עבדים למשהו
אל תחכו לפסח להרגיש בני חורין. עבדים היינו ונמשיך להיות כל זמן שאנו כובלים את עצמנו לכל מיני דברים. רחלי רקלס כבולה לפחמימות אבל משתחררת מהן במילה אחת!
בשנתיים האחרונות, בערך, אני חווה סוג של סבל – קשר אובססיבי של אהבה/שנאה לפחמימות. אני מה שאתם יכולים לכנות – מאוהבת בפחמימות. אני אוהבת אותן בכל הצורות והנוסחאות, מסוכר ועד לפחמימות פשוטות, סירופ תירס, פחמימות רעילות מעובדות, פחמימות מזויפות (או מה שזה אומר) וכל מה שנקשר לפחמימות. אני אוהבת אותן בקפה, בפאי דלעת שאני מכינה או קונה, בפסטה, בסופגניות… והרשימה עוד ארוכה.
אבל אני לא אוהבת אותן בבטן שלי. אני שונאת שהפחמימות האלה מתנחלות לי על המותניים ומחבקות אותן כאילו החיים שלהן תלויים בלהשביע את השומן שלי. אני שונאת אותן כשהן עוקבות אחרי לחדר כושר ומסתכלות עלי במראה. אני יכולה לראות את המבט הערמומי והמקניט שלהן אפילו שהן נמצאות מתחת לחולצה.
ואז יום אחד, זה הכה בי.
אני עבד.
אני עבד של הבטן שלי.
אני עבד של בלוטות הטעם שלי.
מעניין, נכון? וככל שאני מנסה למשוך את עצמי אל כיוון הרוחניות, עדיין, אני עבד לגשמיות של הגוף.
אבל זה האתגר בלהיות בן אדם – הניסיון להשליט את הרוחניות על הגשמיות. וזה לא קל, אני יודעת. לפחות אני יכולה להתנחם בעובדה שאני בחברה טובה. כי במציאות, כולנו עבדים למשהו. למה אתם משועבדים? עבדים של מי אתם? (רמז: אתם יכולים לבחור כמה אפשרויות…)
אם לא הצלחתם (ואין מצב שזה יקרה) הנה כמה נקודות מאתגרות שכדאי לשאול: האם אתם עבדים לצורך העז של תשומת לב? לאור הזרקורים סביבכם? להכרה? לאישורים חברתיים? להרגשת חשיבות? להערכה? לאוכל? לחשקים גשמיים? לאגו? לריקנות? להיות כמו? לשלוט?
לא משנה אילו צריכים ורצונות עמוקים יש לנו, לא פעם זה מרגיש שלפעמים הם מנהלים לנו את ההצגה. הם אלה שמושכים בחוטים ומובילים את הפעולות וההחלטות שלנו. והם אלה שגורמים לנו להתנהג כפי שאנו מתנהגים. ומשום מה, יש לנו כמעט אפס שליטה על הרגשות הללו. אנחנו מתוכנתים לרצות את מה שאנו רוצים, אבל קשה מאוד לשחרר את עצמנו מהשליטה שלהם. ועד כמה שנרצה, איננו יכולים או מצליחים לגרום להם ללכת.
מאמרים נוספים בנושא:
אז זה די הוגן לומר שרוב ההתנהגות שלנו מתבססת על בלגאן מורכב של בלבולים ודברים, או צרכים שנמצאים בתת המודע שלנו. אפילו המצבים שקורים בחיינו הם מעבר לשליטתנו. מה שקורה לנו הוא רק בגלל שהקב"ה מאפשר לזה לקרות. לא שום דבר אחר.
וכאן עולה השאלה שלי: אם אין לנו שום שליטה על מה שמוביל או מנהיג אותנו, ואין לנו שליטה על מה שיקרה אפילו בעוד שנייה – אז איפה חופש הבחירה שלנו??
יש לנו. אבל רק במקום קטנטנן במוח האנושי והקטן שלנו. והמקום הזה נמצא במקום עמוק באונה הקדמית. שם הוא נמצא, חופש הבחירה שלנו. כלומר, מתחבא…
במקום המסתורי והקסום הזה נמצאת היכולת האנושית הייחודית לאתגר, לשלוט בתגובות ובדפוסי ההתנהגות שלנו. זה המקום בו טמון הפוטנציאל להפריד את עצמנו מהחיות ולהשתמש בכוח הגבוה ולהתמודד עם כל מה שהחיים מציבים לנו בדרך בצורה ישרה, מכובדת ומלאת היגיון כבני אנוש.
לפעמים זה מרגיש הם מושכים בחוטים ומנהלים את ההצגה…
לצערי, פעמים רבות אני נכשלת במשימה הזו ולא מצליחה להפריד את עצמי מהקופים שקופצים מענף לענף בכיף שלהם בתוכי. אולי אתלה טבעות יורדות מתקרת ביתי? הילדים שלי יוכלו להשתמש בהן כדי לפרק אנרגיות ואני לסדנאות לשליטה בכעס, או רק לקפוץ מאחת לשנייה במקום לרדוף אחרי הילדים כשהם מוציאים אותי מדעתי?…
איפה הייתי?
כן, חופש הבחירה. אז איפה הוא? בחלק הקדמי של המוח האנושי המאוד מוגבל שלנו. ואל תשכחו את זה. הוא גם נמצא בבחירה שלנו של איך להתמודד עם עבדות על כל ערוציה. כי כולנו, אם נסתכל על זה בעין אמיתית ונודה על האמת – עבדים. אך אם נרצה נוכל להיות עבדים בסטייל, כלומר של בורא עולם בלבד! של הרוחני שבנו. למה? כי הוא ברא אותנו ואנחנו חייבים לו את החיים שלנו. הוא אחד והיחיד שנותן לנו את המצבים שאנחנו צריכים כדי לגדול ולצמוח ולתקשר איתו.
והמתנה הנפלאה שהוא נתן לנו היא – היכולת לשלוט על עצמנו.
זו לא סתירה! אני מדברת כמובן על שליטה פנימית – על הפעולות שלנו, על להתחרט כשאנו מקבלים החלטות פזיזות (אם זה עדיין לא מאוחר…), ליהנות מחופש השתיקה לפני שאנחנו פותחים את הפה ואומרים משהו. מדובר ביכולות נפלאות שמשחררות ומעצימות אותנו. והן, נס אמיתי!
והלוואי שהיה לי אותן…
האם יש איזה פתח או גישה סודיים לכוחות הנפלאים האלה?
כן. ולפתח הזה קוראים – הכרת הטוב! או במילה אחת קטנה אבל ענקית – תודה!
הכרת הטוב, קרי אמירת תודה, היא הכל מהכל לפתרון הבעיות של כולנו. היא הדבר היחיד שיכול לבטל את המגבלות והפרספקטיבות השונות ולעזור לנו להבין שיש תמונה גדולה יותר, ולא רק חלק קטן ממנה אותו אנו רואים בלבד. היא הדבר היחיד שיכול לעזור לנו לראות מחוץ לעצמנו בכל סיטואציה – ויכוחים, הפגנת רגישות לצורכי הזולת, או הכרת הטוב לבורא עולם.
הכרת הטוב היא הדבר היחיד ששומר עלינו מלהגיב בלי שליטה, כגון לצעוק, להאשים, לשנוא, להצטער או לאחל חלילה רע למישהו אחר.
למה? כי היא הדרך היחידה בעזרתה אנו מפנימים את האמונה. היא הדרך היחידה שאנחנו באמת יודעים שהקב"ה הוא היחיד שמנהל כאן את העולם. כשיש לנו אמונה אנו מבינים שזה לא האדם שציער אותנו, אלא בורא עולם שנתן לאדם הזה לעשות את העבודה השחורה. כי זה ידוע שמעבירים חובה בחייב.
הכרת הטוב שומרת עלינו מלהרגיש קורבנות חסרי ישע. היא הרגש הכי מעצים והמחשבה שיכולים להיות לנו.
וזה לא משהו שלומדים, שוכחים וממשיכים הלאה, כמו שקורה לנו לרוב. ממש לא. הכרת הטוב היא משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן. כל. יום. ורגע. בחיים.
והעצה שלי להיום היא – אל תחכו לפסח כדי לצאת לחירות. קראו את ספרו משנה החיים של הרב שלום ארוש – שעריו בתודה – בגן התודה, ושחררו את עצמכם מכל מה שכובל אתכם.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור