המלחמה האמיתית

"כשיש דינים חס ושלום על ישראל" אומר רבי  נחמן מברסלב, אז "על ידי ריקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים". וכשרבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק ומי שהעלה על הכתב את כל דבריו כולל את אלה, אמר לו רבי נחמן: "כך אמרתי, שעכשיו נשמע גזירות חס ושלום על ישראל, והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה (כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים) ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים".
 
אז הנה לנו דרך לבטל גזירות לא טובות כפי שרבי נחמן מלמד, וראו איזה פלא, דווקא על ידי שמחה וריקודים! כלומר, על ידי תוקף האמונה הקדושה המתבטאת בשמחה בכל מצב, בתודה והודאה לבורא עולם על הטוב ועל הרע. והיום, יותר מתמיד, בזמנים הלא פשוטים שעם ישראל עובר, כשאנו מתפללים ביחד עם כלל ישראל לביטול הגזירות, עלינו לדעת שההתמרמרות והתלונות הן לא הדרך! רק התודה והאמונה, השמחה, וכן, אפילו הריקודים והשמחה. למה? מכיוון שהתודה, מלבד העובדה שהיא פועל יוצא של האמונה הנכונה והישרה, היא גם הדרך הנפלאה להפוך את כל הקערה על פיה, לשנות את הכל מן הקצה אל הקצה, גם בזמן שהצרות  באות בצרורות, יש דרך לעשות את זה, כפי שאומר רבי נתן: "אם היו הכל שומעים בקול הצדיקים ומאמינים שהכל לטובה ומודים לה' גם על הטוב וגם על הרע – בוודאי היו מתבטלות כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר הייתה גאולה שלמה"!
 
מאמרים נוספים בנושא:
ביחד, כי כולנו בני אדם
אמונה  ואחדות
צרות בצרורות ומילה קטנה
 
השבוע קראתי מאמר נפלא של האדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א, אציין בפניכם מספר נקודות מרכזיות ומאירות עיניים מדבריו של הצדיק:
 
בליל פורים תשמ"ב אמר: "בכל צרה שלא תבוא על אדם מישראל יכול לבטלה מיד אם יקיים באמת מה שאמרו 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה'. מתוך ידיעה ברורה אשר 'מי זה אמר ותהי ה' לא ציווה, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב'. הכל מאתו יתברך והנני מודה ומשבח על טובו הגדול שזוכר אותי ולא שוכח ממני. אין אלו אלא חסדי ה' אשר מאתו לא תצא הרעות!" כלומר, כאשר אדם מודה ומשבח את בורא עולם על הצרה הוא מבטל אותה מיד!
 
נקודה נוספת, כפי שאמר בהמשך דבריו: "כשאדם מישראל מגיע לידיעה זו בעומק ליבו באמת לאמיתו, ויודע ומאמין שכל מה שהשם יתברך גוזר ומביא עליו הרי זה טוב מאוד ושום דבר לא יכול לקרות לו, כי מיד שחושב כך כל הגזירות הרעות בטלות ומבוטלות. כל גזירת הגלות היה אפשר לבטל על ידי בחינה זו. זה תורת אמת". ודבריו אלה מכוונים ממש לדברי רבי נתן שהובאו לעיל, והלוואי ונתעורר להבין שרק זו הדרך. ומוסיף האדמו"ר ואומר: "ברם דא עקא, שאין אנו במדרגה זו ואנחנו מקטני אמנה שלא יכולים לקבל ייסורים, כשכואב לו (לאדם) מתאונן ובוכה שרע ומר לו ואינו מרגיש שזה לטובה מאת ה' הטוב – ומזה נמשכים כל הצרות!" לכן מדגיש האדמו"ר, שהעצה היעוצה בכל עת צרה וצוקה היא: "בבוא צרה אסור ללבוש שק ולבכות וליילל, רק ללבוש שטריימל ובגדי יום טוב ולרקוד ברחובות מתוך ידיעה שבוודאי יהא לטובה… יש לצאת בתוף ומחול, בריקודים ופעולות שמחה של גלגולים כמו בשמחת  תורה וכך נבטל את הגזירה". 
 
נקודה נוספת שהאדמו"ר מציין היא, "שלא זו בלבד שבכייה  והתמרמרות על הצרה אינן מועילות, אלא אדרבא, הן מזיקות ומסכנות את כלל ישראל ומעוררות קטרוג בשמים! כי בוודאי צריכים להתפלל על עם ישראל ולהרגיש צרות ישראל ולהשתתף בצרתם, אבל הכל אך ורק מתוך אמונה שלמה ומוחלטת וביטחון בבורא עולם, שכל מה שעושה הכל לטובה". אסור ליפול מהאמונה לנוכח הצרות והבעיות שאנו מתמודדים איתן היום. אדרבא, לזכור היטב שבורא עולם רוצה רק להיטיב עם כלל ישראל, לכן נתחזק בשמחה ובשירים וריקודים בבית ובכל מקום.  ממולץ להתרחק כמה שיותר מהחדשות שממלאות את הלב בדאגות, שהן כפירה כידוע, לא לבזבז את הזמן על פרשנויות וכל מיני דעות, מי דיבר ומה אמר ההוא או ההיא, אלא רק להתחזק בחדשות האמיתיות: "חדשות לבקרים רבה אמונתך" וללמד את עם ישראל את דרך התודה וההודאה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
רק מילה אחת!
עושים  מסיבה מהתודה
תודה , אבא!
מילים  קטנות
 
ובנוסף, להבין שכולם הם רק מקל בידיו של בורא עולם. הוא לא מצפה מאיתנו שנפגין כוח ונלך עם "כוחי ועוצם ידי", זה לא יעזור לנו אם לא נתעורר להבין את השורש של הבעיה, אם לא נתקן. כי מה הטעם להילחם במקל? הקב"ה לא רוצה בכלל לייסר את העם שלו, הוא מעורר אותנו ומרמז לנו להתקרב אליו, לשים כל מבטחנו בו! כן, להתפלל על עם ישראל, להשתתף בצרתם, להתפלל על החיילים שעושים יום ולילה בשדות הקרב שהשם יצליח וישמור אותם ולא תיפול שערה מראשו של אף אחד מעם ישראל, וגם לא להאשים את השלטון או כל גורם אחר במה שקורה, אלא לשים כל מבטחנו בבורא עולם, לבדוק מה השם רוצה מאיתנו – ולהתחזק! הצער שלנו הוא כאין וכאפס לעומת הצער שלו על הצרות והסבל שאנו חווים. הוא מחכה רק לדבר אחד – שנפנה אליו! שנבקש את העזרה שלו! שנתעורר לתקן את הדרוש תיקון! כך לא נצטרך בכלל להילחם באף אחד, שהרי לבורא עולם לא חסרות דרכים להיפטר מכל האויבים, המקלות, ולהשמיד את כל הקמים עלינו לרעה. אך כפי שביארתי בספר בגן  האמונה, לא ניתן להבין את הרמזים של הבורא לפני שיודעים ומחדירים לעומק הלב שהכל לטובה, כלומר –שאומרים תודה!
 
לכן תמיד עלינו להודות לברוא עולם על הכל – על הרע, על הגזירות, על המצב בו אנו נתונים, כי הכל מאיתו והכל לטובה.
 
כותב רבינו יונה החסיד האמיתי, מרבותינו הראשונים, את הדברים הבאים: "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור". פירושו, כאשר צער האדם יודה אותך, כלומר, שיודה אותך האדם בעת צערו… 'שארית חמות' שהיו מפותחות לבוא על האדם… 'תחגור' ותעכב אותם ואל תביאם עליו, ונאמר: "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני". פירוש, אודך על מוסרך וקיבלתיו באהבה, ובעבור זה שאודך על שאנפת בי, ישוב אפך ותנחמני". עכ"ל. וכך מסבירים החסידים את הפסוק: "דימינו אלוקים חסדך בקרב היכלך", 'אלוקים' זו מידת הדין, ולפי זה פירושו: אנו 'דימינו אלוקים' – חשבנו בטעות שיש כאן דינים ורע, אבל האמת אינה כן כי זה רק דמיון, האמת היא "חסדך בקרב היכלך" – אין שום רע ודין, אלא רק חסד ורחמים.
 
לא ניתן לגזירות ולצרות לבלבל אותנו מיסודות האמונה הפשוטה. ורק אחרי שביססנו את עצמנו בהתייחסות למצב מתוך משקפי האמונה והתודה, נתבונן בדוגמה שהתורה הקדושה נותנת לנו כדי שנדע מה עלינו לעשות בימים אלה. לא מעט אנשים שואלים את עצמם מה ניתן לעשות כדי להשיב את חרון אף השם מישראל ומה בורא עולם שואל מאיתנו בעת ובעונה הזו. מעשהו של פנחס אינו נחלת העבר, אלא הוראה מעשית לכל דור ודור לפי הכלים והמצב של הדור.
 
התורה מספרת לנו (סוף פרשת בלק) על עצתו המרושעת של בלעם – להחטיא את עם ישראל בזימה, בניאוף ובעבודה זרה. המדיינים והמואבים שולחים את בנותיהם להכשיל את בני ישראל בעבירות. ראשי העם עמדו חסרי אונים לנוכח המצב הקשה, עד שקם פנחס והרג את זמרי ואת כזבי וכך עצר את המגיפה. התורה מעידה עליו שבמעשה זה הוא קינא את קנאת השם וביטל את גזירת הכליה מעליהם.
 
ומה הייתה הסיבה למגיפה? בצורה שטחית, ניתן היה כמובן להאשים את בנות מואב ובנות מדיין ואת המואבים והמדיינים שולחיהן, ולצאת למלחמת בזק ולמבצעים ל"מיגור קיני הטרור" המדייניים. אבל מדוע לא גייס פנחס את העם למלחמה ב"אוייב האמיתי"? מדוע בחר פנחס להפנות את המעשה כלפי זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון? כי הוא ידע שכל הסיבות החיצוניות והגורמים החיצוניים אינם הסיבה האמיתית למגיפה. העבודה היחידה של עם ישראל היא לעשות בדק בית ולבער את הרע מקרבו. כשמחנה ישראל נקי וטהור והשכינה ביניהם, "ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך" – עם ישראל שמורים מכל רע. לכן צריכים להפנות את המאמצים ואת קנאת ה' צב-אות אל תוך הבית פנימה. רבים מעם ישראל נפלו ונכשלו עם בנות מואב, וכשראו את מעשה פנחס התעוררו גם הם לראות ולהבין להיכן נפלו ועזבו את דרכם הרעה, זה מה שכיפר על בני ישראל ועצר את המגיפה.
 
המסר מדהים. כל המלחמה צריכה להיות מופנית לכיוון הרע שחודר לעם ישראל – למגר ולבער אותו מן העולם. לא לחפש 'סיבות' ו'אשמים' כאלה ואחרים. זה הדבר היחיד שיכול לבטל את הגזירות ולהועיל לנו באמת בכל הזמנים הקשים ובפרט בימים אלה. כמובן, אל לנו להזיק לאף אדם בגופו ובממונו. הרומח של דורנו הוא רוח הצדיקים, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב (בתורה הנ"ל) ש'רומח' זה אותיות רוח מ' – שהיא רוח הצדיק הנושבת באדם על ידי ריקוד ומחיאת כף. זאת העבודה שלנו היום, להתעורר על ידי זה לדרך לאמונה הפשוטה, לתפילה, לתודה ולהודאה ולבער את הרע מקרבנו. כל הרע של הדור הוא הניאוף, שהוא "הרע הכולל" כדברי רבי נחמן.
 
מי שרוצה להיות פנחס של הדור הזה, יזדרז להרחיק מגבולו ומביתו את כל הרע, את כל מה שמפיל אותו לניאוף – האינטרנט, סמארטפונים ועוד, ולחזק את הקדושה האישית שלו, להיות גיבור איש חיל ולסור מרע ולעשות טוב, להודות ולהלל את הבורא על הכל. וכאשר נבער את הרע מתוכנו, לא יוכלו שום אומה ולשון לשלוט בנו ולא תהיה צווחה ברחובותינו כמו שכתוב: "אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו", ונזכה לראות איך הכל מתהפך לטובה ואת הישועות הגדולות לכלל עם ישראל, אמן.