פרשת השבוע אחרי מות – כוח הדיבור: הקול שמשנה הכל

המילה שכינה פירושה, התמדת דבר עומד במקום אחד, כמו שכתוב אצל אברהם (בראשית י"ד) "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" – שהיה שוכן שם זמן ממושך. ובכל עת שתהיה אריכות עמידת האדם במקום מסוים יְאַמֶר עליו שהוא שוכן במקום ההוא.

כינוי זה הושאל מן החי לכל עניין המתיישב על דבר אחר, כמו:"הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חשֶׁךְ…תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה", וכמו שנאמר במתן תורה "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִיני", וכן "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – כל אלו הכתובים ועוד מורים על התמדת הימצאות השכינה באותו מקום מדובר.

כל אדם יכול להמשיך על עצמו השראת השכינה, כל אחד לפי בחינתו, כי בעניין השראת השכינה יש הרבה מדרגות, גבוה מעל גבוה, לכן אמרו חז"ל (אבות פ"ג): עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, ואפילו שניים, ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, ומדרגת השכינה השורה בעשרה מעולה מן השלושה ומן האחד, ובוודאי שגילוי השכינה שנאמר עליו "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן", גבוה לאין קץ מגילוי השכינה של לומדי התורה, ויתרבה אור השכינה כפי בחינת המקבלים וכפי היותם ראויים להשראתה.

השראת השכינה הגבוה ביותר בתולדות עולם הייתה בהר סיני, שם היו מכונסים כל ישראל כאיש אחד בלב אחד, לכן בו התגלה האור האלוקי בגילוי הגדול ביותר. ולמטה מהר סיני היה גילוי השכינה הגדול במשכן ובבית המקדש. למטה מזה השראת השכינה על הנביא, ואחר כך בית הכנסת, בית המדרש, עשרה שעוסקים בתורה, ולמטה בהדרגות המניין עד ההשראה שיכול כל אחד מאיתנו להמשיך על עצמו כפי התמדתו במלאכת הקודש במחשבה, דיבור ומעשה.

שימו לב! זה כוח אדיר שאפשר לבנות איתו עולמות! זה הקול שמשנה את הכל!…

ועיקר העיקרים בהמשכת השכינה לאנשים כערכנו הוא – בכוח הדיבור, מכיוון שהדיבור שוכן עם האדם בתמידות, מלווה אותו בכל מקום, כמו האם ההולכת אחר בניה גם למקומות המטונפים, וכמו שמבטא זאת הפסוק בפרשתנו "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". ואיך תהיה שכינה זאת? על ידי הדיבור! כל שנדרש מהאדם זה לדבר, לשנן פסוקי תורה נביאים וכתובים, לשנן משניות ודברי מוסר ודברי חסידות, ובכך ממשיך על עצמו אור שכינה, אור שבכוחו להאיר כל המחשכים, לזכך את כל הטומאות, להקנות לאדם דעת, חיבור אל המציאות כפי שהיא באהבה, בקבלה, בהכנעה, ובלי התנגדות מיותרת המייצרת מרירות.

לכן ממליץ לנו הנביא להזכיר לעצמנו דבר האלוקים על ידי דיבור, כמו שכתוב "מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ" (ירמיה ל"א). יש כוח גדול לדיבור לעורר את חלקנו האלוקי, אם רק נשכיל לדבר דיבורים נכונים, דיבורים של אמת כפי מדרגתנו. וזו גם הדרך להמשיך עלינו התמדת השכינה כי עמל התורה הוא עמל הקריאה, וכל זמן שאדם מדבר דיבורי אמונה ומודיע אמונתו בפיו, הוא ממשיך לעצמו אור שכינה ומתהפך לו לטובה תמיד. וככל שירבה לקיים עצה זו – לדבר דברי תורה ודברי חכמה, כך ימשיך על עצמו אור השכינה שתזכיר לו בכל מקום אמיתת המציאות, שאין עוד מלבדו.