פרשת השבוע צו – העתיד כבר כאן
הידעתם שרסיסי אור מהדעת של ה'לעתיד לבוא' נמצאים בהווה? עכשיו אתם בוודאי רוצים לדעת איך מגלים אותם וחווים את העתיד כבר עכשיו, נכון? רבי נחמן מברסלב והתגלית.
על החיים, החכמה והפרנסה צריכים להודות תמיד, יום יום שעה שעה. להודות על עצם קיומם, להכיר בכך שהחיים הם מתנה. מציאותנו בעולם היא חסד, אנחנו לא 'מחויב המציאות', רק הבורא מחויב המציאות ועל זה צריכים להיות אסירי תודה, על זה שבכלל יש לנו הויה בעולם. וכן, להודות זה על היותו בעל שכל ודעה לעסוק במושכלות שזו היא זכות ייחודית לאדם. וכן, להודות על הפרנסה המגיעה מהקב"ה הנותן לכולם אוכלם בעתו. ולמרות שלא נוכל להשיב לבורא טובה על אחת מני אלף טובותיו אשר הפליא לעשות עמנו בגמול משולש, בכל זאת, טובה ההודאה בפינו להשלים אותנו במידת הכרת הטוב (עקידת יצחק שער נ"ב).
וזה שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא ב) שעבודת ההודאה היא בחינת חסד! כשהאדם מהלל ומשבח על הנפלאות שעושה לו בורא עולם – מתגלה חסד. כי בעת צרה הדעת מצומצמת והאדם נכנס להסתר פנים, כלומר שהוא לא רואה את החסד שבמציאות, אבל אחר כך כשיוצא מהצרה, והוא מודה , נתגלה לו שוב החסד שבעצם הקיום.
לכן חשוב ומועיל מאוד להודות תמיד על המציאות, כי ההודאה מסייעת לאדם לצאת מהסתכלות מצומצמת להרחבת הדעת, להבין שגם המובן מאליו הוא חסד. ולא רק, אלא שהתודה מועילה למנוע את ההידרדרות ולהמתיק את הדין בשורש, כלומר לגרום לצרות שלא יבואו, כי הדין מקורו במרמור שנעלם מעיני האדם שהאוויר שהוא נושם זה חסד.
בזמן בית המקדש היינו מצווים להביא קורבן תודה דווקא ביציאה מן הצרה, כדי להעלות את כל מרירות הצרה בחזרה אל הדעת. גם כיום חובה עלינו לומר תודה אחרי הצרה כדי להאיר אל הלב את החסד שבמציאות. ובאמת, הדרך של התודה והודאה היא דרך נפלאה להתקרב על ידה מכל מקום, כי העולם הזה מלא צרות וייסורים והתודה היא עצה פשוטה שבכוחה להזכיר לנו ששום דבר לא מובן מאליו.
אדם יכול לעמוד בנקודת זמן בהווה ועם התודה להיות ולהרגיש את ה'לעתיד לבוא'. זה עניין של מילה אחת עם כוח לשנות הכל…
המדרגה הגבוהה ביותר היא לזה שמשכיל להודות בתוך הצרה בעצמה, והיא מדרגת דוד המלך ע"ה שזכה לראות את ההרחבה בתוך הצרה, בבחינת "בַּצָּר, הִרְחַבְתָּ לִּי" – שבמקומות שהיה אמור לומר קינות אמר מזמורים, וזו הייתה הנהגתו בכל מאורעותיו, בבחינת "חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירה" – הן בהנהגת החסד והן בהנהגת הדין. ולמדרגה זו צריך כל אדם לכסוף מתוך הבנה שכל נשימה שלנו אינה מחויבת במציאות.
לעתיד לבוא תהיה עיקר העבודה ההודאה, כנאמר בגאולה העתידית (ירמיה ל"ג) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה'…" זה יהיה הקול שילווה את כולנו, כי רסיסי אור מהדעת של ה'לעתיד לבוא' נמצאים בהווה לזה שרגיל בתודה.
כללו של דבר, טוב להודות לפני הצרה, בתוך הצרה וכשיוצאים ממנה. טוב להודות תמיד, לדבר עם אבא בפשטות ולומר לו תודה, בפשיטות ותמימות, על כל דבר ודבר, ובעיקר על החכמה, החיים והפרנסה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור