עצירה משפחתית

אין כמו זמן איכות משפחתי. והאמת, מי מאיתנו לא מייחל לו. אבל מה לעשות שהחיים הם כמו מרוץ עכברים מטורף עמוס בלחץ? זה משהו שאנחנו חייבים לעצמנו, למשפחה ולזוגיות. אך גם, ואולי בעיקר (כדי להעניק לכל המעגלים הסובבים אותנו – לעצמנו!

נכון, תודה לא-ל, התברכנו בהרבה חגים ומבט בלוח השנה שלנו יגלה לנו כמה אנו ברי מזל. ורגע לפני שאתם צועקים שסוף סוף חזרנו לשגרה אחרי החופש הגדול וחגי תשרי, אז אני ממש לא מתכוון לעוד חופש חגיגי באופק (אולי חנוכה אבל יש עוד זמן, נכון?) אלא לזה שאנו חווים אחת לשבוע – יום השבת בלי כל העיסוקים סביב ההכנות לחג, קניות, אורחים רבים, נסיעות ועוד, אלא ליום מקסים שאפשר לנצל אותו, אם נניח לכל עיסוקי היומיום באמת בצד, ונעניק לתא המשפחתי ולזוגיות, ובעיקר לנשמה שלנו, את פסק הזמן הכי מתבקש. ואני מתכוון רק למעגל הזה.

למה? כי היום השביעי, כמו שכולם יודעים, מפרה באופן הבולט, המורגש והמשמעותי ביותר בתחום חיי המשפחה, בין כל שאר הברכות שהיא משפיעה על שאר תחומי חיינו – פרנסה, ברכה, בריאות, שמחה… והרשימה עוד ארוכה. מערכת היחסים התוך משפחתית בדורנו היא מערכת שצוברת באופן תמידי מתחים ולחצים כבירים, וללא זמן קבוע להפגת המתחים ולפריקת הלחצים – הפיצוצים בלתי נמנעים.

המצוי

לרוב האנשים אין פנאי לשבת עם בן או בת הזוג או עם הילדים ל"זמן איכות". כל הקשר בין בני המשפחה מסתכם במשפטים קצרים, הוראות, גערות, עקיצות. ובעצם, אין שום קשר בין בני המשפחה. אין זמן לשבת בנחת לשיחת נפש, לדיון מקיף וממצה בנושאים העומדים על הפרק, בשאלות עקרוניות, ללימוד משותף, לפעילות מאחדת ומחברת.

גם מי שכבר יושב עם בני המשפחה מוצא את עצמו מופרע לעיתים קרובות מהמכשיר הסלולרי, והשעון נושב בערפו ודוחק בו. היום זו מציאות נפוצה וכואבת שבני המשפחה יכולים לשבת ולאכול ביחד וכל אחד שקוע בסמארטפון שלו – כולנו ביחד וכל אחד לחוד, בבועה משל עצמו.

הרצוי

אבל כמה טוב וכמה נעים שיש זמן בשפע, אף אחד לא רודף אחרינו, הטלפון לא אורב לנו, יושבים פנים מול פנים, מדברים ומקשיבים, מגיבים ומחייכים אחד לשני. כמה הילדים זקוקים לזה. כמה אנחנו זקוקים לזה. כל אחד ששואלים אותו 'בשביל מה אתה עובד?' עונה: 'בשביל הילדים'. מה דעתך יום אחד בשבוע 'לא לעבוד' בשביל הילדים? יום אחד בשבוע תהיה אבא, תהיי אימא, במשרה מלאה!

אפקט ההפוגה

השבת מספקת את הצרכים הגדולים והעמוקים ביותר של הגוף של הנפש, של המשפחה, של החברה ושל העולם. אני בטוח שאם בכל הערים הגדולות היו שובתים ממלאכה ולא היו נוסעים במשך יום השבת – זיהום האוויר היה פוחת באחוזים ניכרים ביותר! לאור השכל הישר אני משוכנע שאם היו עושים מחקרים וסטטיסטיקות בצורה אמינה, היו רואים עין בעין שאנשים שנחים בשבת בריאים ומחוסנים יותר נגד מחלות מסוימות, כי השבת היא לא רק מנוחה שלמה אלא גם רפואה שלמה.

הגוף מגיב לסגנון חיים שמאופיין בלחץ, ומי ששובת בשבת מסיר מעצמו הרבה לחץ שמהווה שורש למחלות רבות, לכן שביתה בשבת יום בשבוע חשובה מאוד עבור הבריאות הגופנית. וכבר עשו מחקרים בעניין המנוחה, ומצאו שהמנוחה מפעם לפעם טובה לבריאות. במחקרים קוראים לזה "אפקט ההפוגה", ואין לך אפקט הפוגה טוב יותר מהשבת.

מאמרים נוספים בנושא:

האלף-בית של החיים

כל יום מחדש

שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב

כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?

פשוט, לעצור ולנוח

השילוב המנצח
יום מלא שמחה וברכה

התשובה לשאלת הרבים

וזו תשובה לשאלה שעולה אצל רבים: כיצד יתכן שהשבת תוריד ממני את הלחץ? הרי ההיגיון הישר והפשוט אומר שאם אני בפעולה ובעשייה שבעה ימים בשבוע, אני עדיין בלחץ – אם כן, אם אצמצם את ימי הפעילות שלי לשישה ימים בלבד הלחץ רק יגבר, זהו לכאורה חוק פיזיקלי פשוט?

אבל לפי מובן שהלחץ אינו מושפע רק מגורם הזמן, אלא נובע בעיקר מדלדול כוחות הנפש וממשברי השחיקה של הגוף. ואכן כן, יום של מנוחה אמנם מפחית את זמן הפעילות, אבל זו רק הפחתה כמותית ולא איכותית. ברמת האיכות יום המנוחה נותן אפקט כפול ומכופל, עד שניתן לומר שמה שמספיק שומר השבת בשישה ימים לא חולם העובד שבעה ימים להספיק…

את העיקרון הזה אנחנו מבטאים בכך שאנחנו בוצעים על שני כיכרות לחם או חלות בליל שבת, מה שנקרא "לחם משנה", להורות שיום המנוחה וההימנעות ממלאכה אינו גורע בשפע הפרנסה, אלא אדרבא, הוא מכפיל את הכוחות והשפע, אך בעיקר את החיוניות של העשייה בכל ימות השבוע.

זה בדיוק כמו…

אדם שמתאושש ממחלה והרופאים מצווים עליו לנוח – אם יקום ויחזור לפעילות בטענה שהוא עמוס מאוד ומוכרח לנצל את הזמן – ברור לכל בר דעת שהוא טועה טעות חמורה והוא עתיד לשלם עליה ביוקר ובריבית דריבית, שהרי סופו לקרוס ולבטל הרבה מאוד זמן עקב פזיזותו. כך הוא הדבר בעניין השבת – נותנת לאדם הרבה יותר ממה שייתן לו יום נוסף של פעילות. ולא רק, העובדה שלא מאפשרים לגוף ולנפש להגיע לרגיעה מוחלטת בסוף עולה ביוקר רב וחוזרת אל האדם כבומרנג ומתנקמת בו.

הרבה מאוד מן הלחץ הנפשי של כולנו נובע מהרגשת חיסרון מתמיד. אנחנו כל כך עסוקים בלראות מה חסר לנו, במה אנחנו לא מושלמים, בלראות חסרונות ולבקר את הזולת, בלהתלונן ובלהתבכיין – ואנחנו לא מבינים שבמחשבות וברגשות השליליים האלה אנחנו הורסים לעצמנו את החיים ומערערים את בריאותנו הגופנית והנפשית.

השבת היא יום של הודאה, יום שבו אנחנו עושים את הסוויץ' ומפסיקים לרדוף אחרי החסרונות ומתחילים לראות את חצי הכוס המלאה. זהו יום שבו אדם מתבונן על כל הטוב שיש לו בחיים, שמח במה שיש לו. כן, גם במה שאין לו. ואין דבר יותר נפלא מזה, מפלט אדיר מגורמי לחץ שמלווים את חיינו התובעניים, שהופכים אותנו לטיפוסים ביקורתיים מלאי מרירות.

ואם כבר הזכרנו ביקורת

אז זה הדבר הכי נורא שאפשר לעולל לתא המשפחתי, לסובבים אותנו ולעצמנו. יום אחד אנחנו עוצרים הכל, ונחים. כן, נחים גם מכל התחושות הקשות שמלוות אותנו לא פעם, מהרגלים רעים, מביקורת שלילית על עצמנו, הילדים ובני הזוג, ונהנים מחוויה מעצימה.

אז תעשו טובה לעצמכם ועשו עצירה משפחתית אחת לשבוע. נתקו טלפונים, עצרו הכל ותיהנו מהמתנה שקיבלנו אחת לשבוע – יום קסום ומלא אור שמעצים את החיים בכלל, ואת התא המשפחתי והזוגיות בפרט.