ליהנות מהדרך

הנה סיפור עממי מעניין על אי זקופי הקומה.

פעם היה אי ושמו אי זקופי הקומה. מקור הפרנסה של אנשי האי הייתה בתעשייה של קטיף פירות כתומים מעצים גבוהים. תוכנית הלימודים בכל בתי הספר ובחינוך המשפחתי התמקדה כמובן בצמיחה לגובה. כי ככל שהילד יהיה גבוה יותר, כך תהיה תעשיית הקטיף פורייה יותר.

בסוף שנת הלימודים ממדו את גובה הילדים. לו שגבהו על פי הממוצע – קיבלו ציון ממוצע. אלו שגבהו מעל הממוצע – קיבלו ציון לשבח. אל שלא גבהו מספיק – ננזפו.

כשהתלמידים יצאו לקטיף, אלו שהגיעו לגובה העצים עסקו בקטיף הפירות הכתומים. אלו שלא הצליחו להגיע לגובה העצים התחילו להפריע והיו עם דימוי עצמי נמוך, וכמובן לא הצליחו לקטוף פירות.

תושבי האי המודאגים החליטו לשאול בעצתו של החכם, שהציע:

דבר ראשון – אפשר לנטוע עצים נמוכים שיתאימו לגובה הילדים הנמוכים.

דבר שני – אפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה הרצוי.

שאלו אני העיר: וכיצד ניתן ציונים? האם ניתן אותו ציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם ילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו ילד שנעזר בסולם?

השיב להם החכם: "אהה! זאת שאלה חשובה. עליכם להחליט החלטה חשובה: במה אתם מעוניינים, בפירות או בציונים?"

שמים את הקלפים על השולחן

אז בואו נפתח את הקלפים על השולחן ונדבר בכנות: האם אתם מכירים את עצמכם? מה אתם יותר – אנשים של דרך או של תוצאות? האם אתם מתמקדים ומחכים לתוצאה, כי זה כל מה שמעניין אתכם? או, שמא אתם נהנים מהדרך וצועדים בה בנחת?

האמת היא שלכל אחד מאיתנו יש גם מזה וגם מזה.

יש הנאה ולמידה בדרך למטרה, ויש כיסופים להגיע לתוצאה. יחד עם זאת, ישנו חלק אחד דומיננטי. זו עת נהדרת להתבונן בזה ולשנות הרגלים במידת הצורך.

ככל שהזמן חולף אני פשוט מתאהבת בדרך. אני בעד תהליכים. משתדלת לא לאחוז בתוצאה ולפעמים כשזה מצליח, אני מבינה כמה טוב יש בדרך ובתהליך.

בתקופה שלנו, בעיקר, יש רצון חזק להגיע לתוצאה, למטרה וליעד. האווירה הכללית היא להגיע למטרה, ולהגיע מהר. אנו עדים לפרסומים רבים כמו – איך להרוויח כסף בשלושה צעדים, איך לקבל תואר בתקופה קצרה וכן הלאה.

מאמרים נוספים בנושא:

שימו את הקלפים על השולחן

מתחת לאף

לתפוס את הלטאה

תחילת הפסגה

לוחמי החופש

אמן הרגע

מומחים לשמחה

המרוץ למיליארד

שמחה בלי תנאים

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

עניין של גישה

בחנו את עצמכם

שלוש סיבות לחייך

היכן פוגשים את זה?

זה יכול להיות בלימודים, מחכים בקוצר רוח לסיומם.

בכתיבת פוסט, קצרי סבלנות לקראת הלחיצה על כפתור הפרסום.

בקריאת ספר, מתמלאים במחשבה על איך הוא יסתיים.

בתפילה, סופרים כמה דפים נשארו עד לסיום.

כשחולים, מחכים להבראה ומדלגים על ההתבוננות והסודות הנגלים לחולה.

בטיול, אתם רוצים כבר להגיע אל היעד ולא מסתכלים על הדרך.

וכך בכל תחום ודבר בחיינו שאנו עושים וחווים.

לזה קוראים – ליהנות מהדרך. כן, יש בזה משהו.

חוסר הידיעה של איך זה הולך להיראות, להסתיים, להיפתר, מצליח לרגש אותי. משהו בתהליך מרגיש לי יותר נכון, יותר מעניין, גם אם לפעמים הוא לא מראה בכלל סימני סיום.

כשאנחנו נהנים מהדרך, ורואים בה סוג של מטרה, אנחנו מוצאים משמעות תמידית, כי הדרך שלנו לעולם לא נגמרת. תמיד יש עוד מה ללמוד, מה להבין, עוד שלב לעלות. בכל פעם שהבנתי על עצמי עוד משהו, הבנתי עד כמה יש לי עוד מה ללמוד.

אז מה אתם חושבים? מתי אתם מצליחים ליהנות מהדרך? והאם זה חשוב לכם?

כמו שיר, שרים שוב ושוב. נהנים לשיר וכל פעם צומחת לה עוד 'קומה' בהבנה. עוד מילה שנוגעת… כמו בתפילה, בקריאת התורה, ובכל דבר שאנו לומדים.

אנו חיים בתרבות שממש מקדשת את התוצאה וגם את התגובתיות המהירה. על ידי דרישה לא הגיונית להיות זמינים כל הזמן, לענות תוך שניות ולהגיב בכל רשת חברתית במהירות. (אפילו מקבלים על זה בפייס עידוד או נזיפה אם לא עניתם מהר).

באיפוק יש כוח גדול, הוא דבר יפה ויוצר ערוץ מחשבה חדש, אתם מוזמנים לנסות…

על ידי הערכה של אנשים שיודעים לענות בשליפה משפט מחץ מתאים, היחס שלי לתגובתיות הוא די אמביוולנטי. מצד אחד, תגיב מהר. אל תחמיץ את ההזדמנות. מצד שני, למה אין לנו יכולת איפוק? למה אין לנו אפשרות לקחת זמן לחשוב, לשקול את התגובה המתאימה?

השהיה, האיפוק – אלה קשים לנו, קשה לנו לקחת את הזמן ולא לפעול מידית. אבל האמת היא, שבאיפוק יש כוח גדול מאוד.

איפוק הוא דבר יפה. במערכת יחסים, במוזיקה, בעשייה, באכילה ובכל דבר. יש בהשהיה רמיזות, חשיבה, יצירת ערוץ מחשבה חדש, יציאה מהתנהגות אוטומטית.

האיפוק גורם שנעשה דברים לאט, כי אז אנו מבינים יותר.

נחזור לסיפור העממי על אי זקופי הקומה. אין חשיבות לגובה הילד כנתון המעיד על כישרונותיו ויכולותיו. אין חשיבות לקטיפת הפירות. הדבר החשוב באמת הוא – יצירת דרך. התוצאה תגיע מאליה. יש חשיבות להנאה בדרך, כי הדרך היא תקופה שבה אנחנו מפתחים את עצמנו, גדלים, צומחים, מחכים, מתעדנים, מתאזנים ומאמינים בעצמנו. וכל זה ללא קשר לתוצאה.

כשיש לנו דרך, הכל פתוח לפנינו. אולי לכן, יש לנו ביהדות "הלכה" – כדי שנלך. כי אדם של דרך הוא אדם של תוצאה. כשאנחנו הולכים בדרך – אנחנו התוצאה!

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספרים: "49 ימי מסע" והספר הירוק. להזמנת הספרים וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן בפייסבוק – מידה טובה – הקוד להרזיה בריאה, או באתר www.ednakadosh.com