הדרך שלי להתחבר

כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו
להתחבר, להיפתח ולהתרגש. וכשזה
קורה, גם אם לרגעים, זה משהו
שמחיה אותך עם כזאת עוצמה, כזו
שמגיעה אפילו עד לעולמות העליונים.
 
 
הימים עוברים ואנחנו כבר בעומקו של חודש חשוון. מחגי תשרי נותר רק זיכרון עמום. הארומה של התרוממות הרוח וההשתדלות באמונה מרחפים מעלי, בעוד שבמציאות של חיי היומיום ליבי ומוחי לבשו בצקת נפוחה ומעמעמת, כזו שמקשה על הכוונות ומשכיחה ממני לעיתים את קרבת הבורא.
 
בזמן הזה מתגברים המאבקים עם היצר הרע, וההתגברות עליו דורשת ממני הרבה יותר כוחות ומאמצים. מחשבות לא טובות, פחדים, לחץ ועייפות גדולה מחלחלים למהלך החיים, והעולם לרגעים נראה כבד מנשוא.
 
הרגעים האלה עלולים להיות מסוכנים ולהתפתח לדמיונות וסרטים שהם לא המציאות האמיתית של ההווה שלנו. מחשבות על העתיד, הלחץ הכלכלי, חוסר הסבלנות לילדים, לבעל, ובעיקר לעצמי, הם תופעות לוואי של המצב הזה. הסיר הרותח שמבעבע עלול גם לגלוש ולפגוע בנו ובסובבים אותנו.
 
אז קודם כל ולפני הכל, חייבים להנמיך את האש. וכדי לעשות זאת, אני מנסה להשתמש באמצעים שלמדתי ושיש ברשותי, ולהזכיר לעצמי שוב ושוב: שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי אהבה עצומה ואינסופית כמו שרק הוא יכול! שהוא רק רוצה בטובתי המוחלטת ופועל להיטיב איתי בכל מהלך בחיי בלי יוצא מן הכלל! אני מנסה להתחזק באמונה תוך כדי חיזוק ההתבוננות בהשגחה הפרטית ביומיום, ובניסיון לראות את כל המתנות הענקיות שהקב"ה נתן לי וממשיך לתת לי כל הזמן.
 
אבל לפעמים גם התזכורת הזאת לא מספיקה, אם היא נהיית אוטומטית ושטחית. כמובן שהמחשבות האלו תמיד יעזרו לי להירגע מעט וימנעו מהסיר לגלוש, אבל הן נשארות על פני הקרקע, כאילו לא מצליחות להיטמע ולאחוז היטב בשורש ולרפא את סבלי.
 
לכן השלב השני הוא להוסיף למשוואה של השכל את הרגש, ולנסות להפעיל את הלב. זה לא תמיד פשוט, מהמצב הקטטוני בו אני נמצאת, לנסות לחדור את שכבת השומן העבה שהתבססה לה סביב הלב והמפריעה לי בהיעדר גישה קלה פנימה. במקרה הזה אני כבר יודעת שדרושה פה עזרה חיצונית ומקצועית. איזה מומחה שיפעיל את המפלסת שתפנה קצת את הדרך ותיצור גישה בין המוח והלב, הרגש והמחשבה.
 
כוח העזר שנמצא ברשותי כל הזמן הוא כמובן הלימוד. אני מתחברת בעיקר ללימודי החסידות ולרבי נחמן מברסלב בפרט, אך היהדות פנים רבות לה, וכל אחד על פי נטיות ליבו יכול למצוא את הדברים שיפתחו לו את הלב ויזכירו לו את העיקר ואת הטוב על ידי הארת האמת, הלא הוא השם יתברך.
 
הבחינה שלי אם הלימוד הועיל לי היא אחת. אני שואלת את עצמי בסוף כל לימוד, בין אם הוא פרטני או בשיעור, בספר, באינטרנט או בבית הכנסת בזמן הדרשה של שבת:  "שרון, האם מהדברים ששמעת התחזקת, התרגשת ונפתח לך הלב? או שמא, חלילה, להיפך, את מרגישה קצת לא בסדר, אולי את לא עומדת בסטנדרטים הנדרשים כדי להיות יהודיה טובה, וליבך מתכווץ בקרבך על הכיוון הלא נכון שתפסת לאחרונה?"
 
זה מעניין, כי עם השנים נהייתי מומחית ורגישה יותר לאופן שבו הדברים הנשמעים משפיעים על הלב שלי.
 
במקרה השני, כשהלב מתחיל להתכווץ, אני כבר יודעת שמה שאני שומעת כנראה לא מתאים לי, מכיוון שזה מחליש אותי במקום לחזק ולהאיר. ובמקרה ההפוך לו, כאשר הדברים נכנסים לי אל הלב ומרחיבים אותו, אני יוצאת בהתרוממות רוח וברצון וחשק עז לשמוע וללמוד עוד מהדבר שריגש אותי ופתח לי את הלב. ובעיקר, עם כוח להתמודד עם הנקודות הקשות במהלך היום.
 
כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו להתחבר, להיפתח ולהתרגש. משם יבוא החיבור לשכל ותיווצר אחדות וכוונה. וכאשר הדבר הזה קורה, גם אם לרגעים, הוא מחיה את הנפש ואפשר להרגיש את ההשפעה שלו עד העולמות העליונים.
 
בימינו, ימים בהם אנו נשארים מיותמים בעולם הזה מגדולי הדור ומצדיקים רבים, כדאי ורצוי להתמיד בלימוד המיוחד שמחבר אותנו לכוונה ולעיקר. אני מנסה לעשות לי מנהג, לפתוח את הבוקר בחמש דקות של קריאה בספרים שמדברים אלי, ובעיקר מאלו של רבי נחמן מברסלב. כמובן שאחרי הלימוד הקצרצר הזה יש לי סיכוי להתמודד ביתר קלות מול היום שעומד בפתח, כשאני מחוזקת על ידי מידת האמת שנותנת לי כוח להבדיל בין עיקר לטפל ולהמשיך בבירור האינסופי בין הטוב לרע, כדי לדבוק לרצונו האמיתי של הבורא עבורי ולהתנהג בצורה ראויה בניסיונות העומדים בפניי, להיות בשמחה ולדבוק בטוב.