מתלבש בשביל ההצגה

פתגם עתיק אומר, שאתה לא
יכול לתת ביקורת על ספר רק
מהסתכלות על הכריכה שלו. וזה
כל כך נכון. חיצוניות היא דבר
מטעה מאוד! כן, גם חליפה יוקרתית.
 
 
הנה שאלה,
 
למה בורא עולם לא נותן לנו את הבהירות המושלמת והברורה להבדיל בין טוב לרע?
 
והנה התשובה,
 
אם היינו רואים את הטוב הצפון לאלה שעושים טוב, ולעומת זאת את הרע שיהיה מנת חלקם של עושי הרע, כולנו היינו רצים לעשות טוב בלי לחשוב פעמיים. מצד שני, ברור שלא לא היה לנו את חופש הבחירה וכל ההתעסקות שלנו הייתה כל הזמן סביב השכר והעונש. לכן, כדי לאפשר לנו להשתמש באחד הכוחות האדירים שקיבלנו – חופש הבחירה – הטוב והרע מעורבבים. בכל מקום בו תיתקלו בבחירה החופשית יש סיכוי גדול שיש שם בלבול גדול בין הטוב והרע.
 
מה שכן ברור ובהיר בצורה חד משמעית הוא – שחיים בלי היכולת להבדיל בין הטוב לרע הם כאוס אחד גדול.
 
פתגם עתיק אומר, שאתה לא יכול לתת ביקורת על ספר רק מהסתכלות על הכריכה שלו. וזה כל כך נכון. כל העניין החיצוני שתופס היום את כולם, ההצגה הגדולה – מהרכב עובר לבית ועד ללבוש ושאר פרטים קטנים חסרי משמעות, כמו איך 'אני נראה' ו'מה יגידו', הם דברים שממש לא מאפיינים ומגלים את הפנימיות של האדם. אולי זה עם החליפה היוקרתית והעניבה המסודרת והתואמת, זה עם התיק המרשים של 'איש העולם הגדול' נראה כלפי חוץ אדם מכובד, אבל בתוך תוכו הוא יכול להיות אדם מושחת, לא מבין כלום ורק רוצה להרשים את כולם. זה גם יכול להיות אדם עם פיאות ארוכות, זקן ארוך, כיפה שחורה גדולה על הראש ועם ספר מוסר ביד כשהוא מטיף לכולם, אבל בינו לבין עצמו הוא רחוק מכל מה שהוא מטיף וכתוב בספר כמו מזרח ממערב. או אדם שמדבר בלי סוף על יושר והגינות והוא ויושר והגינות הם דבר והיפוכו. הכל יכול להיות, גם אם פתגם עתיק אחר אומר, ודי בעקשנות, שהבגדים עושים את האדם!
 
אתם בודאי אומרים לעצמכם שהבגדים כן משפיעים על התנהגותו של האדם. אדם שלבוש בצורה מכובדת יתנהג בהתאם. הכלל הזה לא תופס כשזה מגיע למידות הנפש של האדם. אם כל עניין החיצוניות שלו הוא "רק בשביל ההצגה", בלי שום התאמצות והשתדלות להיות כזה באמת, בלי לשפר ולתקן את מידות הנפש, כולל חוסר איפוק ותגובות אימפולסיביות ואגרסיביות, אז הלבוש הזה הוא רק תחפושת של פורים. ופורים, כידוע, הוא פעם בשנה ועוד הרבה זמן לפנינו…
 
אדם שחסר את ההבנה של מה שהוא עושה כאן עלי אדמות, מן הסתם, יעשה הרבה טעויות. ולא שטעויות הן דבר רע, רק שהטעויות הללו לא יהיו קשורות לתכלית שלו, למטרה שלו בחיים. זו הסיבה שאנחנו צריכים תמיד לבקש את קרבת הבורא ולבקש ממנו עזרה – שידריך ויוביל אותנו בדרך הנכונה, למטרה שלשמה אנו כאן. רדיפה אחרי החיצוניות היא אחת הטעויות האיומות שבגללן אנשים לא מגיעים לתכלית שלהם ולא מממשים את עצמם.
 
רבי נחמן מציע לנו עיקרון בסיסי בחיים: בלי שעה אדם מוליך שולל את עצמו ואחרים.
 
ולמה הכוונה שעה? לשעת התבודדות, לתפילה האישית שלו, זו שמעניקה לו כנפיים אדירות להמריא לגבהים שהוא לא חלם עליהם, זו שתכניס אותו פנימה, לתוך תוכו ותכיר לו את האדם המיוחד שבו, זו שתגלה שהחיצוניות היא כקליפת השום ותו לא. בלי חשבון נפש, בלי לדעת את מקומי, בלי לבדוק היכן אני אוחז כל יום, בטוח שאטעה. ובלי להבין היכן אני טועה, בטוח שאטעה גם אחרים.
 
ולא רק, השעה המיוחדת הזו מעניקה לאדם את היכולת לגלות את החסרונות שלו, ולא על מנת ליפול ולהתייאש, אלא כדי להשלים את עצמו! כי אם הוא יחיה עם התחושה שהוא 'מושלם' ובלי חסרונות מן הסתם יחשוב שהוא משה רבינו של הדור הזה. ועם אשליות צבעוניות כאלה הוא עלול ליפול למקומות נמוכים ואפלים מאוד. כי אם הוא באמת ניחן בתכונת מנהיגות שעת ההתבודדות מחייבת המציאות מבחינתו, אחרת הנזק שייגרם יהיה גדול מאוד.
 
אנשים עושים טעויות גדולות בחייהם ולא פעם משלים את עצמם, מכיוון שהם שמים דגש על הרושם החיצוני יותר מזה הפנימי. אדם יכול להיות עם מראה מרשים מכל תחום – מלך, חסיד, מדען וכן הלאה, ובתוך תוכו, בפנימיות שלו, הוא מתעלם מהאמת, מבורא עולם וממה שהוא צריך לעשות. הוא דבק רק בחיצוניות שלו, ביכולת שלו להרשים, בהישגים, בתארים, אבל כל אלה לא מעידים על הפנימיות שלו, אפילו לא כגרגיר.
 
זו הסיבה שאנחנו צריכים הדרכה, יד נעימה שתלווה אותנו לאורך כל הדרך, למטרה, ליעד ולתיקון שלנו, ואת זה משיגים בשעת ההתבודדות.
 
כי כל העניין הוא שאדם יזכה לענווה, שזו גם דרכה של התורה, למקום בו הוא יראה באמת שאחרים טובים ממנו והוא ישמח בשמחתם וישנס מותניים לעזור לעצמו. זו הדרגה העצומה והנשגבת אליה הגיע משה רבינו (האמיתי). וכדי להשיג זאת, הוא היה בקשר תמידי עם בורא עולם וקיים את מה שאומר דוד המלך: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח). יהי רצון שנזכה לזה, אמן.