להישאר מעל הכל!

"מה אתה רוצה בחיים? לא אכפת לי. כל זמן שרק השם נותן לי את זה" (הרב עזריאל טאובר).

האמת, קשה לי להאמין שהוא עשה את זה.

כל מה שאני רוצה הוא רק להעביר את השבוע הבא בשליחת מיילים. פיתחתי רשימה של כמעט 2000 פרוספקטים. אחרי כמה מילים טובות ומעניינות שהשקעתי בהם, אני יודע שהרשימה הזו תהפוך לחופן לא מבוטל של מכירות טובות.

חודש ימים קשה ומאסיבי של עבודה הייתי צריך כדי לפתח את הרשימה הזו. עכשיו הגיע הזמן "לקלוע את הכדור לסל". במשך זמן שליחת המיילים אני יכול לשמוע מוסיקה, שיעור תורה ולהיות שמח עם כל מייל שיישלח. אחד אחד. רק להיות רובוט שמח, וגם מהצעד הנוסף קדימה שאעשה בקריירה שלי. וזה העוד בלי להזכיר את הבונוס של סוף השנה…

ואז נחתה הפצצה.

"דב, אתה יכול להיכנס אלי למשרד בבקשה?"

אין לי סנטימנטים מיותרים לבן אדם הזה. הוא אומנם ראש המחלקה, אבל כל מי שמשקיע מאמצים בלהצליח הופך לאויב מספר אחד שלו. הוא רואה בזה איום מזעזע עליו, לכן הוא חייב להוריד את הרוח מהמפרשים. אחרי כל העבודה הקשה, הוא עמד פשוט לקחת לי את זה.

"אתה עומד להיות עסוק מאוד בשבוע הקרוב, ידידי. שילה קצת מתקשה עם הכנת הדו"חות. אתה תעזור לה. אני יודע שיש לך איזה פרויקט קטן שאתה עסוק בו בימים אלה, אבל זה יצטרך לחכות. שילה זקוקה לעזרה שלך, ואני יודע עד כמה אתה אוהב להיות איש צוות תומך ובעל משמעות, נכון?"

הדו"חות של שילה?! הם המשימה הכי קלה במשרד. הם מצריכים מלא זמן עריכה וקמפול, אבל זה ממש לא מדע טילים! הוא עשה את זה רק כדי להעסיק אותי בלעשות כלום בשבועיים הקרובים… אתם בוודאי יודעים מה העסיק את המוח שלי בימים שאחרי.

אלא שאז, למדתי משהו מיוחד על האמונה.

מאמרים נוספים בנושא:

החיים בקופסה

תברח מהקופסה

יש חיים מחוץ לקופסה

אני, כי זה הכי מקורי

אל תיכנעו לפחדים

להזיז את הגבינה

הדבר הכי טוב שקרה לך

מה עושה לכם את זה, הספל או הקפה?

אלוקים לא יוצא להפסקת קפה

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

מרירות מדבקת

כשאני לומד בספר בגן האמונה של הרב שלום ארוש או בספר חובות הלבבות – בבית, עם חבר או אפילו בהפסקת קפה, אף אחד לא מטריד אותי. שום דבר לא מכביד על הראש שלי. המסרים עוברים מהר מהמוח ללב.

אבל כשמצוקה או צרה נתקעים כמו עצם בגרון ובאמצע החיים? צריך רק הצלחה אחת קטנה והבורא כבר לא מי שמספק לי את הפרנסה. כן, הכל תלוי בהבנה ובזוהר של אותם ימים.

קושי אחד, כמו בוס שיורה לך משהו שלא חשבת עליו, זה כבר לא הבורא ששם לך מכשול כמבחן. זה הבוס שעוצר אותי, מבינים? אני הולך לאיבוד בעניינים שלי, פתאום ממליך בבת אחת אדם בשר ודם על כל היקום כולו… באותה מהירות שאני מצליח ללמוד אמונה, באותה מהירות בדיוק אני שוכח מהכל!

ואז, אני יוצא להפסקת קפה.

תוך כדי לגימת הקפה אני שומע את השיעור היומי ב"חובות הלבבות" והכל חוזר. השיעורים על האמונה חוזרים, לא בבדידות של בית קפה הומה אלא באזור המלחמה של סביבת עבודה תחרותית ואכזרית.

נו, אז מה?

הקב"ה נותן לי הכל. אני לא עובד בעסק, הקב"ה מספק לי ולבני ביתי כל מה שאנחנו צריכים, תוך בחירה מדויקת במקום בו נעשה את הצעד הבא במסע שהוא מחליט בשבילי.

הבוס לא מפריע בהעלאה בדרגה. זה תלוי בקב"ה. הוא מחליט. יש סיכוי שאראה איך הוא מנהל את העולם גם במה שאני רואה כאזורים "חשוכים" של מצוקה אנושית.

אני מתבונן על זה. זה כמו מדיטציה כשמנקה לי את הראש מכל הזעם שפלש לתוכו. ואז משהו ניסי קורה. אני שוכח מהבוס. אפילו כשהוא צוחק עם המזכירה ממש לידי, כבר לא אכפת לי. זה לא תלוי בו. זה אף פעם לא היה. וככל שאעבוד קשה יותר, ועד כמה קשה אתכוון להמשיך לעבוד, גם זה לא תלוי בי. בעצם, אף פעם זה לא היה תלוי בי. החיים שלי הם לא לוח הזמנים שלי, שאני קובע. הכל בידיים של השם ובהשגחה שלו, והוא אף פעם לא מפספס שום דבר!

הבזק של שלווה פנימית מרגיע לי את החושים. אני יכול להמשיך, אבל בלי הלחץ.

ואז זה בא: משהו שלא חשבתי עליו לפני כן. למה לא לעזור לשילה? במשך ארבעה שבועות אני יכול להעביר חלק מהיום עם הדו"חות שלה, ואת השאר בשליחת המיילים שלי. אומר לבוס "תודה רבה לך על שחשבת עלי כאיש התמיכה המשמעותי בצוות". הוא יהיה שמח. במקום שבוע אחד של שמיעת מוסיקה טובה או שיעורי תורה כל היום, כי שליחת המיילים כמו שאמרתי היא עבודה טכנית ורובוטית כזו שמאפשרת למוח שלי להיות פנוי מלחשוב, אני יכול להתחזק במשך חודש שלם! עכשיו אני שמח. כולם שמחים.

בעוד הבחור הזה מנסה להבין איך אני עושה את מה שהוא אמר לי לעשות, המנהל הממונה מעליו כבר אישר לי את הבונוס!

לכולנו יש מצבים כאלה בחיים. תמיד יהיו אנשים בחיינו שירצו לשים לנו רגל. אל תשכחו, אלה שליחים של הבורא. הם חושבים שהם קיימים כדי להפיל אותנו, אבל זו אשליה אחת גדולה. התפקיד שלהם הוא לגרום לנו להתמקד בתלות בהם. הם קיימים בעולם שלנו כדי למנוע מאיתנו מלהכיר ולדעת שהקב"ה הוא המנהל של כל הפרטים הכי קטנים בחיינו. והוא אף פעם לא לוקח הפסקה. לא עכשיו, ולא אף פעם.

"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל…" (תהלים קכא, ד).

בעבודה, בבית, עם החברים, או בכל מקום שהחיים לוקחים אותנו – אנחנו מותקפים בחשודים המוכרים והרגילים. הדבר הכי טוב לעשות הוא להכפיל את הלימוד וההתחזקות שלנו. אני, למשל, עושה את זה עם הספר המקסים בגן השלום של הרב שלום ארוש, ועם שער הביטחון, מתוך חובות הלבבות (שער ד). מתמקד במי שבאמת עושה לי את הכל – ולא הם!

נקו את הראש מכל המצוקות והטרדות. התמקדו אך ורק בבורא ובאיך שהוא באמת משתמש באנשים האלה כמניע להתקדמות והשתפרות לקראת דברים מדהימים בחיים שלכם.

זוזו הצידה. נקו את הראש מכעס, שנאה וזעם. התמקדו בהחלפת המחשבות המעוררות את הכעס והזעם במי ששולח לכם את האפיזודה המעצבנת שאתם הגיבורים הראשיים בה, והפנימו היטב שיש לו סיבות מספיק טובות ונכונות לעשות לנו את זה.

ואז חכו. הקב"ה יתגמל אתכם עם הפתרון הטוב ביותר.

זה בדוק, וזה גם מנוסה.