שווה לנסות, נכון?

אני לא מושלמת, והידיעה וההבנה הזו בדרך כלל מכאיבות לי מאוד.

זה נכון שבגדול אני יודעת שאני לא מושלמת, וזה כביכול בסדר. הרי אף אחד לא מושלם, וגם, כי ככה זה. אבל בחיי היומיום, כשאני נתקלת בזה שוב שוב, קשה לי להתמודד עם החסרונות שלי.

אני רוצה להיות טובה ואהובה על כולם, להיות תמיד בסדר, לרצות, למלא את תפקידי על הצד הטוב ביותר, להיות מחוברת למהות שלי ולממש אותה בכל המובנים, להיות בשמחה, להקרין את אור השם על סביבתי. אבל פעמים כה רבות אני נכשלת. אני פשוט לא שם. ואז זה כואב כי הבעל דבר (היצר הרע בשמו המוכר) נכנס ורוכב בפראות על מידת הגאווה שלי ומרעיל את כל ישותי, עד שאני מתכווצת, כואבת, עצובה ושוכחת את השם יתברך.

שוב כעסתי על הילד, עניתי לבעל לא יפה, התחצפתי, העלבתי, שחררתי כל רסן מהפה.

שוב נעלבתי, התאכזבתי, הרגשתי שנכשלתי.

שוב השתלטה עלי תחושת המסכנות וההתקרבנות.

יש בי כל כך הרבה חסרונות ואני במלחמה תמידית בהם, כשידי לרוב על התחתונה.

העובדה שאני אדם עם חסרונות (ומי לא) מורידה אותי לתהומות ואני מאבדת תקווה. שוב נפלתי ולא עמדתי בניסיון. עד מתי?

מאמרים נוספים בנושא:

תודה ביום משוגע

ראש ולב

מי ינצח?

שאלה של בחירה

ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
בחירה, לא בריחה
גשם של קרח וחולות נודדים

הזכות לבחור
נלחמים בבחירה החופשית
לבחור? 18 עצות שיהפכו לכם את החיים

אני רוצה לשבור את מעגל הקסמים של בומרנג הצער, אבל נופלת בו שוב ושוב. מחפשת את השיטה, התרופה למכאוביי, הפתרון הסופי. האם בכלל יש אחד כזה? או שמא אאלץ להמשיך להמתין למשיח שיגיע ויפתור לי את הכל? להמשיך להיות תלויה בפתרונות חיצוניים בלי יכולת לעזור לעצמי כאן ועכשיו?

אני מסרבת להמתין. אני רוצה תודעה ועיניים של משיח כאן ועכשיו. הרי בעצם הכל בעולמנו זה השם יתברך. כן, כן, גם החסרונות שלי, וכל המהלך מתוכנן מלמעלה. אז איך זה שאני מפרשת את המציאות לרוב לשלילה?

אני שונאת להיות למטה, עם הפנים לאדמה. רוצה לצמוח, להרגיש גדולה.

האם יש דרך בה אוכל להפוך את החיסרון ליתרון? או אולי אם לא אראה את החיסרון ככזה אוכל להבין שהכל בעצם רק טוב? אולי, בעצם, נעים להיות עם הפנים לאדמה, שם לא צריך לחפש כל הזמן התרחשויות מעניינות…

אני רוצה להסכים להיות למטה ולהרגיש שם טוב. לנסות לזהות את המקומות החסרים שלי, במיוחד בשעת מצוקה, ודווקא שם לצעוק חזק להשם יתברך שיעזור לי למלא, שיפתור, שיסדר את כל החסרונות והפגמים שלי כאן ועכשיו. להמליך את השם עלי. הרי הוא ממילא שם נוכח, אז אולי הוא רק מחכה שאבחין בכך ואאפשר לו למלוך ולהשרות את טובו?

אני מרגישה שאני מבולבלת מהדעת שלי. אין לי כבר פרמטרים לקבוע מה טוב ומה רע. הכל בהסתרה ואני מצומצמת בנקודה קטנה במבוך שאין לי מושג איך לצאת ממנו. אם רק אשכיל להתייחס לחסרונות שלי בשמחה, כמוצאת שלל רב – עוד רווח שאפשר לפנות בו מקום ולתת לבורא עולם להיכנס ולצמצם רווחים, לסדר עניינים ולתקתק את התקתוקים המיוחדים רק לו.

פשוט, להפסיק להתאמץ לסדר הכל לבד, ודווקא דרך החיסרון להרוויח את קרבתו יתברך.

שווה לנסות, נכון?

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com