רק להיות

הלוואי שהייתי יכולה פשוט להיות. כאן, ברגע הזה, עכשיו. לרוקן את הראש מכל הסחרחרה המטורפת של המחשבות, לעצום את העיניים ולקבל את מה שמתרחש בהווה.

להשקיט. ופתאום לשמוע – את מחוגי השעון שעל הקיר, שמיד מזכירים לי שעוד מעט צריך לקחת את הילד מהתלמוד תורה. ואני? מגרשת את המחשבה, מבקשת שוב לשמוע, להיות, לא לתכנן ולהילחץ או לדמיין.

צליל של הודעה מהטלפון שבאינסטינקט הראשוני מכניס אותי למצב של בהלה. העיניים נפקחות באחת ואני קמה לבדוק מי מחפש אותי ומה הוא רוצה. יש בי צורך כמעט בלתי נשלט להישאר מחוברת, זמינה, בשליטה על כל זירות ההתרחשויות של חיי.

שבי! אני פוקדת על עצמי. אם זה היה דחוף היית יודעת. תרפי, תשחררי, תהיי.

שוב עוצמת את עיניי ושומעת רעש הולך ומתגבר, עד שפתאום הוא נפסק. מכונת הכביסה סיימה את עבודתה. עכשיו מתחילה עבודתי שלי. אני קמה בכבדות בכוונה לתלות עוד מכונה, וכבר מדמיינת את החום והלחות מבצעים בי את זממם בעוד אני תולה כבס אחר כבס ומרגישה מאוד מאוד מסכנה.

שבי! פוקדת על עצמי שוב. הכביסה תחכה. היא הייתה שם אתמול ותהיה שם גם מחר, בעזרת השם.

תרפי, תהיי, תשחררי.

זה קשה לי, בחיי. מה בסך הכל ביקשתי? רק לשבת בשקט ולחוות את הרגע, אבל מסביב יש כל כך הרבה הסחות הדעת שמעלות את מפלס המתח בגופי לטון צורמני ומעיק.

מאמרים נוספים בנושא:

תחיו את הרגע

מחכה לרגע הזה

רגעים מיוחדים

כל רגע נחשב

רגעים מכריעים

זה ממש עכשיו

אז מה לומדים עכשיו?

עכשיו או לעולם לא

גנב הזמן, שמעתם עליו?

הנשימה שטוחה, הלסתות סגורות והכתפיים מכווצות מעלה. בתוך הבטן יש כדור קשה וסגור באזור הסרעפת שלא נותן לי מנוח.

אני לא באמת מסוגלת לשחרר את השליטה. כמו מפחדת שהדברים לא יקרו, שאם אשחרר רק לרגע לא אצליח לחזור להשתלט, ואז שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה.

אני יודעת שזו מחשבה טיפשית, דמיונית ולא נכונה, אבל היא שולטת בי כמעט כל שעות היממה.

עם הגילוי, גרוני ניחר וטעם מריר ממלא את פי. אני רוצה לשתות, להעביר, לנקות.

שבי! אני פוקדת על עצמי. תרפי, תשחררי, תהיי.

תפני קצת מקום לכוח הגדול ממך, זה שברא אותך, זה שהוא חלק ממך ממש בכל רגע ובכל עת. תני לו גם להתבטא בחייך, בלי לנסות לקחת לו את השרביט ואת הכתר כל הזמן.

תני לו למלא אותך ורק תרגישי איך הלסתות משתחררות, והכתפיים מתרחבות מטה, הנשימה עמוקה והכדור נמס אל תוך חלל הבטן ומותיר אחריו שובל נעים של חמימות.

את לא לבד, גם אם זה מרגיש ככה רוב הזמן, ולא הכל עליך.

אפשר כבר להרפות, לשחרר, להיות. לאפשר לו להתגלות.

אפשר לנוח בידיעה שהוא שם מאחוריי, מלפניי ומצדדיי. וגם בי, דרכי, עבורי.

אפשר סופסוף לסמוך שהכל יהיה בסדר, גם אם זה לא תמיד נראה כך.

אפשר לשוט קצת על אדוות האמת ולקוות שהמים ישקטו עוד זמן רב. את המערבולות אשאיר הרחק מאחור. רק לצוף, להיות, לשחרר. להרפות אליו בנוכחותו התמידית. ולשקוט.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com