למה התאהבנו? שאלה טובה

להתאהב, האשליה הנצחית של כולם. אני חושבת שזו המשאלה העיקרית שנמצאת בראש סדר העדיפויות של כל אדם עלי אדמות. אתם זוכרים איך זה להתאהב? אני כן. זה קרה בפגישה השנייה שלי עם בעלי. היינו בקולנוע וצפינו באיזה סרט מטופש, ופתאום, הסתכלנו אחד על השני ו… בום! איזה קליק בראש, והתאהבתי בו. מאותו רגע החלטתי שהוא יהיה האיש שאיתו אחלוק את שארית חיי.
 
איזה טירוף.
 
אין פה טריקים ושום קיצורים. מדובר כאן בשרשרת ניסים עצומה שבעלי ואני נשואים וחיים ביחד כבר 11 שנים. מה הסיכויים שזה יצליח (ומצליח)? הרקעים מהם באנו כל כך שונים. לא קיבלנו שום הדרכה יהודית בכל הקשור לזוגיות ושלום בית. אותו רגע שחוויתי בחיים, לפני 11 שנים, שבריר שנייה ששינה לי את החיים. ובגלל אותו רגע יש לי היום ארבעה ילדים מקסימים, אני גרה בארץ ישראל, וכותבת לכם את המאמר הזה.
 
באותו יום שוחחתי עם תרפיסט הבית שלנו – ד"ר זאב בלן, מאמן האמונה שלנו (אמונה קואצ'ינג). וכדי להפוך את השיחה הזו לשיחה מועילה ותמציתית, כמו שרק תרפיסט יודע לעשות, הוא שאל אותי "למה בחרת להתחתן עם בעלך? מה היה בו שגרם לך לאהוב אותו יותר מכל מי שפגשת?"
 
את האמת, לא ידעתי מה לומר לו. הייתי בהלם. הייתה שם שתיקה. "אההה…. אה….. נו…. הוא היה נחמד…. ו….." והשיחה הזו הייתה מול בעלי, שהסתכל עלי עם זוג עיניים גדולות מהרגיל, במבוכה מעורבת במבט משעשע. הייתכן? אני אפילו לא יודעת למה התאהבתי בו? האם באמת עשיתי את ההחלטה הכי גדולה של חיי – להתחתן איתו – בלי לשבת עם עצמי ולתת לזה קצת מחשבה וזמן ולנסות להכיר אותו? לוודא שהוא האדם שדמיינתי לאורך כל שנות הרווקות?
 
בחזרה לשנים ההן. אני אפילו לא יכולה להבין איך הייתי כזאת אימפולסיבית. איך יכולתי להחליט להתחייב כל חיי למישהו שאני בקושי מכירה? בגלל שהתאהבתי באותו רגע קסום? ומה בכלל גרם לי להתאהב בו?
 
בחזרה לשיחה עם ד"ר בלן. לא הייתה לי שום תשובה לד"ר ששאל אותי את השאלה הזו. אבל הוא, בחכמתו, המשיך הלאה והוביל אותנו לשלב התרגול, שכלל אחיזת ידיים ולהסתכל אחד על השני (בעלי ואני) ממש לתוך העיניים.
 
יו, איך שזה היה מוזר…. זה היה ממש קשה להחזיק את המבטים אחד בתוך העיניים של השני. רציתי להסתכל קצת לצדדים. ניסיתי לא להוציא את הלשון ולעשות לו פרצוף מצחיק. אבל רגע, למה היה לי קשה להסתכל עליו? זה מוזר, מכיוון ששמתי לב לכך שהנטייה שלנו היא להסיר את המבט כשאנחנו מדברים אחד עם השני. למה? האם יכול להיות שאנחנו מפחדים ליצור קשר עמוק עם אדם נוסף? או שמא הפחד מפני הגילוי המזעזע: שהעומד מולנו יגלה כמה פגיעים ורגישים אנחנו?
 
אחרי כמה רגעים עשיתי את הדבר הנשי הכי טיפוסי שאישה עושה: בכיתי ובכיתי ובכיתי, כשאני עדיין מסתכלת לו לתוך העיניים ו… בום! התאהבתי בו שוב פעם, בדיוק כמו בפעם הראשונה לפני 11 שנים! ד"ר בלן שאל אותי מה הרגשתי באותו רגע, ואמרתי לו שהרגשתי משהו מאוד נעים, מאוד מנחם.
 
אין צורך לומר שאת שארית היום העברתי בתחושה של ריחוף באוויר. זה היה נהדר, ההרגשה הזו של להתאהב. אלא שעדיין לא הצלחתי להוציא את השאלה ההיא מהראש שלי: למה התאהבתי בו? למה החלטתי להתחתן איתו?
 
בואו נתבונן לעומק במושג "להתאהב". עכשיו כשאני בצד השני של הגדר (נשואה ולא בדייטים) אני יכולה לומר לכם מה אני חושבת על המושג אהבה באופן כללי. הרשו לי להתחיל עם וידוי קטן: הייתי מאותן בחורות רומנטיות חסרות תקנה בשנות הרווקות. את פרינס צ'ארמינג תיארתי כאיש שימלא את החלל הריק שבתוכי, זה שהעמדתי פנים שלא קיים, כך שנוכל לחיות באושר ובעושר את חיינו. לכל נקודה בעולם נגיע כזוג סטייליסטי ולעולם, אבל לעולם, לא ניפול לשגרה האפורה והמעצבנת של המציאות. לא היו לי ציפיות לא ריאליות (חחחח…) מהנתונים שלו: גבוה, עיניים כחולות, מבנה גוף טוב, מיליונר, אבא טוב, ומסכים איתי ב-100% בכל דבר. למזלי, מתוך הרשימה זכיתי בעיניים הכחולות ובאבא טוב (תמשיך לעבוד על המבנה הגוף…)
 
אתם זוכרים את הרגע בו התאהבתם? האם זה היה 'בום' משום מקום שהפתיע אתכם? האם זה גרם לכם להרגיש שאתם מרחפים באוויר כאילו מעבירים אתכם מכוכב אחד לשני, סיור בין גלקסי כזה, והכל מושלם? למקום בו אין גרביים שצריך לכבס?
 
הנה מה שכתוב בפרוטוקול שלי על כל מה שקשור לדבר הזה שקוראים לו "להתאהב". אני חושבת שזה אוסף קשקושים. אני יודעת, אתם חושבים שאיבדתי את זה. אבל תקשיבו, ראשית – אחרי 11 שנות נישואים אני יכולה לומר לכם בביטחון מלא שכל זוג שאינו נשוי לא יודע מהי המשמעות האמיתית של המושג אהבה, מה זה לאהוב אחד את השני. למה? כי להתחתן זו הדרך בהא הידיעה להראות למישהו שאתה אוהב אותו – אתה איתו לכל שארית חייך. איך אדם יכול לומר שהוא אוהב אותך אם אין כאן את המחויבות העיקרית בין בני זוג – קשר נישואין? דבר שני, זה המקום בו זוכים באתגרים הכי טובים שיוציאו ממך את הטוב ביותר, כאלה שיבחנו את האהבה ביניכם ויעצימו אותה. אתם יודעים כמה קשה לאהוב אחד את השני כשהילדים מוציאים אתכם מדעתכם? או כשחשבון הבנק לחוץ ומכווץ ואתם חייבים להמשיך לתמוך אחד בשני, לעודד, לא לפגוע בזוגיות, בחיי המשפחה ובילדים?
 
אבל יותר מכל, אהבה היא לא: 'האדם הזה ממלא את הצרכים שלי לכן אני אוהב אותו'. אהבה אמיתית היא: 'מה אני יכול לעשות למען האהבה שבחיים שלי? איך אגרום לו/לה להיות שמח/ה?' החברה של ימינו קרעה לגזרים את המושג אהבה. זו הסיבה שבגללה, כך אני מאמינה, הרסה בתים רבים והעלתה את אחוזי הגירושין. שני אנשים באים בברית נישואין וכל אחד מצפה שהשני יעשה אותו שמח ומאושר. אבל ברגע שאחד מהם לא עונה לציפיות של השני, הכל שוקע…
 
אני חושבת זה אחד הטריקים הגדולים בהם משתמש היצר הרע – להתאהב. למה? ובכן, הרשו לי לשאול אתכם: כמה פעמים כבר התאהבתם? כמה פעמים זה התפוצץ לכם בפנים, בגלל שהוא/היא לא היו מה שרציתם/ציפיתם או חשבתם? אולי לא היו מספיק אדיבים, אולי טמפרמנטים מדי, או שמא לא מתחשבים כמו שרציתם? הכל יכול להיות. היצר הרע גורם לנו לקפוץ מקשר לקשר בלי להבין מה אנחנו באמת עושים, ואולי, רק אולי, יהיה לנו מספיק מזל יותר משכל לתפוס את הקשר הנכון.
 
בזאת מונחת גאונותו הגדולה של היצר הרע – הוא גורם לכל אדם בו התאהבתם להיות 'האחד'. והנה עוד משהו שהבנתי: המושג "להתאהב" אומר משהו מאוד חשוף, גלוי. כשאני התאהבתי, האהבה לא הייתה פנימית, בתוכי, אלא משהו שהקיף אותי, כמו להיות בבריכה מלאה במים. "להתאהב" זה אחד הרגשות החזקים שישנם, אבל זו לא אהבה אמיתית. למצב הזה קוראים התאהבות. הרגשת הסחרור, הפרפורים בבטן כשהוא/היא מתקשרים – כל אלה נקראים התאהבות. אהבה אמיתית היא בפנים, בתוככם, כשהיא הופכת לחלק מכם. ואת זה אפשר להרגיש רק אחרי תקופה מסוימת עם בן/בת הזוג, כשאתם גדלים ומתגברים ביחד על אתגרי החיים, כשאתם מאוחדים.
 
אני נזכרת במשהו שאמר פעם הרב אליעזר רפאל ברוידא. מישהו פעם ניגש אליו אחרי הרצאה ואמר לו שהוא אוהב את אשתו בדיוק כמו לפני 20 שנה, כשהתחתן איתה. הרב ברודיא הגיב בפליאה: "אתה מתכוון לומר, שאהבה שלך לא גדלה והשתנתה במשך 20 שנה?! אחרי כל החסדים שהיא עשתה ועדיין עושה לך כל יום במשך 20 שנה – אתה לא אוהב אותה יותר מהיום שהתחתנתם?!"…
 
נשמע אבסורד, נכון? לצערנו, זה מה שקורה. אחרי 20 שנים ביחד הרבה זוגות לא מסוגלים להסתכל אחד על השני, אם הם עדיין מתכוונים להישאר נשואים. זוגות נדירים באמת מרגישים שהאהבה והזוגיות שלהם רק השתבחו עם השנים. החיים מעניקים לנו הרבה לחצים מכל הכיוונים – משפחה, בריאות, פרנסה – אבל אם אנחנו לא מצוידים עם הכלים להתמודד עם הלחץ הזה, זה יוצא על כל מי שנקרא בדרכנו.
 
בחזרה לרגע ההתאהבות שלי. אחרי יום של תהיות ומחשבות למה התאהבתי בבעלי, אני חושבת שקיבלתי את התשובה (או כך חשבתי…). כשסיימנו לצפות בסרט המטופש ההוא, ישבנו אחת ליד השני, הסתכלנו אחת על השני לתוך העיניים, חייכנו…. בום! זה פגע. עכשיו אני מבינה מה "זה" היה. זו הייתה אותה תחושה נעימה ובלתי ניתנת לתיאור של רוגע, נעימות, נחמה, תחושה של ביטחון כשהסתכלתי לו לתוך העיניים. הרגשתי שהוא האחד שאני רוצה וצריכה – מי שיגן עלי, יכבד אותי ויעשה את כל הדברים האלה שבעלים עושים בשביל הנשים שלהם…. אוי, עכשיו אני מבינה שכל זה היה קשקוש אחד גדול, כי איך בכלל יכולתי לחשוב שזה הוא רק בגלל מבט אחד? התאהבתי במה שחשבתי שהוא ייתן לי. בכל מה שהייתי צריכה וראיתי את זה בו. זאת לא אהבה, אנשים, זאת אנוכיות לשמה. אבל הבעיה היא, שהגרסה שלנו לאהבה עונה רק לתיאור אחד – אנוכיות.
 
זאת, כמו שאתם מבינים גם לא התשובה אותה חיפשתי.
 
בכל אופן, אל תדאגו. אם כבר התחייבתם לאדם איתו תחיו את שארית חייכם, זה שפעם "אהבתם" אבל "האהבה" נעלמה כלא הייתה, אל תתייאשו. אתם יכולים להחזיר את ההרגשה הזאת שוב תוך זמן קצר. הנה מה שצריך לעשות על פי ד"ר בלן:
 
שבו פנים אל פנים. הביטו בעיניים, ונסו לתקשר את האהבה ביניכם. נסו לפתוח את הלב, את הרגשות (והכינו הרבה טישו בצד). אתם בהחלט יכולים להחזיק ידיים. הדבר החשוב הוא להסתכל אחת על השני בעיניים. חייכו. ספרו בעזרת העיניים כמה אתם אוהבים ומעריכים זה את זו. אני בטוחה שעם תרגול כזה, אולי כמה פעמים, תחזירו את האהבה האבודה שלכם. רק שהפעם, היא תהיה טובה יותר בגלל שבניתם חיים ביחד, השקעתם, הענקתם ועשיתם עוד המון דברים נפלאים ביחד. יש לכם מלא סיבות לאהוב.