להגיע רחוק
אתגרי החיים שדופקים תדיר על דלתות חיינו מערפלים לנו את הראייה, אבל אומרים שרק מי שלוקח סיכון והולך רחוק מגלה עד כמה רחוק באמת הוא יכול להגיע. מה אתכם?
"תענוגות העולם" אומר רבי נחמן מברסלב, "הם כמו קרני אור בחדר חשוך. רק כאשר אדם מנסה לתפוס אותן הוא מבין שהידיים שלו ריקות".
רוב האנשים מבלים את חייהם במרדף אחרי, מה שהם נוטים לחשוב, שיעשה אותם שמחים ומאושרים. אלא, שהאושר הופך לחלום מתעתע ומאכזב כשהרעיון של עתיד טוב יותר מסית את הפוקוס מהרגע הנוכחי, מעכשיו. חוסר היכולת לחגוג וליהנות מהאנרגיה וההישגים של ההווה 'מאוזן', כביכול, על ידי האמונה שמחר יביא בכנפיו את החלק החסר הנחשק והמיוחל.
זה טבענו, בני האדם, לקבל את כל מה שיש לנו כמובן מאליו, לשכוח את הייאוש שהרגשנו אתמול בגלל הדבר שיש לנו ביד היום. הרדיפה אחרי הגשמיות תמיד תשאיר אותנו עם תחושת ריקנות והחמצה, שהרי תענוגות העולם הזה הם ארעיים וחולפים מטבעם, בעוד הנשמות שלנו הן בדיוק ההיפך. המהות הרוחנית שלנו היא נצחית. ברור שזה בלתי אפשרי לספק את הלב הנצחי, זה לא משהו שיקרה. אולי לרגע שניים, שעה שעתיים. אבל זו לא התמצית הרוחנית שלנו.
מאמרים נוספים בנושא:
המאבק העיקרי איתו מתמודד הדור הזה הוא הקונפליקט בין התקווה לייאוש. האתגרים המלווים כל שלב בחיים הופכים קרקע מזינה לחרדות וספקות. כשמתמודדים עם מניעות קשוחות ובלתי מתפשרות, נראה שהכי קל ו'בטוח' לברוח ולהסתתר מאחורי כל מה שיש לעולם הזה להציע לנו על מנת להסיח את הדעת. אבל דווקא במצבים האלה, של מבוכה, בלבול ועצבות, אנחנו צריכים לוודא שהמשענת שלנו יציבה וחזקה ולא קנה רצוץ. לאחוז בכל הכוח באמונה למרות ההסתרה של האמת. לאחוז בתקווה לעתיד טוב יותר. אך בעיקר, לאחוז בכלי הנשק הכי חזק שיש לנו – התפילה, שבכוחה לגלות לנו את החוסן הנפשי שלנו גם כשאנו נמצאים בשדה הקרב הרוחני הזה.
אנחנו אולי מאמינים שאושר מונח במכונית החדשה בחניה, בבית החלומי או בזוגיות חדשה. אבל אושר אמיתי נמצא דווקא במקום אחר, בזירה אחרת לגמרי. תמצאו אותו דווקא במאבק בייאוש, ברגעים בהם אנו קמים אחרי שנפלנו, כשאנו מחליטים לפעול טוב יותר למרות הדחף להתייאש, זה שמנסה להשתלט עלינו כל הזמן, וכאשר אנו מתחייבים שוב, על בסיס יומי, למשימה שלנו בעולם הזה. כשיש לנו את זה לנגד עינינו לעולם לא נחשוב על לברוח כשדברים הופכים קשים, כשאתגרי חיים מזדמנים לפתחנו. אדרבה, נחזק את עצמנו עם הקשר אל מקור כוח האינסופי – אבינו שבשמים, בורא עולם.
אומרים שרק מי שלוקח סיכון מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע…
ההנאות הגשמיות מהן אנו נהנים, בצורה מבוקרת כמובן, נועדו לעזור לנו למלא את התפקיד שלנו. אם נדע לנצל אותן בחכמה, ואת ההרגשה הטובה המתלווה אליהן, נצליח להכניס גם מהן רוחניות לתחומים הגשמיים של חיינו. נצליח ליצור בינן לבין הרוחני שבנו גשר שמחבר בין שתי קצוות שונים, כי אנו גם גוף וגם נשמה. גם רוח וגם חומר.
לכן גם אמירת תודה על הדברים הגשמיים אותם אנו מקבלים מבורא עולם, תאפשר לנו ליהנות מהרגע בו אנו נמצאים. מכאן ועכשיו, מכיוון שנבין היטב מהיכן מגיע כל השפע, השמחה והשגשוג שלנו.
התפילה האישית (ההתבודדות כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב) מאפשרת לנו לכונן ולשמר את הקשר עם בורא עולם, מי שזן, מחייה ומפרנס אותנו.
התפילה גם מעניקה לנו גישה נפלאה להתמודד עם אתגרי החיים, שדופקים על דלתות חיינו כל הזמן, עם שתי רגליים על הקרקע עם חשיבה בריאה ונכונה. ובמקביל, להיות קרן אור ומקור השראה בזמנים חשוכים בחיים.
כי איך אומרים? רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק באמת הוא יכול להגיע!
* * *
גדליה פנסטר, יזם עסקים ומרצה בנושאי הגשמה אישית המתגורר במיאמי, פלורידה ארה"ב. מנכ"ל ומייסד המרכז העממי לתביעות ביטוח. הקים גם את מרכז ברסלב במיאמי, שם הוא מרצה ומעביר שיעורים שבועיים. האתר של גדליה – www.gedalefenster.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור