הסיפור של מחלק העיתונים
ממצב של ייאוש וחוסר תקווה מתגלה האור המיוחל. סיפורו של מחלק העיתונים מפגיש אותנו עם מצבים אמיתיים בחיינו, מהרגע האפל ועד לאור שמגיע מקצה המנהרה עם מילה אחת!
מכירים את הסיפור של מחלק העיתונים?
בסיפור הזה הוא היה נער מקסים, "נער העיתונים" – כפי שנקרא בפי כל, טיפוס חביב ונעים שמסלול חלוקת העיתונים שלו עבר בין כל הבתים בעיר הבירה, כולל ארמון המלך.
כל בוקר, כשנער העיתונים היה מביא את העיתון אל הארמון, המלך היה יוצא לטיול היומי שלו. הנער נתן בשמחה את העיתון בידיו של המלך באופן אישי, ואז הודה למלך: "תודה רבה לך מלך יקר! אני לומד בבית ספר נפלא עם מורים וחברים מדהימים, והכל הודות לך, מלכנו היקר והאהוב, שמנהל את המדינה שלנו בצורה יפה ומרשימה".
כך היה כל בוקר.
אביו של הנער היה איכר שגידל תפוחי אדמה. המתחרה העיקרי של האיכר הפשוט והנעים הזה היה שר חשוב במשרד המשפטים של המלך. מבחינתו, האיכר הזה הוא כמו עצם בגרון ולכן עשה הכל כדי לסלק אותו מהדרך. כך נולדה לה עלילת דם איומה – שהאיכר מתכנן מרד אזרחי במלך, ועל בסיס מילתו של השר הושלך האיכר לכלא.
האיכר התקשר לחברו הטוב, שר נוסף במשרד המשפטים של המלך, וביקש ממנו שיגיע למלך ויוכיח את חפותו ויסביר לו שהואשם לחינם וזו עלילת דם. השר ניסה שוב ושוב לפגוש את המלך, אך בקשתו נדחתה בכל פעם מחדש. מה גם, שבאותו זמן היה איום של מלחמה חיצונית על הממלכה והמלך היה עסוק עד מעל הכתר, כך שאיכר פשוט המגדל תפוחי אדמה ממש לא היה בראש מעייניו…
האיכר ניסה לפנות לחבר חשוב נוסף – עורך דין מוכר בממלכה, שינסה אף הוא לפגוש את המלך וישחרר אותו מהכלא. עורך הדין ניסה לארגן פגישה עם המלך, אלא שכמו חברו השר – גם הוא נדחה על הסף.
למחרת, נער העיתונים יצא כמו בכל בוקר לחלק את העיתונים בממלכה, אבל הפעם הוא לא חייך אל המלך.
מאמרים נוספים בנושא:
"מה קרה?" שאל המלך. "למה אתה לא מחייך ומודה לי כמו בכל בוקר?"
"אבא שלי בבית הסוהר ואני לא יכול לחייך כשהוא שם וסובל" בכה הנער.
"מה?!" שאל המלך בתדהמה. "האם אתה יודע עד כמה אני שמח שאתה מודה לי כל בוקר על הכל? על כל מה שאני עושה בשבילך? אבל אם זה עושה אותך עצוב, אשחרר מיד את אביך!"
אמר ועשה.
עוד באותו יום ערך האיכר מסיבת תודה על שחרורו. "מי שחרר אותך?" שאל חברו השר שהגיע למסיבת התודה. "זה הילד המתוק שלי!" אמר האיכר בשמחה כשהוא מצביע על בנו שישב ליד השולחן.
אבל השר, איך אומרים, לא קנה את זה, הוא חשב שהאיכר שומר לעצמו קשר סודי עם המלך ולא רוצה לגלות לו.
עורך הדין אף הוא הגיע למסיבה ומיד שאל את שאלת השאלות, "מי שחרר אותך, ידידי היקר?"
גם הוא קיבל את אותה תשוב, "זה הילד המתוק שלי!"
וגם הוא, עורך הדין, לא קנה את התשובה.
מיד לאחר מכן, חצוצרות וקול תרועה – המלך בכבודו הגיע למסיבה, וברגע שראה את הנער מחייך אמר, "עכשיו, ילד מקסים שלי, אתה שמח?"
הנער השמח לא הפסיק להודות למלך על טובו ועל כך ששחרר את אביו מן הכלא.
אמרתם תודה? עכשיו תבקשו כל מה שאתם רוצים!…
השר ועורך הדין ניגשו אל המלך וביקשו לדעת למה נענה דווקא לבקשתו של הנער.
"יש לי קשר מיוחד עם הנער הזה" אמר המלך. "כל בוקר כשהוא מביא את העיתון, הוא מודה לי ומהלל אותי על כל מה שיש לו. הוא אף פעם לא ביקש ממני דבר. עכשיו, כשהוא היה צריך ממני משהו, שמחתי לתת לו מכל הלב. במשך שנים הוא מגיע אלי כל בוקר ולא מבקש שום דבר. אבל אתם, ג'נטלמנים יקרים, באים אלי רק כשאתם רוצים ממני משהו. אתם מהללים אותי רק למען מטרה אחת – לקבל, במקום לתת".
בלי להמשיל מי הוא מה, הנה המסר ישר ולעניין:
בורא עולם, אבינו שבשמים, אוהב אותנו, וזה לא סוד. הוא רוצה שיהיה לנו קשר מיוחד אתו, כל הילדים שלו. ואין דבר אהוב עליו יותר מלשמוע את התודה של הילדים שלו כל בוקר, כשהוא מחזיר את נשמתם לגופם.
"מודה אני לפניך" – תודה רבה לך אבא שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך!
חז"ל התקינו את הברכה המיוחדת הזו מיד כשאנו מתעוררים ופוקחים את עינינו, למה? כי בזה אנו מבטאים את הקשר המיוחד שלנו עם בורא עולם.
ואחרי התודה הזו מגיעות עוד תודות על כל מה שהוא נותן לנו בכל רגע!
אמרתם תודה? עכשיו תבקשו כל מה שאתם רוצים!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור