עניין של חיים ודת’ מטאל

אני מכיר מישהו מיוחד בשם רוני.
 
ולמה מיוחד? כי רוני השיג כמה דברים מעניינים בחייו, כאלה שמעט אנשים מצליחים להשיג. ואל הידיעה הזו התוודעתי תוך כדי מפגשי הטיפול-אימון שלנו ביחד.
 
רוני החל לעשות את דרכו אל שורשיו היהודיים עם הנחת תפילין שקיבל על עצמו והתפילה  האישית (ההתבודדות, כפי שמכנה אותה רבי  נחמן מברסלב). עם הזמן הוא החל להתנסות גם עם השבת ויאמר לזכותו שהוא הצליח להתמודד עם זה יפה, יחסית לבן אדם שגר בסביבה מאוד לא דתית וכזו שלא ראתה בעין הכי יפה את ההתקרבות שלו לדת.
 
הכל היה טוב ויפה, עד שאחד החברים הפגיש אותו עם מוסיקת רוק כבד, רעשנית ברמות לא רגילות שמוכרת בשם דת' מטאל (Death Metal). ה'ז'אנר' המוסיקלי, אם אפשר לקרוא לו כך, של להקה זו ודומיה בנוי על שירת הגראולינג שמלווה בנהמות ושאגות, צעקות והרבה מאוד רעש. היא מתאימה מאוד לאנשים דיכאוניים מלאי כעס, בדרך כלל צעירים מוצאים בה עניין וכאלה שלא מצאו את עצמם, את אלוקים, או אלה שלא מצאו שום מטרה ועניין בחיים שלהם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
שמח כדי  לחיות
אמרו לקפוץ אז קפצתי!
פרנואידים  בלי סיבה
ההסבר לכל התעלומות
 
צעירים שמלאים בכעס על ההורים שלהם, בסופו של דבר, מפרקים את הכעס על עצמם ועל החיים בכלל, ואלה גם האנשים שבדרך מתחברים בקלות לצעקות והאלימות שהמוסיקה הזו משדרת. מנהיג דת' מטאל, עד כמה שידוע לי, טען שכתב את השירים תחת השפעת סמים, דיכאון וצער עקב פטירת אביו, ואת הכאב הוא החליט שהוא מביע תוך כדי הצעקות, הנהמות והשאגות כשהוא שר. בעולם של היום, כשההתאבדות מתרחשת כל 40 דקות, אנשים שולחים יד בנפשם למותם הטראגי כשהמוסיקה הזו מתנגנת ברקע. ומי יודע אם זה לא קורה תוך כדי כתיבת שורות אלה…
 
רוני כמעט שאיבד את חייו. הוא היה על סף 'מוות מטאלי' (דת' מטאל, כמו שם הלהקה בתרגום חופשי) לאורך כל הדרך. מהרגע שהמוסיקה הזו התנגנה אצלו במערכת ואחר כך בצורה אובססיבית בכל מקום וזמן, הוא פשוט הפסיק לחייך. היה לו קשה לוותר עליה מכיוון שהיא הפכה להיות "הזהות" שלו, ה"אני" היחיד שהוא הכיר מזה תקופה ארוכה. מיותר לציין שכל מה שהצליח להשיג מבחינה רוחנית עף מהחלון כאילו לא היה. ולא רק, הכעס המודחק שהיה בתוכו הפך לזעם חיצוני נוראי ואלימות מזעזעת כלפי הוריו.
 
הכל צף ויצא החוצה ברגע שרוני החל לחוות התקפי פאניקה תוך כדי נסיעה ברכב. מזל גדול היה לו שהצליח לשרוד את הנסיעות הללו. בעקבות התקפים אלה, רוני החל לפתח אגורפוביה (הפרעה נפשית המלווה בחרדות ופחד במקומות בהם אדם חושש שילכד או לא יצליח לקבל עזרה). ובנוסף, מסימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית נתנו את אותותיהם שהחמירו את המצב, עד שרוני נאלץ לקבל כדורי הרגעה ונגד חרדות והתקפי זעם, מה שגרם לו להלך כמו זומבי מנותק מהסביבה. רק כך, כשהוא זומבי מנותק מהסביבה וכמעט מסומם, ההורים שלו הצליחו לקחת אותו למטפלים השונים אותם פגש במהלך אותה תקופה.
 
אחרי שקיבל טיפול בהתנהגות קוגניטיבית ודיאלקטית, ועוד לא מעט טיפולים שונים ומשונים, אמא שלו הציעה לו להתקשר אלי. באותה תקופה רוני כבר החל להשמיע דברים שצרמו להוריו באוזניים, בעיקר כשדיבר על הרצון לשים קץ לחייו ולגמור עם כל הסבל שהוא חש. רק אלוקים יודע כמה אני שמח שהוא בסוף השתכנע והתקשר אלי. תודה לך בורא עולם.
 
בשיחה הראשונה שלנו דיברתי איתו חד וחלק, והאמת, הדיבורים היו מה שהוא רצה באמת לשמוע כפי שאמר לי בהמשך. "רוני, דת' מטאל ואתרי הפורנו שאתה גולש בהם חייבים להיפסק לחלוטין!" אמרתי בצורה חד משמעית. רוני מצידו ניסה להבין איך אני יכול "להאשים" המוסיקה הזו בבעיות שלו, בזמן שאנשים אחרים שומעים אותה ונראה לו שהם "בסדר".
 
"הם רחוקים מאוד מלהיות 'בסדר'" אמרתי לו. "אבל גם אם הם נראים לך 'בסדר', לעת עתה, זה לא המצב שלך. אתה לא יכול לתפקד בצורה נורמאלית. השינוי, כפי שאמרת לי, התחיל מהרגע שהמוסיקה הזו נכנסה לך לחיים, פלוס הגלישה באתרים שצריך לברוח מהם כמו מאש". רוני הקשיב לי כמו אדם שצמא למים. "אתה אדם מאוד רוחני, תאהב את זה או לא, אבל הנשמה שלך לא יכולה לסבול את הדברים האלה. לא כל אדם מקבל התעוררות רוחנית כמו זו שקיבלת לפני שהכרת את דת' מטאל. זו הסיבה שאתה סובל מהסימפטומים המוזרים האלה. אגב, הם מתנה מהבורא, אבא שבשמים, שרוצה אותך קרוב אליו לפי התוכנית המקורית שלו לגביך".
 
רוני אהב את מה שהוא שמע, רק שהוא לא "קנה" את העניין של עד כמה המוסיקה הזו קשורה לסימפטומים מהם הוא סובל. הוא שמע, אם כי נהנה, מהבועה הדתית שלי, אבל במקביל החל לחפש פסיכולוג "אמיתי", כלומר מישהו שיסכים איתו שהוא יכול להירפא בלי לוותר על הרוק הכבד שהוא שומע או על האתרים בהם הוא גולש. איחלתי לו הצלחה במציאת הפסיכולוג שיסכים איתו, אבל לי לא נראה שיש אחד כזה…
 
במפגש האחרון של סדרת המפגשים שלנו שמתבצעים דרך הסקייפ, ראיתי על המסך את הפנים הכחושות שלו עם המבט המדוכדך הנוטה לייאוש, אלא שהפעם גם זיהיתי ניצוץ חיים לא אופייני.
 
"אתה בטוח שאני צריך 'לחתוך' עם המוסיקה ואתרי הפורנו? כי אני די מפחד לעשות את זה" הוא שאל.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא רק גוף בריא
הרגלים , חובה לשנות!
שיגעון של  עולם
בלי  תרופות
 
התשובה שנתתי לו הייתה מתוך ספרו של רבי  נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר"ן, בחלק בו הוא מדבר על מוסיקה כשרה ומוסיקה שאינה כשרה ועל ההשפעות שיש להן על נשמתו של האדם. הייתה זו הפעם הראשונה שרוני ראה משהו כתוב על ההשפעה השלילית שיש למוסיקה וניגון לא טובים על חייו ונשמתו של האדם. אחרי שסיימנו את החלק הזה פתחתי את ספרו של הרב שלום ארוש – בריתי  שלום וגם משם למדנו קצת. רוני התחיל להבין את הרעיון שמאחורי הדברים – מוסיקה מהסוג הזה ואתרי פורנו הם נשק קטלני שהיצר הרע משתמש בו כדי להרוס אנשים, כפשוטו.
 
רוני מאוד נהנה מהלימוד. הוא הבין ממקום מתוק וטהור שהמוסיקה הזו מלאה באלימות, הן באיך שהיא נשמעת והן ממילות השירים שמלוות לא פעם במוטיבים של מוות, קללות וכדומה. "היא ממש לא עושה לי טוב" הוא אמר לי בביטחון, דבר שבא כנראה עם אותו ניצוץ חיים. "אני מתכוון 'לחתוך' איתה ועם האתרים הזוועתיים האלה. וד"ר", הוא התקרב קצת למסך כשחיוך קטן על פניו, "למרות שאני לא בטוח שאני 'נעול' על הגישה 'הדתית', אני מאוד מעוניין ללמוד איתך ביחד ולדעת מה יש ליהדות לומר בנושא הזה, כי שום דבר לא עזר לי".
 
"אני כל כך שמח לשמוע את זה, רוני. ואני מאחל לשנינו לימוד מהנה ביחד. אגב, רוני, מה אתה מתכוון לעשות ברגע שתרגיש שאתה יכול לצאת מהבית?" שאלתי.
 
"לקנות כרטיס טיסה ולבוא לארץ ישראל. נראה לי שלימוד במקום בו אתה לומד (מוסדות "חוט של חסד") יעשה לי טוב. ואני מקווה שגם אמצא את החצי השני שלי ואתחתן". אמר בלי למצמץ.
 
אם רוני ואני נמשיך עם המפגשים אין לי ספק שזה יהיה הדבר הבא שיקרה איתו. והאמת, אין מאושר ממני.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.