לא ביום אחד

להשתנות.
 
משאלת ליבם של אנשים רבים. אולם רבים וטובים שוכחים שזה משהו שלא קורה ביום אחד. לא לוחצים על כפתור ואני נהיה מישהו אחר. יש כאן תהליך שלכל אורכו אנחנו מלווים משמים ומודעים היטב לרצונות הטובים שלנו, שהם החלק העיקרי והחשוב בכל שינוי שאדם רוצה לעשות בחייו.
 
התחלנו חומש חדש – ויקרא, והתחלה חדשה יש בה משהו מרענן ומרגש. הפרשה הראשונה בחומש זה עוסקת בתורת הקרבנות השונים שמוקרבים בבית המקדש,  כאשר המילה 'קרבנות' היא מלשון התקרבות לבורא. בחלקה השני של הפרשה התורה מסבירה על קרבנות חטאת ואשם שנועדו לכפרה על החטאים והעוונות, אך על כולם התורה כותבת: "ונסלח לו", "ונסלח להם" וכן הלאה.
 
יש כאן מסר ולימוד מאלף. אדם שחטא הגיע לבית המקדש ומקריב קרבן לפני בורא עולם שיכפר לו על מעשיו – והבורא אכן סולח ומוחל לו! כמו שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה: "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו. כלומר, מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".
 
מאמרים נוספים בנושא:
לא רק לוקסוס רוחני
להזיז את הגבינה
השם אמר לי
 
וזה פלא עצום שמפליא אותי בכל פעם מחדש, כשאני נזכר ברחמנות העצומה של בורא עולם שנתן לשנו, ברואיו, לעשות תשובה ולתקן את חטאינו לגמרי. למה? כי "אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה – והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד" כפי שממשיך הרמב"ם בדבריו. אין דבר נפלא יותר מזה.
 
אך כמו לכל דבר בחיים, גם כאן יש תנאי להתקרבות הגדולה ולעניין הסליחה והמחילה – הוידוי, כפי שאומרת התורה: "והיה כי יאשם לאחת מאלה והתוודה אשר חטא עליה" – הקרבנות טעונים סמיכה ווידוי של החוטא משום שעיקר הוידוי הוא התשובה, כמו שפסק הרמב"ם (הלכות תשובה): "כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות בפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר 'איש או אישה כי יעשו… והתוודו את חטאם אשר עשו' – זה וידוי דברים".
 
נסו לחשוב לרגע על אותם אנשים שתלוי ועומד נגדם כתב אישום שנמצאים לפני משפט גורלי. כמה צער ודאגות, פחד וחששות מלווים אותם? כמה התייעצויות וכספים הם יוציאו כדי לזכות בדין? וכל זה בהנחה שאף אחד לא מבטיח להם בכלל שהם אכן ייצאו זכאים בדין. אדרבה, לפעמים הם מוצאים את עצמם מתמודדים עם תוצאות קשות, למשל כמו שלילת רישיון שפרנסת הבית עומדת עליו, קנסות כבדים שמשפיעים על המצב הכלכלי, או עונש מאסר בפועל שמשנים באחת את חיי המשפחה מכל הבחינות. חשבו מה היה קורה אם נציג הפרקליטות היה פונה אליהם ואומר להם שיש באפשרותם לעשות תשובה וכך לחסוך מעצמם את התהליך הזה שמאיים עליהם אימים. ולא רק, אלא שכתב האישום נמחק כלא היה! והם אפילו לא צריכים להגיע לבית המשפט, אין רישום פלילי ו… הם עוד יקבלו על זה שכר גדול!
 
מצחיק? דמיוני? אך זה מה שקורה עם אדם שעושה תשובה על מעשיו, כשמתוודה בפני בורא עולם בתפילה  האישית – ההתבודדות כפי שמכנה אותה רבי  נחמן מברסלב, שלא רק שהיא מנקה את האדם אלא הוא גם מקבל עליה שכר גדול. ואם הוא עושה את התשובה הזו מאהבה הוא יקבל גם שכר על עצם עשיית החטא והעוון. פלא עצום, כבר אמרתי? האם יש מישהו בעולם הזה שלא יחטוף את הזדמנות הפז הזו שניתנה לנו? אני לא שיש אחד כזה בנמצא, שיסרב ל'עסקת טיעון' אדירה שכזו.
 
תארו לכם עד כמה הדבר משמעותי כאשר מדובר במשפט הגורלי של החיים – במשפטו של מלך מלכי המלכים, שהתוצאות שלו הן נצחיות! זו סיבה מספיק טובה לרוץ ולעשות חשבון נפש יומי – מה עשיתי מאתמול ועד לרגע זה, לממש את אותה הזדמנות פז שנפלה לידיו ולבקש מחילה וכפרה על מעשיו. ואני לא מדבר רק על הסליחה שכולנו מבקשים ביום  הכיפורים, אלא על כל יום ויום בו אדם זוכה לממש את עסקת חייו בשעה אחת!
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
חברתי  התפילה
לא נשאר כלום, רק התפילה
הדבר הכי טוב שקרה לך
 
לחשבון הנפש של האדם יש שתי בחינות, כפי שאומרת הגמרא (עירובין): "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו". כלומר, יש אומרים שאדם צריך לפשפש במעשיו, ויש אומרים למשמש במעשיו, ושתי הדעות הן אמת. מה זה אומר?
 
יפשפש במעשיו – שיחפש היכן הוא עובר על רצון הבורא ויעשה תשובה. חשוב לדעת, שלא מבקשים מהאדם שיעניש או ילקה את עצמו, אלא רק שיחזק את הרצון שלו, שיספר לבורא עולם מה עשה – שזה הווידוי, ויבקש סליחה על העבר ויחזק את הרצון לעתיד, ויתפלל שבעתיד הקב"ה ייתן לו כוח לא לחטוא יותר, שהרי עיקר החטא התחיל בגלל שהיה חסר לו רצון שלם ותקיף, אך מכאן ואילך הוא מבקש להתחזק ברצון.
 
וימשמש במעשיו – שיחפש ויתבונן במצוות שהוא עושה, ואחרי שיודה לבורא עולם על כך שהוא בכלל זוכה לעשות את מצוותיו, ימשמש ויבדוק אותן – האם הוא עושה אותן כראוי או שמא יש מקום לשיפור. וגם בשלב זה, העיקר הוא לחזק את הרצון ולקיים את המצוות כראוי, להתפלל ולבקש מבורא עולם שיזכה לעשות את רצונו ומצוותיו כראוי, מכיוון שהתפילה היא שלמות הרצון והביטוי האמיתי שלו.
 
חשוב מאוד לדעת, שכל הייסורים שאדם חווה בעולם הזה – מטרתם לעורר אותו להתקרב לבורא עולם, לכן כאשר באים ייסורים על האדם הוא צריך לפעול על פי שלושת כללי האמונה (עליהם הרחבתי בספר בגן  האמונה):
 
א. להאמין שככה ה' רוצה, ולא לתלות את הייסורים בשום סיבה, לא באדם המצער אותו ולא בעצמו, לא במזלו או בעין רעה וכדומה, אלא רק יאמין שככה בדיוק ה' רוצה, והכל מאיתו יתברך.
 
ב. להאמין שהכל לטובה, גם אם אדם לא מבין איך זה לטובה. כאן חשוב מאוד להפעיל את האמונה מכיוון שהבורא הוא טוב ומטיב ורחמן וכל מה שהוא עושה זה רק טוב, לכן יאמין שגם הסבל והייסורים שהוא חווה הם לטובה, וכמובן, יודה עליהם.
 
ג. יאמין שה' רוצה לקרב אותו, ויגיד בפה מלא 'אני מאמין באמונה שלמה שה' נתן לי את כל הייסורים האלה רק כדי לקרב אותי אליו, ולה' יש צער גדול מכך שיש לי ייסורים, כמו שכתוב: "בכל צרתם לו צר" ו"עמו אנוכי בצרה", אך בגלל שהוא אוהב אותי באמת והוא רוצה שאתקרב אליו – כי זו הטובה האמתית לברואים, להיות קרובים אל הבורא – לכן ה' מוכן לסבול צער וייסורים כדי לעורר אותי'.
 
כשאבא מוכיח את בנו, אומנם זה כואב לבן אבל לאבא זה כואב עוד יותר מכיוון שיש לו צער גדול מהסבל והכאב של הילד. כך, והרבה יותר, נוהג איתנו הקב"ה, שהוא המקור לכל האהבה שבעולם. מה גם, שאהבת אב לבנו היא רק משל רחוק שנועד להמחיש ולקרב אלינו את גודל אהבתו של הקב"ה לברואיו, ועד כמה הצער שלו גדול פי אינסוף מזה שלנו. כל מה שהוא עושה נועד לקרב אותנו אליו והדרך הכי טובה לעשות זאת היא בוידוי שאנו עושים, כי בזה הוא משפיע עלינו טוב ורחמים ואפילו מעניק לנו שכר! הוא לא רוצה לייסר אותנו, הוא רק רוצה שיהיה לנו רק טוב.
 
השינוי הזה לא קורה ביום אחד. זה תהליך. בורא עולם יודע שאנחנו לא יכולים להשתנות ביום אחד, לכן הוא רוצה שנעשה כל יום צעד בתפילה האישית, הוידוי, ונתחזק ברצונות טובים – לעשות רצונו ולהיות כרצונו. שהרי כל אבא שבנו מספר לו שהוא רוצה להיות בן טוב, גם אם זה קשה לו, יש לו נחת רוח עצומה מהילד והוא עושה הכל כדי לעזור לו.
 
התפילה האישית שלנו היא הקרבנות של ימינו, כמו שכתוב "ונשלמה פרים שפתינו", ועם הנהגה זו בורא עולם מקרב אותנו אליו, צעד אחרי צעד, ברחמים גדולים. ויהי רצון שנזכה למחילה וסליחה על חטאינו ונשוב להיות אהובים ורצויים לפניו יתברך, אמן.