הנטושות בע”מ

נותרו כמה ימים ספורים לפני יום הדין. האמת? אני יותר חוששת מאיך אצליח לבשל שש סעודות מראש מאשר מהמשפט המתקרב, כי מה לעשות? אישה זה דבר פרקטי – קודם כל נגמור מה שיש לעשות ואחר כך נתפנה לחטט בעצמנו ולעשות תשובה.

בכל שנה הימים האלה של לפני הם הלחוצים ביותר, לפחות עד שמשחררים את הבעל לשדה התעופה ואפשר לנשום לרווחה. הטיפול בהם קצת יותר מורכב מהטיפול בילדים, כי עליהם אסור לך לצרוח או לנזוף ואת חייבת להיות סופר סבלנית ומכילה. משימות קטנות אחרונות שנותרו כמו לגהץ חולצות לבנות, לעזור לארגן מזוודה “איפה אטמי האוזניים, איפה המכסה עיניים?” וכמובן לארוז את בקבוקי היין באלף מגבות בכדי שלא יישבר ויהרוס את כל מה שגיהצת ונמצא במזוודה.

השיח השנה (כמו בכל שנה) על נשות אומן הנטושות – מרקיע שחקים. איך אני יודעת? כי שמעתי כבר כמה ציפורים גדולות מדברות עם תוכי הדררות על זה, ואם זה הגיע לתוכים זה הגיע לכולם…

לא נעים לי לכתוב זאת שנה אחרי שנה, אבל כנראה שזה עדיין נדרש. בעלי נוסע לאומן זו השנה התשיעית ברציפות! ואני לא מסכנה, לא נטושה ולא עזובה!

נכון, הוא לא נמצא בחג ואני נשארת עם הילדים. אז מה?? זה בהכרח אומר שאני אומללה? שאני בוכה כל לילה אל תוך הכרית עד שאני נרדמת? שאני מברכת “המוציא” ומסתכלת על הילדים כאילו הם לעולם לא ישובו לראות את אביהם ח”ו?

צר לי מאוד לאכזב אתכם ולשבור את הסטיגמה של האישה הקטנה והתלויה. נשים בדור שלנו כבר מזמן לא שם, והשיח הזה מעליב אותנו. אנחנו מגדלות את הילדים, דואגות לענייני הבית השוטפים, מפרנסות כמעט כמו הגברים ולפעמים יותר, מלומדות ולומדות תורה, שמות לב לעצמנו ואפילו שמות את הרכב במוסך ומתקנות שרשרת של אופניים. אפשר כמעט לומר שיכולנו להסתדר לבד:) אז יאללה, מה התמסכתן פתאום? למה ברגע האחרון את מרגישה שאת רוצה את בעלך בערב חג? “בשביל הילדים” את אומרת? נראה לי שלילדים יש את אבא כל השנה, ועדיף שביום הדין הוא יהיה כמה שיותר רחוק מהם, וממך. ככה אין סיכוי ליפול לכעס ונישאר רק הטעם הטוב של המרחק שנותן פרספקטיבה, הכרת הטוב וגעגוע מתוק.

אבל, בכל זאת, יש נשים שנשארות בגפן בראש השנה וצריכות לאכול בדירה הקטנה שלהן שש סעודות לבד עם הילדים. אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט. לכן, סיכמתי לכן כמה טיפים של איך להישאר בבית בראש השנה וליהנות מזה:

1. לא להיות לבד. ארגני לך חברה או שתיים בסביבתך (עדיף למצוא להם בית אחר להתארח בו – זה הרבה ימים להיות כולם ביחד עם הילדים).

2. לא לבשל את כל הסעודות אלא להתחלק, ואם אפשר גם להתארח – זה כיף לאכול אוכל של מישהי אחרת וגם לשנות אווירה מדי פעם.

3. לדאוג מראש לעשות לעצמך טוב – אם חשובות לך התפילות תמצאי סידור לילדים לפחות לתפילה אחת. אם את אוהבת לקרוא, תארגני לך ספר מתאים. תכיני לך אוכל שאת ממש אוהבת – תעופי על החלבי, או תעשי רק סלטים ודג מלוח.

4. ברגעים קשים עם הילדים תזכירי לעצמך, שמזל שאת לא צריכה להתחשב עכשיו גם בבעלך ולקבל את מבטי התוכחה שלו.

5. יום הדין הוא יום שבו כל אחד עומד לבדו לפני הקדוש ברוך הוא, כשאת מרגישה כך תדעי שאת לא באמת לבד, או שכולם בעצם עכשיו לבד מול בורא עולם.

6. תשמחי בכך שבעלך עטוף במעטה של קדושה ביום הכי חושב בשנה. שהוא שמור, שהוא מתפלל את תפילותיו בכוונה. שהוא יכול לבחור לאיזה מניין ללכת כדי לא להקפיד על אף אחד. שהוא קם בנץ ועושה תיקון חצות. שהוא קרוב לצדיק. שהוא מקיים את שליחותו. שהוא מבטח אותך בביטוח עם הגארנטי הכי טוב בשוק.

7. נצלי את הנסיעה לבקש כל מה שבא לך מהדיוטי פרי (באומן הסחורה לא משהו).

8. התענגי על המחשבה שהוא יחזור מתוקן יותר, רך יותר ושמח יותר!

לסיום, בהחלט יש מקום לדבר על נשות אומן הנשארות מאחור, אבל יותר מדיבורים כדאי לעשות מעשים. אם באמת אכפת לכם מהנשים, אז מדוע לא לארגן קייטנת נשים מסובסדת מתרומות בכפר נופש לכל ראש השנה? הרי אנחנו חלק בלתי נפרד מהשליחות הזו! ללא התמיכה של האישה, הבעל לא יכול לנסוע. לכן כדאי לדאוג שיהיו תנאים נאותים לאלו השולחות את בעליהן, ויפה שעה אחת קודם.

נסיעה טובה, סעו וחזרו לשלום! שנה טובה וחתימה טובה לכל בית ישראל.