ניצוצות של טוב

העולם משופע בצאצאיו של עשיו.
מצד אחד, זה האדם שהחומש מכנה
"עשיו" והוא אויב שצריך להילחם בו
עד הסוף. ומצד שני, זה "אח של
יעקב". מה עושים?
 
 
ישנו כלל חשוב להבין את המצבים המוזכרים בתורה, ובעיקר את מה שבורא עולם רוצה ללמד אותנו, והוא: ככל שהתורה מעניקה יותר תשומת לב לעניין מסוים, זה אומר שיש לו משמעות גדולה מאוד.
 
כלל יסודי זה חשוב וחיוני להבנת חשיבות הדברים שהתורה מספרת לנו עליהם בהרחבה. כך, למשל, על המאבקים בין שני התאומים הראשונים – יעקב ועשיו. חלק ניכר מהתיאורים מדברים על המפגש העתידי ביניהם, על שנים של פירוד, על המאבק עם מישהו שחז"ל בהמשך מזהים כמלאכו של עשיו, ולבסוף – על המפגש ועל הדיאלוג שעולה ממנו. מה שמצריך בהירות הוא שאם עשיו הוא אדם רשע שיש להימנע ממנו ככל האפשר, מדוע יש צורך לתת תשומת לב רבה, למאבקים בינו לבין אחיו, יעקב אבינו? האם יש משהו שצריך לראות באדם הרע הזה?
 
הפסוק הפותח את הפרשה העוסקת במפגש בין השניים אומר שיעקב שלח שליחים "אל עשיו אחיו", לומר לו שהוא חוזר הביתה אחרי שנים רבות בביתו של לבן. השליחים חוזרים עם מסר מעורר עניין. "באנו אל אחיך אל עשיו, וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עימו" (בראשית לב, ז). רש"י מתייחס לדיבור "אל אחיך אל עשיו"  ומסביר, שאתה, יעקב, קורא לו "אחי", אבל למעשה הוא עדיין מתמודד איתך כעשיו הרשע. נראה מדבריו של רש"י שיש כאן שתי כותרות לשני היבטים של עשיו. כשהוא נקרא "עשיו" הכוונה היא לאדם הרשע שמוצג לאורך כל הדרך, אבל כשהוא נקרא "אח של יעקב" נראה שמישהו מציג אותו באור קצת יותר חיובי.
 
השימוש בשני מונחים אלה "עשיו" ו"אח של יעקב" מאפשר לנו לקפוץ לאיחוד בין השניים. כשהם נפגשים נאמר: "וישם (יעקב) את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים. והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (שם, לג). לאורך המפגש ההיסטורי הזה יעקב הצליח להגיע ל"אח" שנמצא בעשיו.
 
מכאן אנו מקבלים משמעות עמוקה יותר על העניין. ישנם שני עשיו שיעקב צריך להתמודד איתם. יש את עשיו הרשע שרוצה להרוג את יעקב, בגלל שגנב ממנו את הברכות. ויש גם את עשיו שנקרא "אח של יעקב", שקבור איפשהו שם בתוך האדם הזה. כלומר יש בו, עמוק עמוק בפנים, טוב מסוים.
 
האם יכול להיות שהוא לא כזה רשע, הרי יעקב היה מוכן להשקיע אנרגיות רבות כדי לגלות את הצד הטוב אך המאוד חבוי ונסתר הזה?
 
ומה הייתה תגובתו של עשיו לרצון הטוב של יעקב?
 
מה שהניע אותו היה המראה של יעקב ובני משפחתו, והוא רץ לקראת יעקב, חיבק אותו, נפל על צווארו, נישק אותו ושניהם בכו ביחד. רש"י מציין שני פירושים שונים של חז"ל על האם עשיו נישק את יעקב מכל הלב או לא. נראה שהמאמצים העצומים שיעקב השקיע בסופו של דבר השתלמו, לפחות ברמה מסוימת.
 
את כל זה כתבתי לכם מכיוון שיש כאן מסר מאלף עבורנו.
 
בתמציתיות – יעקב רואה שיש איזה טוב, אפילו מעט, בעשיו. הוא מבין שהוא לא יכול להתעלם מהפוטנציאל הרוחני הזה שיד אדם לא נגעה בו. האדם שהחומש מכנה "עשיו" הוא אויב וצריך להילחם בו עד לתבוסתו, אלא שאז מתגלה בו קדושה חבויה, ב"אח של יעקב".
 
היום אנו מוצאים את עצמנו בעולם משופע בצאצאיו של עשיו. רוב האוכלוסייה המערבית מבוססת על צאצאיו של עשיו. על פי הבנתנו את המאבק בין יעקב ועשיו, יש שתי דרגות שאנו צריכים לקשר לעולם של עשיו היום. יש הרבה מאוד "עשויים" בחברה של ימינו – פרטים או קבוצות שמבטאים את שנאתם לעם היהודי ואת מה שהם דוגלים בו. אבל ישנה עוד אוכלוסייה שהיא "אח של יעקב" בעולם של היום. הם מביעים דאגה ואכפתיות לעם היהודי, ומדובר הן בפרטים והן בקבוצות בהם טמונים ניצוצות של טוב שצריכים להעלות על פני השטח ולהשתמש בהם.
 
במפגש האחרון של יעקב ועשיו – עשיו מנשק את יעקב, וכמו ששמעתי פעם, זה מסמל את התקופה הנוכחית. ילדיו של עשיו מראים אהבה ליעקב. לפעמים הם כנים ולפעמים מעלים המון סימני שאלה, אבל יש התעוררות, שינוי כלשהו בלב. זה המפגש האחרון בין צאצאי עשיו ויעקב לפני בואו של משיח.
 
אולם כאן מתעוררת שאלה עצומה וחשובה: איך נדע להגיע לניצוצות בעולם של עשיו היום?
 
ראשית, עלינו לדעת שמשימה כזו מאוד מאוד מסוכנת מכיוון שהיא כרוכה בסכנת שאיבה לרוע של עשיו.
 
שנית, התחום הזה – מציאת ניצוצות כאלה – שייך אך ורק לצדיקים הגדולים של הדור! מצד שני, התלמוד אומר לנו שהסיבה שאנו בגלות היא במטרה למצוא ולהעלות את הניצוצות הללו. פרט להסבר הפשוט של התלמוד, ראשי תנועת החסידות מלמדים אותנו שישנם ניצוצות של קדושה במצבים שונים ומקומות שצריך "לגייר", להחזיר אותם למקום הקדושה.
 
בכל אופן, על פי גדול חכמי הקבלה – רבי חיים בן עטר "אור החיים" הקדוש זצ"ל, אנו יכולים לחסוך מעצמנו את הליכה מרובה בעולם כדי "לאסוף את הניצוצות". הוא מלמד אותנו שאם אנו, העם היהודי, נהיה מקור אמיתי של קדושה ונאיר את עצמנו בארץ ישראל, נהפוך בעצם למגנט שכל הניצוצות שקיימים בעשיו ובכל מקום פשוט יגיעו אלינו, לארץ הקודש.
 
זרם אדיר של טוב וקדושה הוא בהחלט סימן שמשיח ממש בפתח. יהי רצון שנזכה לקבלו במהרה בימינו, אמן.