משבר מבשר

"ואישה אחת מבני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור, עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', והנושה בא לקחת את שני ילדיי לו לעבדים. ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך, הגידי לי, מה יש לך בבית, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. ויאמר, לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנייך, כלים ריקים, אל תמעיטי. ובאת, וסגרת את הדלת בעדך ובעד בנייך, ויצקת על כל הכלים האלה, והמלא תסיעי. ותלך מאתו, ותסגור את הדלת בעדה ובעד בניה, הם מגישים אליה והיא מיצקת (מוצקת). ויהי מלאת הכלים, ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי, ויאמר אליה אין עוד כלי. ויעמוד השמן. ותבוא ותגיד לאיש האלוקים, ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי (נשייך) ואת בנייכי (ובנייך) תחיי בנותר" (מלכים ד).

כל אחד מאיתנו חווה משברים בחייו. לפעמים הם שברים קטנים, נפילות של רגע אחד, ויש גם את המתמשכים – בהם נדמה שאולי אין פתרון ושהוא לא יגיע לעולם.

ספר מלכים (פרק ד) פותח בסיפור מדהים על אישה במשבר ועל ההתמודדות שלה בשעה זו. בשיעור שנכחתי בו בחברותא נשית, שוחחנו על הסיפור המיוחד הזה וניסינו למשוך ממנו כלים לחיים שלנו. הכתוב מתחיל במילים "ואישה אחת"- אין לה שם והתיאור שלה מסתכם ב"מבני הנביאים". אותה אישה אחת, בעצם, יכולה להיות כל אחת ואחד מאיתנו – את, אני והוא. הפעולה הראשונה שהאישה הזו עושה בשעת המשבר היא לצעוק צעקה. פעם הכרתי איש גדול וחזק שכל פעם שהיה מקבל מכה חזקה, היה צועק בקול. תמיד קינאתי בו ביכולת שלו לשחרר מיד חלק מהכאב בקולו. לעומתו, כשאני מקבלת מכה אני מתכווצת ומחניקה את הצעקה פנימה, וכך משאירה את עצמי להתמודד לבדי עם הכאב. פעולת הצעקה היא פעולה נצרכת בשעת משבר, אך אין הכוונה לצעוק על כל מי שרק נקרה בדרכך, כי האישה הזו מפנה את צעקתה אל אלישע הנביא. כלומר, בכדי שנזכה לעזרה בהתמודדות שלנו, הצעקה שלנו חייבת להיות מופנית לנציג של השם. בין אם הוא תלמיד חכם, רב, צדיק (חי או נפטר), או כל מקור שיש לו קשר לבורא עולם ושאנו סומכים עליו.

האישה הזו מספרת לנביא שבעלה נפטר ושאין לה מקור פרנסה ולא כסף, ושתיכף יבואו הגובים מהוצאה לפועל לעקל לה את כל הבית ולקחת לה את הבנים למשפחות אומנה (או יותר גרוע- להיות עבדים).

מאמרים נוספים בנושא:

משבר, זה טוב או רע?

אתגרי החיים

אתגר החושך

האתגר של הלל

לא ביום אחד

להזיז את הגבינה
השם אמר לי

להתהלך יחידי בשוק

תחשוב טוב, יהיה טוב

המפתח והדרך השלישית

אל תפסיקו לרצות

והעיקר, לא לפחד כלל

אלישע עונה לה תשובה מוזרה, כביכול: "מה אעשה לך?". כלומר, במילים אחרות, שואל אותה היועץ – מה את רוצה? פעמים רבות, בשעת משבר, אנחנו כה מבולבלים עד שאין לנו מושג מה אנחנו באמת רוצים. אוזן קשבת? מילה טובה? חיבוק חם? שיציעו לנו דרך להתמודד? שיפתרו לנו את הבעיה? שיתנו לנו את הכלים שנפתור אותה בעצמנו? מה אני באמת רוצה או צריכה עכשיו?

וממשיך אלישע ושאל אותה "מה יש לך בבית?" – הדגש על מה ש"יש" מאוד משמעותי בשעת מצוקה. כשאתה נמצא בחושך, נדמה לך כאילו אין לך כלום, שכלום לא באמת שווה. העצירה הזו וההתבוננות על מה שיש, מעצימה את הטוב ונותנת כוח להתמודד!

האישה עונה שאין לה כלום, מלבד טיפה של שמן. אבל דווקא הטיפה הקטנה הזו היא המצע שלה ליציאה מהמשבר. מכאן אני מבינה שזה לא יהיה נכון להסתכל על כמה יש ולעשות חשבונות אם יספיק או לא יספיק. בגלל שאנחנו מחשבנים עד השקל האחרון, אנחנו בעצם כמו לוקחים על עצמנו את העבודה של בורא עולם לפרנס אותנו כפי צורכנו. יש בחשבונות האלו מן השליטה, כוחי ועוצם ידי – אני אסדר, אעביר מפה לשם, אכסה את זה בזה, אפתור את כל הבעיות בעצמי. נכון, יש לנהוג באחריות ולא בפזרנות, אבל יש גם מקום להשליך את העבודה הזו בחזרה למקור השפע והטוב של העולם, ולא לצמצם אותו בשליטה שלנו.

הסיפור ממשיך, ואלישע מציע לאישה לצאת מהבית ולהלוות כלים מהשכנים שלה. שוב, הנטייה שלנו בשעות קשות היא להסתגר. אך פה מציע הכתוב התנהגות הפוכה. צאי אל השכנים שלך וקבלי את כל הכלים להתמודדות, ו"אל תמעיטי" הוא מוסיף. אל תתביישי, תפני לכל מי שיכול לעזור. יצאת החוצה וליקטת? עכשיו תיכנסי חזרה פנימה וסגרי את הדלת. עכשיו תהיי בבית, עם ילדייך, עם האנשים שהכי קרובים לך, שחולקים אתך את המשבר, ותעשו סדר בכלים שקיבלתם. קחו את הכלים שבאמת יכולים לעזור ותשליכו את אלה שמחלישים אתכם.

האישה והילדים עובדים עם כל הכלים שהם קיבלו והקב"ה עושה להם נס פך השמן, כשהשמן מספיק למלא את כל הכלים עד שלא נותר מהם עוד. עכשיו, אחרי שהם סיימו את עבודתם ומילאו את הכלים מחדש, האישה יכולה לשלם את חובותיה ולהשאיר את ילדיה איתה. כבר לא נשקפת להם יותר סכנה.

אפשר לסכם בכמה שלבים את דרכי ההתמודדות עם משבר בסיפור שלפנינו:

1. לצעוק צעקה גדולה אל השם ואל נציגיו.

2. לחשוב מה אני רוצה או צריכה.

3. לראות את מה ש"יש".

4. לא להתחשבן ולצמצם את האפשרויות של הפתרונות.

5. לצאת החוצה ולקבל עזרה.

6. להיכנס פנימה, לעשות סדר ולעבוד עם הכלים שקיבלנו.

שיהיה המשבר למבשר, ושנזכה להבין באמת שהכל לטובה גם בשעת החושך וההסתרה.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com