מי אני?

מה אנחנו כבר מבקשים? רק לטפס
על ההר הפרטי שלנו. זהו. להצליח
במפגש עם אתגרי החיים ולסיים במעגל
המנצחים. אבל אם לא נדע מי אנחנו,
איך אפשר לצאת לדרך?
 
 
מה אנחנו כבר מבקשים? רק לטפס על ההר הפרטי שלנו. זהו. כי אחרי הכל, כולנו רוצים להצליח במפגש עם אתגרי החיים ולסיים במעגל המנצחים. כן, כולם רוצים להגיע לפסגה. אבל הדבר הראשון והחשוב שאדם צריך לדעת לפני שהוא יוצא למסע בו יכבוש את פסגת חייו הוא, לענות על שאלת השאלות: מי אני?
 
זה אולי נשמע מוזר. ויכול להיות שהתגובה תהיה קצת מתרעמת, כזו שתבטל בהינף יד את השאלה הזו – 'איזו שאלה טיפשית! מה, אני לא יודע מי אני?'…
 
לצערנו, החברה של היום, הפרסום, עולם המדיה, לחץ חברתי והתשוקות של כל אדם – להשיג לעצמו דברים או לרצות את מה שיש לאחרים, מחדדת את התדמית החיצונית שלו (כאילו היה חזק, בעל כריזמה וכדומה), אבל מטשטשת את מי שהוא באמת מצד שני. ברגע שאתה מחליט להסתכל על עצמך בצורה אובייקטיבית, ומקבל את עצמך ואת מה שאתה, אתה עושה בעצם את הצעד הראשון לשחרור נפשי-רוחני.
 
סיפור קצר על שלושה כלבים שיצאו למסע בהרים המושלגים יכול לתת לנו הרבה חומר למחשבה.
 
שלושה כלבים יצאו למסע בהרים הגבוהים. הרוח החזקה שהחלה לנשוב לפתע איימה על הסיכויים שלהם לחזור הביתה. היה זה יום קר מאוד והראות הייתה חלשה. הכלב הראשון, שידוע בחמלתו ובתפקיד שלו לעזור לאחרים, היה סן ברנרד שמיכל קטן של רום קשור לצווארו. הוא פנה לשני שותפיו למסע ואמר, "חברים, נראה שקר לכם מאוד. בואו שתו קצת מהרום שברשותי. זה יחמם אתכם. ואם עדיין קר לכם, אתם יכולים להיצמד אלי – הפרווה שלי מאוד מחממת. תרגישו חופשי".
 
הכלב השני, לברדור רטריבר, כלב נחייה בעל אופי נפלא ונוח, הודה לסן ברנרד על אדיבותו ואמר, "חברים, אני ממליץ לכם להיצמד אלי. בגלל השלג שיורד והערפל שתפס עכשיו את ההרים, בקושי אפשר לראות מה קורה ולאן יוביל הצעד הבא. קל מאוד לאבד את הכיוון בתנאים כאלה. ניחנתי בחושים אדירים לדעת מהו הכיוון הנכון. זה התפקיד שלי להנחות אחרים, במיוחד את אלה שאינם יכולים לראות. הישארו איתי ותהיו בטוחים".
 
אחרי שהסן ברנרד והלברדור הציגו את עצמם הם פנו לכלב השלישי ושאלו, "אחי, מי אתה?"
 
הכלב השלישי נעלב לשמע המילה 'אחי' משני חבריו למסע. "מה, הם לא רואים שאני דוב גריזלי? הם לא מפחדים שאכאיב לאחד מהם?" התחפושת של הדוב הייתה קצת גדולה עליו מכיוון שהוא היה רק כלב ציד (בעיקר של שועלים). אבל במחיר של 24.99 שקלים, כולל כמה תיקונים, הוא לא יכל לפספס דיל טוב כזה. הוא כחכח בגרונו וניסה לעשות קול נהמה של דוב גריזלי אדיר ממדים. מיותר לציין שהנהמה נשמעה כמו נביחה של כלב צרוד. לא היה לו את זה, את המבטא שיש לכל דוב גריזלי אימתני מבטן ומלידה.
 
שני הכלבים חייכו. שניהם היו הרבה יותר גדולים וחזקים מהכלב-גריזלי שעמד לפניהם. הם ידעו מי הם, לכן לא היו צריכים להפגין את כוחם ויכולותיהם. הם היו בטוחים בעצמם וממש לא מאוימים. "מי אתה?" הם שאלו שוב.
 
"הסבא-רבה שלי היה מלך ההרים האלה, וסבי היה הצייד הכי טוב באזור…"
 
הסן ברנרד והלברדור קרצו אחד לשני ואמרו לכלב-גריזלי: "לא שאלנו מי היו אבותיך, שאלנו אותך – מי אתה?"
 
"תגידו, אתם לא רואים שאני דוב גריזלי?" והוא שוב ניסה לנהום, ושוב, החיקוי היה עלוב מקודמו.
 
והשניים שוב חייכו בסבלנות. לצחוק על הזולת זה לא בתקנון ההתנהגות שלהם. לא, את זה הם לא יעשו אף פעם. אף אחד לא יכול להיות שמח על חשבון חברו, גם אם הם עושים דברים טיפשיים, כמו להיות דוב גריזלי…
 
הלברדור שם את כף רגלו בעדינות על צווארו של כלב הציד ואמר, "בן דודי, כלב יקר שלי, אתה מנסה באופן נואש להיות משהו אחר ולא עצמך, וזו טרגדיה כפולה לכשעצמה. לא משנה כמה תנסה להיות דוב גריזלי, לא תצליח להיות אחד כזה".
 
כלב הציד הסמיק. דבריו של הלברדור נשמעו הגיוניים מאוד. הוא שם לב שבכל הפעמים שניסה להרשים אותם בניסיונותיו הכושלים לנהום, הם אפילו לא נבחו. כי כשאתה יודע מי אתה, אתה לא צריך לעשות רעש או כל מיני מאמצים שונים ומשונים למשוך מעט תשומת לב.
 
הסן ברנרד, עם תובנותיו המיוחדות, אמר בקול מלא אהבה ורחמים, "כלבי ציד הם כלבים נפלאים. יש להם חוש ריח אדיר והם מאוד נאמנים. בארצות רבות משתמשים בהם גם למניעת פשע וטרור. בשדה התעופה ובגבולות הם יכולים לזהות חומרי נפץ ועוד חומרים לא חוקיים. אתה לא צריך להתחפש, כלב ציד יקר, יש לך את היכולת להיות נפלא במי שאתה. פשוט, היה אתה ודע מי אתה".
 
כלב הציד מעולם לא שמע מילים כאלה מעודדות מימיו. הוא תמיד קינא באריות, בנמרים ובדובים. אף אחד לא קרא לקבוצת הכדורסל שלו על שם כלבי ציד. הוא אף פעם לא ראה כלב ציד על שער מגזין יוקרתי. אבל כל אלה אשליות ודמיונות. הלברדור והסן ברנרד ידעו כיצד לתפקד בעולם האמיתי, גם כשהתנאים לא תמיד אידיאלים.
 
הוא קיבל את עצתם. ומאז, החל לומר לעצמו אינספור פעמים "אני כלב ציד. גם אני שווה. בורא עולם ברא אותי, הוא נתן לי כישרונות ויכולות מיוחדים ששייכים רק לי. יש לי חוש ריח אדיר…"
 
שלושת הכלבים עשו דרכם בשלג כשרוח חזקה מכה בהם. הודות לסן ברנרנד הם יכלו לחמם את עצמם עם מעט רום מדי פעם. בעזרת תכונתו המיוחדת של הלברדור – כלב נחייה מעולה – הם עשו את דרכם חזרה למרות שבקושי יכלו לראות משהו. והודות לכלב הציד, שסוף סוף התנהג כמו כלב ציד, הם מצאו אוכל שהציל אותם מרעב. יחד הם הגיעו ליעד בשלום.
 
כדי להגיע ליעד שלנו אנחנו צריכים לדעת מי אנחנו. זאת נקודת ההתחלה!