בת מצווש: הגיל והתרגיל של “כל הבנות”

בעוד כחודש בתי הבכורה תחגוג יום הולדת בת מצווה בעזרת ה'. לכבוד המעמד המרגש, ובהתאם לסטנדרט המקומי, תכננו לעשות אירוע מושקע במועדון של המושב. חשבנו להביא קייטרינג, סידורי בלונים, איפורי פנים, להכין לה שיר באולפן וכמובן לקנח במסיבת ריקודים עם די.ג'יי דג'ה – רחלי אנקרי האלופה.

המועד של בת המצווה התקרב והתחלתי בהכנות. "אני רוצה גם בוק אמא" אמרה לי החוגגת, "כל הבנות עושות בוק". הבנות כבר יודעת את מילות הקסם שעובדות על כל האימהות – "כל הבנות", אותן מילים המוציאות אותך משיווי המשקל, מהדיוק הפנימי אל הצורך לרצות את החברה. לא משנה כמה אני מסבירה לה שהיא "לא כמו כולם", ואת כל היתרונות שבכך: "את ייחודית, מיוחדת במינה, תני לקול שלך להתבטא, אל תפחדי לבטא את הייחודיות שבך". ובסוף? כל הדיבורים נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה.

"זה הגיל" מייעצות לי האימהות המנוסות, ואני שוב נופלת באותו התרגיל.

"אני חושבת שזה מוגזם לשלם 1,700 ש"ח לבוק צילומים. יש לנו הרבה חברים צלמים ונוכל לסדר לך תמונות טובות" ניסיתי לרצות אותה בגבולות הסביר. "אבל אמא, אני רוצה צילומי סטודיו!" התחנחנה הקטנה. "נסדר לך" חתמתי את הנושא.

לקחנו אותה לחברה צלמת אופנה שתעשה לה תמונות מקסימות בסטודיו שלה. בתגובה לתמונות היא אמרה "אבל אין לי צילומי חוץ ולכולן יש". "זה מה יש" עניתי בהחלטיות, כמה כבר אפשר לבקש? הייתי תמימה כנראה, כי לבקש תמיד אפשר. והיא המשיכה להתלונן, הילדה, שאין לה בוק ראוי ושאנחנו רק מנסים "לחסוך עליה". ולא רק על הבוק התווכחנו – "למה צריך עוגת בצק סוכר?" שאלתי אותה, "הרי אף אחד לא אוכל את זה וזה מונח כאבן שאין לה הופכין בכניסה. זה עולה המון ומאוד מיותר" ניסיתי את דרך ההיגיון, אבל כמובן שגם כאן נשלף הנשק המוכר: "לכולן יהיה בצק סוכר, ורק לי לא יהיה?" היא יבבה בבכי והלכה לחדרה בהפגנתיות.

מאמרים נוספים בנושא:

הנוסחה המוצלחת: תנו את מה שיש!

הפרי והמראה

זה מתחיל בדוגמה אישית

פירות האמונה

פרחים יקרים

חתיכות של סבון

הצלחתי לא לקלקל

ככה אהבה אותנו אמא

אהבה של אמא

אוהבים אותך ילד

לך בתי, מאבא

תפילה של אמא

אני רק השליחה

המאמן האישי שלו

לבנות עם אהבה

יש מקום רק לאהבה

גם בפגישה עם הדי.ג'יי לא הפסקנו לריב בינינו – היא ואני, ולא הסכמנו גם על כמות המוזמנים. "אז נעבור לאולם" היא הציעה, כשהבינה שהמועדון המקומי לא יוכל להכיל את כמות המוזמנות שהיא רצתה. בשלב מסוים נכנסתי ממש ללחץ. הרי אין לי את האמצעים להפיק אירוע בסדר גודל שהיא מדמיינת שהיא רוצה, וגם מצידה, אני לא מרגישה שהיא מוכנה להתפשר. "מאיפה כל הרעיונות האלה? צלם מגנטים, שנביא לך אומן מפורסם שישיר ואולם אירועים עם ג'יפ מפואר? זה כולה בת מצווה!!".

"ככה עושים לכולם" היא המשיכה בחוסר מקוריות.

אבל בבירור מעמיק יותר גיליתי שיש בערוץ הילדים סדרת ריאליטי הנקראת "מצווש". מסתבר, שבתי ראתה את הקדימון ברשת ונדלקה על הקונספט. הבעיה החלה כשהיא לא הייתה מוכנה לשחרר את הדמיון שלה ולהתחשב במציאות, כמו כלב רוטווילר היא נעלה את הלסתות חזק על הדמיונות ובחרה לראות את כל מה שאי אפשר להגשים.

ההכנות לבת המצווה התישו והלחיצו אותי ולא ידעתי אם נצליח לצלוח אותן בשלום. הסברתי לה שבגילי לא חגגו כך בת מצווה, שהיה זה יומולדת נחמד בבית בדרך כלל. "בואי נעשה משהו פשוט" הפצרתי בה, "משהו יותר מושקע מיומלדת רגיל, אבל לא אירוע" ניסיתי את מזלי. הילדה המשיכה להחזיק את הלסתות חזק ולא הייתה מוכנה להתפשר, "אני רוצה שיזכרו את האירוע שלי, שיבלוט". היא חשבה רק על תגובת החברות.

ראיתי בדמיוני את ערב האירוע, אחרי שהשקעתי את הוני ואת נשמתי, הילדה בוכה על איזו שטות כמו שהשער של הבלונים יצא כחול במקום ורוד, או שיש רק שיפודי סוכריות ואין מפל שוקולד. הבנתי שלא אהיה מסוגלת להכיל את חוסר הכרת הטוב שלה.

"אני רוצה לבטל", התייעצתי עם חברה שיש לה ילדים בגיל העשרה ושעברה את מה שאני עוברת. "למה?" היא אמרה, "זו חוויה של פעם בחיים לחגוג ביחד. כולם ככה בגיל הזה. אל תתייחסי. את צריכה לדעת גם להכיל את האכזבה שלה ולא להתרגש", היא ייעצה בחוכמה.

חשבתי על דבריה והבנתי שאני לא מסוגלת להכיל את האכזבה שלה, במיוחד לא אחרי שהשקעתי כל כך הרבה. יש דברים שאני לא מסוגלת להם, הודיתי ביני לבין עצמי. לא אעמוד בזה ואהרוס את מערכת היחסים שלי עם בתי. חבל.

לקחתי את הבת שלי לשיחה והצבתי לה תנאי, "או שתהיי שמחה עם מה שיש, או שלא אוכל להפיק לך את האירוע. מצטערת" ניסיתי להסביר לה, "גם אני מוגבלת, וזה הגבול שלי. עד כאן. לא יכולה לעשות ושאת תהיי כל הזמן לא מרוצה. אני מוכנה להחליף את האירוע בטיול רק את ואני לכמה ימים במקום. מתאים לך?"

הילדה שתקה ושתקה. מהמבט על פניה ראיתי שהוקל לה. לבסוף היא אמרה "כן, אמא. יש לי חברות שעושות טיול במקום אירוע. ממילא, זה הרבה יותר שווה שנהיה כמה ימים ביחד ונעשה כיף במקום אירוע של כמה שעות. אני מעדיפה את הנסיעה".

וכך, בבת אחת, הרגשתי ששתינו נושמות לרווחה. הילדה נראתה מאוד מרוצה ואני ידעתי שזכיתי להיות מדויקת עם עצמי, לשים את הגבול ובכך הצלתי את שתינו.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com