בשעה שקיימת אמונה בצדקת הדרך וביטחון איתן בהצלחה. עבודה המתבצעת מתוך ספקות וחששות לא תוכל להיות יעילה. והדברים נכונים גם ובעיקר בנוגע לחובת האדם בעולמו ולעבודת הבורא.
 
העיקר זה ביטחון
 
אינה דומה יהדות המתקיימת מתוך אמונה בהירה וביטחון בדרך, לזו המגששת את דרכה מתוך חשש וחוסר ביטחון. אם יש ביטחון מוחלט בהצלחת הדרך ובמשמעות המעשים, אין סיבה שהפרעה כלשהי תשבש ותמנע את ההתקדמות. האמונה מקנה למאמין כוחות מופלאים ומעשירה את רוחו בשפע של חיות. מי שיודע ומאמין בחשיבות מעשיו ובנחת-רוח שיש לבורא עולם ממנו, ידלג בקלות על פני משוכות ויקדיש פחות תשומת לב לקשיים. הסוד איפה הוא הביטחון. ככל שהביטחון מוחלט יותר, נוחלים המעשים הצלחה גדולה יותר. אין זה כה משנה מה תעשה, מה שישפיע בעיקר הוא הביטחון והאמונה שילוו את המעשים.
 
ונשאלת השאלה: מדוע, אם כן, קשה כל כך לעבוד את הבורא מתוך ביטחון ואמונה, חיוניות ושמחה?
 
אכן, אילו היה אדם מצליח להחזיק בכל מצב בביטחונו ואמונתו, מאומה לא יכול היה לערער את מעמדו ולשבש את דרכו. אין קטרוג או דין המסוגל לחדור את מגן הביטחון. הצרה היא, שמידת הדין פוגעת בעצם הביטחון. הקטרוגים גורמים לסדקים וספקות באמונה. וכשהביטחון מהוסס, הנפש חשופה לפגעים וסכנות, קטנות הדעת ודאגות. ספקות באמונה הם עצמם העונש, כל השאר הם רק תוצאות.
 
מה מצפים ממי שביטחונו נחלש? להתחזק באמונה ובביטחון כמובן! מידת הדין מקטרגת על האדם, וכתוצאה מכך הוא עלול לאבד את ביטחונו. וזה בדיוק הניסיון. מצפים מאיתך להתחזק ולהתעקש להאמין ולבטוח גם במצב שכזה. אם תתעקש, תזכה לביטחון חדש, לאמונה יציבה. דבר לא יוכל להחליש או להכשיל אותך.
 
סוד מבית יעקב אבינו
 
לשם כך יש ללמוד איך לגלות את מציאות הבורא ולבטוח בו לגמרי, גם במקומות וזמנים אפלים. את הסוד הזה גילה ואף הנחיל לנו יעקב אבינו.
 
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – יעקב אבינו, צאצא לשושלת הזהב של בית האבות הקדושים, נאלץ לנטוש את בית אבא מאימת חרבו של עשיו אחיו. להרחיק נדוד אל הבלתי נודע ולבלות שנים במחיצת דודו, גדול הרמאים, לבן הארמי. כבר בתחילת המסע הוא נשדד על ידי אליפז בנו של עשיו ונותר מחוסר כל. כשמכל פינה ניבטת האימה והבדידות ונראה כאילו חלילה אפסה תקווה, קובע יעקב אבינו את יתד האמונה בעקשנות מופלאה "לית אנא מוביד סברי מן בוראי" – עזרי מעם השם (מדרש). הוא ממשיך בדרכו, רגליו ניצבות כבר בשערי העיר חרן, ושם עולה על דעתו, 'אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ולא התפללתי בו'?! ומיד הוא סב על עקבותיו, בחזרה אל מקום בית המקדש. באותו הרגע קפצה לקראתו הדרך "ויפגע במקום".
 
הלימוד עצום. בתוך חשיכה ואימה, על שערי חרן וביתו של לבן, מגלה יעקב אבינו שבעצם כאן ממש ניתן לגשת אל המקום, אל מקומו של עולם, ואף לפגוע בו. לא להתייחס אל החושך, אלא לנסות שוב ושוב לפגוע ולהתפלל. ובאותו הרגע בו עולה רעיון ההתחזקות על ליבו, באותו הרגע קופצת הדרך לקראתו. השם יתברך בכבודו ובעצמו מלמד אותו את הדרך – איך ניתן בכל מצב ובכל זמן למצוא את הבורא, לקנות אמונה ולדבוק בביטחון. ושם, בחשכת הלילה, "והנה השם ניצב עליו" – בורא עולם מתגלה ומגלה לו למפרע שמעולם לא הייתה בעצם נפילה, לא חושך ואפלה. כאן ממש על הדרך לחרן, על מסלול הבריחה והבדידות, ניצב הבורא.
 
כי אין נפילה בעולם! לא דאגה ולא עצבות. ליהודי אין אף פעם בעיות. כל צרותיו מסתכמות אך ורק בעצם אובדן הביטחון. וברגע שיתעשת ויבקש את ביטחונו האבוד, החושך והאופל ייעלמו ואמונה חדשה תזרח על העולם.
 
באותו ליל פלאות, עומד היהודי גם על סוד נשמתו. הוא מבין לפתע את תפקידו וייעודו. בחלום יעקב נראה סולם מוצב ארצה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. זוהי תמונת חייו ומהותו של כל יהודי. סולם ענק. רגליו נעוצות כאן באדמת העולם, למראית עין הוא מדשדש בבעיות קיום וענייני חולין. אך לאמיתו של דבר, הראש עולה ובוקע רקיעים ומלאכים עליונים עולים ויורדים בו. עם ההבנה המאירה הזו מקיץ יהודי משנתו. "וישא יעקב רגליו" – כשהתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, "נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת" (רש"י שם). אין בשורה משמחת ומעודדת נפש יותר מהידיעה הפנימית הבהירה שלעולם ובכל מצב תלווה אותי ההשגחה העליונה עד להצלחה השלמה והנצחית. הצלחת הנפש.