הודעה מפתיעה
איך הייתם מגיבים אם הייתם מקבלים הודעה מפתיעה ומאתגרת במיוחד? למשל, כזו שעוסקת באחד הדברים שהכי מאתגרים את רוב האנשים המתהלכים על פני כדור הארץ?
בערב קר וגשום הוזמנו בפתאומיות שני האחים היריבים, דני וגדי, להגיע לביתו המפואר של אביהם "לעניין דחוף ביותר" כפי שאמר. הם לא שיערו מה מצפה להם. האב האמיד המתבגר קיבל את פניהם בסבר פנים חתומות וההודעה שהודיע להם הותירה אותם המומים.
זה היה כאשר הוויכוחים והמריבות בין שני האחים הפכו למלחמת עולם של ממש. ניסיונות של שנים מצד ההורים ובני המשפחה לאחות את הקרעים עלו בתוהו. בהודעה דרמטית ביטא אביהם את מורת רוחו ואכזבתו העמוקה משני בניו היחידים, "היחסים העכורים ביניכם עברו מבחינתי כל גבול, ובשל כך ברצוני להודיע לכם שהחלטתי לנשל את שניכם מהירושה…"
האחים היו מזועזעים מכך שהאב בחר בצוואתו להוריש את כל נכסיו לקרנות צדקה, ולא להוריש להם אפילו לא אגורה אחת שחוקה.
בחודשים שחלפו מאז אותו ערב יצאו האחים מגדרם. כל אחד מהם התחיל לבקר את ההורים על בסיס יומיומי, לקנות מתנות, להתקשר ולהתעניין. הם ניסו לשדל את אימם שתלחץ על האב לשנות את דעתו. דיברו עם האב בעצמו שוב ושוב, בכו, שכנעו, התחננו… אך לשווא.
גם האם הרחמנייה שליבה יצא בראותה את הצער של ילדיה אמרה להם, "המריבה הקשה ביניכם מדירה את מנוחתו של אביכם. הוא איבד את הטעם בחיים בגללכם ונפגע קשות מכך שכל אחד מכם לא מוכן לוותר על הגאווה שלו ולהתפייס עם אחיו, ולו למען השקט הנפשי שלנו כהורים. זה עניין מאוד עמוק אצלו, אני לא יכולה לעזור לכם…"
המצב הלך והסתבך ובמקום להתפייס ולפתור ביניהם את הסכסוך, כל אחד מהאחים החל לנסות לשכנע את אביו שהצדק אתו ושהוא מבחינתו כבר היה מוכן מזמן להתפייס, אבל האח השני הוא זה שמחרחר מריבה ומוסיף שמן למדורה. לאחר שיחות ארוכות וטעונות שבהן כל אחד שפך קיתונות של בוז והאשמות, השמצות והכפשות על אחיו יריבו – החליט האב החלטה נוספת וחד משמעית לא לתת לבניו לדרוך עוד על מפתן ביתו. "אם אתם רוצים להמשיך להילחם אחד בשני – אל תעשו את זה אצלי בבית!"
האחים המשיכו להתקשר, והאב הסכים לשוחח איתם בתנאי שלא ידברו אתו דבר וחצי ודבר מעניין המחלוקת. אבל התחנונים לא הועילו, כל דבריהם נפלו על אוזניים ערלות. האב החליט ואינו מוכן לחזור בו.
עברו שנים קשות של ניתוק גם לבנים וגם להורים, והגיע יום ההולדת השבעים של האב. לרגל המאורע החגיגי ביקשה האם שיניח לבנים להגיע לביתם לחגוג יחד את יום ההולדת. האב נעתר לבקשתה והאחים התחילו להתכונן, קנו מתנות, כתבו שירים מרגשים והחליטו בליבם לנסות ולעשות כל שביכולתם, לקוות לעת רצון שבה יבקשו מהאב להעביר את רוע הגזירה.
מאמרים נוספים בנושא:
הערב הגדול הגיע. כל אחד מהאחים הגיע לבית עמוס בחבילות, וכמובן, לא החליף מילה ואף לא מבט עם אחיו. והנה, כטוב לב האבא ביין, ניסו האחים להזכיר לו זיכרונות נעורים ולעורר אהבת אב על בנים, אבל אז קטע אותם האב ואמר בפסקנות:
"בנים יקרים, אכזבתם אותי מאוד. אני רואה שאתם מאוד רוצים את הירושה, אני רואה את המאמצים הבלתי נדלים שאתם משקיעים, אתם מבקשים ומתחננים ועושים הכל, אבל את הדבר היעיל ביותר והפשוט ביותר אינכם עושים. אמרתי לכם באופן מפורש שנישלתי אתכם מהירושה בגלל המריבות שביניכם. מדוע אתם ממשיכים לבקש על הירושה, כאשר את שורש הבעיה לא תיקנתם?! האם אתם חושבים שצריך לשכנע אותי? אני רוצה לתת לכם יותר מאשר אתם רוצים לקבל, אבל הבעיה אינה אצלי אלא אצלכם. אי אפשר לתאר את הצער שגרמתם לי, אבל הצער מהאכזבה שאתם גורמים לי בכך שאתם לא מצליחים להבין מסר כל כך פשוט – עולה על כל הצער שגרמתם לי עד כה…"
אנחנו עושים כל כך הרבה, מתאמצים, תורמים ונותנים הכל אבל שוכחים את החלק העיקרי שחסר…
של מי הסיפור?
הדיבורים של האב אינם מכוונים כלפי הבנים, אלא כלפינו. אנו הבנים שגלו מעל שולחן אביהם. אנו הבנים שיודעים היטב על מה ולמה איבדנו כל כך הרבה ועל מה ולמה בורא עולם לא חזר לשכון בינינו. אנחנו הבנים שמבקשים ומתחננים, מתאבלים ובוכים, ועושים הכל בשביל לשמח את האבא, אבל את הדבר העיקרי איננו עושים.
אבא שבשמים כבר הודיע לנו שכל הגלות הארוכה הזאת אינה אלא על שנאת חינם, ובכל זאת, אנו מבקשים 'אבא, גאולה!', 'אבא, שלח לנו משיח בן דוד!'… אך איננו מבקשים מבורא עולם שיעשה שלום ויאחד בינינו, אנו לא משתדלים די הצורך בדבר היחיד שיכול לעזור ולהועיל.
בורא עולם רוצה להביא את המשיח, הוא אוהב אותנו ורוצה לגאול אותנו, אבל הוא לא יעשה את העבודה שלנו. והעבודה שלנו היא לא להביא את המשיח, אלא לתקן את עוון שנאת חינם ולהרבות באהבה בינינו, וכאשר נעשה אנחנו את שלנו, בורא עולם לא ימתין אפילו רגע אחד ויגאל אותנו במהרה.
מה היה חסר במשכן?
בני ישראל מתנדבים באופן יוצא מגדר הרגיל, מתאמצים, תורמים, נותנים הכל, נרתמים למלאכות קשות ומורכבות ויוצרים משכן נפלא ומרהיב ביופיו. עכשיו מה חסר? רק השכינה הקדושה שתשרה במעשה ידינו, שהקב"ה ישכון בינינו וידור איתנו.
הפרשה שקראנו בשבת האחרונה נפתחת במילים 'ויקהל משה…' כלומר, השראת השכינה אינה תלויה בזהב ובכסף שנתתם ואינה תלויה במאמצים שהשקעתם, אלא השראת השכינה תלויה אך ורק באחדות שביניכם, לכן ההכנה העיקרית להשראתה היא ההיקהלות וההתאספות של כל בני ישראל אל משה, שרוצה לחבר ולקשר אותם יחד למקשה אחת, ועל ידי זה להכין אותם להשראת השכינה וללמד אותם את סוד המשכן שהוא סוד הגאולה: הכל תלוי באחדות ביניכם!
והדברים מתאימים ביותר לחודש אדר, שעליו כתוב בספרי החסידות שנקרא 'אדר' מלשון 'דירה', שרומז לדברי חז"ל על המשכן – שהמשילו את המשכן למלך שמבקש מבתו ומחתנו שיעשו לו קיתון קטן וידור ביניהם. בחודש זה נעשו ניסים גדולים לישראל בזכות האחדות המופלאה, כמו שמובא במגילה שאסתר המלכה הייתה מוכנה למסור נפשה אך ביקשה ממרדכי דבר אחד – "לך כנוס את כל היהודים". וגם הנס הגדול ביום המלחמה היה בזכות ש"נקהלו היהודים בעריהם".
זה הזמן למחוק מהמוח ומהלב כל פירוד ומחלוקת, כל לשון הרע, כל דעה קדומה, ולהתחזק באהבת ישראל אמתית ונקייה. ויהי רצון שבזכות זה נזכה לניסים וישועות ונזכה שהשכינה תשוב ותשרה בינינו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור