חרדות

אני מודה, בזמן האחרון למרות כל הטובות, הניסים והרחמים הגלויים והנסתרים, מאיימת החרדה לחנוק אצלי כל חלקה טובה.

אני לא אדם פחדן וגם לא נוטה לחרדתיות יתר. אבל בעיתות מצוקה, בהם נדמה שהאיום הוא ממשי, חי בתוכנו, בלתי צפוי בעליל ובלי יכולת מוחשית להתמודד מולו, לובשת לה החרדה צורה ברורה וכמו מודיעה לי “תלמדי לחיות איתי כי אני פה ואני מתכוונת להישאר”.

בדרך כלל כשהיא מנסה ככה ללבוש צורה ולהתגבש, אני מיד בונה חומת הגנה ומפעילה את שריר האמונה שמתגייס לעזור לי. כמה פמפומים טובים של דיבור עם הבורא, חיזוק התחושה שלו בתוכי, העצמת כל הטוב אל מול הספקות, חיזוק יסודות של מידותיו בחיי, והופ, היא נמוגה לאיטה לפני שהספיקה ליצור נזק ממשי.

אבל עכשיו, כשקול החרדה נשמע מסביב וקשה שלא לשמוע, כשמבזקי החדשות לופתים ומפתים אותי להידבק בהם ולוחשים לי, “בואי, תכנסי לבדוק אותנו, רק לרגע, תישארי מעודכנת עם כולם, תהיי בשליטה על מה שקורה”, אני נשברת ונכנעת בקלות מדי, מתמכרת אליהם ולתגובות העם המעבות את תחושת השייכות מחד, ואת הקרע מאידך.

ולמרות שלא דיברתי עם הילדים הגדולים, והקפדתי לייצר תחושה של ביטחון ואפאתיות מדומה, זה לא ממש עזר כי גם בבית הספר השתלטה החרדה על הילדים כשהיא לא מתביישת להשתולל ולייצר לה זרועות הנוגעות בדמיונם המפותח מדי של הילדים ולהשליט אימה בכל. דיווחים כוזבים כמו “יסכה ראתה מחבל מסתובב ליד בית הספר והוא כמעט דקר אותה ואת אחותה” הם עניין שבשגרה, ונדמה שהם אימצו לעצמם משחק אימה חדש שמלהיב את הרוחות וכל יום נוצר גיבור חדש בכיתה.

לכל אחד מאיתנו יש חרדות אותן הוא פוגש כמעט בכל תחום בחייו, והעובדה שהן לא מועילות למהלך החיים לא מונעת מאיתנו, לעיתים, להתמסר אליהן כשאנו מחליטים במודע או שלא במודע, לאיזה אפיק נכוון אותן. פרנסה, בריאות, ילדים, זוגיות וכל מה שבאמת חשוב לנו בחיים – יכול להוות מצע נוח לחיידקי החרדה להתרבות, להשתלט ולהכריע את הכף לטובתה. לא צריך להיות אדם בעל נטייה למחלת נפש מוגדרת כדי ליפול בפח הזה, שאורב לכולנו ולא משנה לאיזה דת, גזע או מין אנו משתייכים.

כמו בכל דבר בבריאה, יש לחרדה מטרה ואפשר להשתמש בה בשני כיוונים – לטוב ולרע. את המידה הרעה של החרדה אנו יכולים להרגיש בחיינו וההשפעה שלה היא הרסנית בפן הנפשי, אך גם בפיזי – כשהגוף יכול לקרוס ממצב חרדה ואפילו לחלות באופן כרוני ח”ו.

אבל איך אנחנו לוקחים את החרדה ומתמודדים איתה כדי שתועיל ותחזק אותנו? איך נהפוך לאנשים חרדים במובן הטוב של המילה?

לפעמים, הנטייה הראשונית במלחמה בחרדה היא להפעיל את ההיגיון. הבעיה במקרה הזה היא, שההיגיון סובייקטיבי ולכן אנו עלולים להסתבך עם עצמנו עוד יותר. אבל עלינו לדעת שתמיד יש לנו בחירה במחשבה. גם אם נדמה שהמחשבה והדמיון משתוללים, תמיד אפשר לבחור לחשוב מחשבה טובה במקום אחת מפחידה. אם מלחיץ אותי המינוס בבנק, אני יכולה לחשוב על כמה הצחיקה אותי הקטנה בבוקר ואיזו בריה מופלאה היא, ואיך היא יצאה ככה כל כך מבריקה? ולהיאחז ולפתח את המחשבה הזו, עד שהמינוס יקטן וידחק לפינה חשוכה ורחוקה מאוד וליבי יתמלא באהבה ובתודה.

לפעמים, זה מרגיש שיש כמו מחשבה מציקה ומפחידה שאי אפשר להיפטר ממנה. רבי נחמן מברסלב מייעץ ומזכיר לנו שבמקרים מהסוג הזה צדקה יכולה להציל ממחשבות כאלו.

עוד מעצותיו של רבי נחמן, לנסות להשאיר את המחשבה שלנו רק בהווה. לא לחשוב על האתמול ולא על המחר אלא רק על הרגע הזה ולהתרכז בו. “אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות” (מתוך “הכסא הריק” על פי תורתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב).

כמובן ששיחה עם אבינו שבשמים היא תרופה בדוקה ומצוינת לכל מדווה וקושי. חוץ מזה שהוא הפסיכולוג הכי טוב (וזול) שיש, ואחרי שפורקים את ליבנו בפניו מגיעות גם עצות שמעולם לא חשבנו עליהן קודם, יש בשיחה הזו שפיטה עצמית וחשבון נפש המסייעת לנו למנוע או למתיק את הדינים מעלינו. רק מעצם ידיעה שכזו אפשר להירגע ולהתחזק.

יש עוד שלל עצות מועילות בספריו של רבי נחמן, אבל כמו באמרה הכי מפורסמת שלו, כדאי לזכור שכל העולם הזה הוא גשר צר מאוד (לעולם הבא) והעיקר לא יתפחד כלל (כלומר יפחיד את עצמו בדמיונות וסרטים).

את החרדה תמיד אפשר להפוך ליראת השם, וכמובן, כדאי שהיא תגיע עם אהבה גדולה בלב.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com