השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל!

"השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל…"
פעם זה היה שיר מפורסם, לאחרונה
זה ההמנון הקבוע שלי. קשה, מאוד
קשה, לשרון רוטר להתניע ביום ראשון.
 
 
ביום ראשון בבוקר בדרך כלל קשה לי להתניע. הפעולות הן אותן פעולות, שגרתיות. אבל המחשבות האפרוריות שבראשי משאירות טעם תפל והלב מרגיש קצת יותר נמוך בגוף, כאילו מדרדרות אותו למטה, אי שם במורד הגוף.
 
אחרי השבת, יום שבו אני משתדלת לייצר בועה של ניתוק מהמחשבות הטורדניות בכל הקשור לעולם הזה, שטעמה הוא מעין עולם בא, עולם ללא מכאובים וללא צרות, המעבר לתחילת השבוע – וההתמודדות עם העבודה, הסידורים, החשבונות שנותרו לתשלום, מטלות הבית, הרעש המוזר מהמנוע של הרכב וארגון מסיבת היום הולדת של הבת – הוא חד כתער, ואם לא אזהר אני עלולה להיפצע.
 
זה הרגע שבו מתחילים להישמע בתוכי כל מיני קולות מעורבבים יחד. קולות היצר הרע מצד אחד, ומהצד השני קולות היצר הטוב, של הקדושה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
הסיבה  השלישית
שימו הכל על השולחן
כל רגע  נחשב
 
"תעזבי את הכל וכנסי למיטה" אומר לי היצר הרע. "תתכסי בשמיכה, תעצמי את העיניים ופשוט תשני. חבל על האנרגיות שלך, ממילא לא תצליחי לעשות שום דבר כמו שצריך היום. הכביסות לא יברחו וגם לא הסידורים. למוסך לא כדאי להגיע היום כי קר מדי, ואת המצב בבנק אין לך ממש איך לשפר. למען האמת, כמו שזה נראה עכשיו אז החיים שלך לא משהו בכלל ילדה, וגם אין לך הרבה מה לעשות כדי לשנות את זה. אז יאללה, תעזבי הכל ותפרשי למיטה, לפחות ככה לא תצטרכי לחשוב וגם לא להרגיש יותר מדי…"
 
"חס ושלום, טפו טפו, איך את מעיזה לחשוב ככה?" היצר הטוב מרים את קולו, "החיים שלך יפים, נפלאים ונהדרים. יש לך בית מקסים, ילדים טובים, מתוקים ובריאים, בעל מסור ולחם לשובע, איך את מעיזה בכלל להתלונן? תגידי תודה לקדוש- -ברוך-הוא על כל מה שהוא נותן לך. "שיוויתי השם לנגדי תמיד". זה רק את והבורא. דברי אליו, תשליכי את התסכולים ומצבי הרוח שלך למעלה.
 
"רבי  נחמן מברסלב אומר, 'אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות'. את רוצה לחיות בתחושת החמצה? להיות אישה מרה? להרגיש שאת מוותרת? שאת קורבן של המציאות? או שאת רוצה לברוא את המציאות שלך, לדאוג שהיא תהיה חיובית ומתוקה, להיות אישה שמחה, מסבירת פנים שמאירה את אורה לעולם?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הנוסחה  הנכונה
רק מילה אחת
חצץ מגג הבניין
 
"צמצמי פערים, ילדה. תביטי למציאות בעיניים, תחיי את הרגע, את השנייה, ותשאירי לאבא שבשמים לדאוג למחר. תחזקי את הביטחון באמונה כך שתחיי בחוסר ביטחון, באי ידיעה ובהכנעה. ואני לא מתכוון לאמונה שמביאה לתחושה שאת מעורערת ומבולבלת, אלא לכזו שנובעת מתמימות ופשטות, כמו תינוק שמוסר עצמו בלי דעת לטיפולה המסור של אימו. תחשבי טוב, תהיי בטוב ותראי שיהיה לך טוב".
 
פתאום אני קצת מתעודדת והלב חוזר למקומו הקבוע, האפרוריות מתבהרת ונהיה לי קצת יותר חם בגוף. עכשיו יש לי יותר כוח למשימות של היום ואני נכונה ומזומנה לבצע אותן בפשטות ובלי פחד, כי הן כבר לא נראות כל כך מאיימות כמו מקודם. אני מבינה שסוף העולם עדיין לא בפתח ושהרעש במנוע של הרכב זו מתנה גדולה, בדיוק כמו העובר הבועט ברחמי. אצליח! אתגבר! כן, אני יכולה על השבוע הזה, ולא בזכותי כמובן, אלא בעזרתו של האחד והיחיד, מלך מלכי המלכים, אבא שלי הכל יכול, הקדוש-ברוך-הוא.
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com