אוהב אותי בלי סוף
כששואלים ילד כמה אבא אוהב אותו, הוא עונה בתמימות מתוקה ש'אבא אוהב אותי עד השמים'. ככה זה גם עם בורא עולם, רק שהוא אוהב אותנו לא רק עד השמים אלא בלי סוף!
אם הייתם עורכים אירוע ואחד המשתתפים היה מביא לכם סכום של, נניח, אלף שקלים. האם זה מוכיח שהוא אוהב אתכם או לא?
התשובה היא, שזה מאוד תלוי.
עכשיו, אם אתם הייתם באירוע שלו ונתתם לו אלף שקלים, אז יכול מאוד להיות שהוא לא עושה את זה מרוב אהבה, אל רק מתוך רגש מחויבות בסיסי.
זו לא עדות על אהבה מיוחדת. מן הסתם, יש ביניכם קשר כזה או אחר שיוצר מחויבות ויש ביניכם מידה מסוימת של אהבה. אבל אהבת אמת לא בטוח שיש כאן.
וגם אם אתם אנשים עשירים ובעלי השפעה, לא בטוח שהמתנה שקיבלתם נובעת מאהבה גדולה, אלא יכול מאוד להיות שמעורבים כאן שיקולים ואינטרסים נוספים.
אבל אם אתם אנשים פשוטים, לא בעלי אמצעים מיוחדים והנותן אינו חייב לכם שום דבר, וגם לא מצפה מכם לכלום – בתנאים כאלה מתנה של אלף שקל לאירוע בהחלט מעידה על קשר מיוחד. יש כאן אדם שמעריך אתכם ורוצה בטובתכם ומעניק לכם מטובו מתוך אהבה, נתינה לשם נתינה.
הקב"ה לא חייב, הוא אוהב!
כבר ציינתי לא מעט פעמים – שיסוד התודה הוא הידיעה שבורא עולם לא חייב לנו כלום. הקב"ה לא חייב כלום לאף אחד. לא מגיע לנו כלום, ואנחנו רואים בעיניו שהבורא רק נותן ומשפיע בלי סוף ומיטיב איתנו בגשמיות וברוחניות – שזו העדות הגדולה ביותר לאהבה אמיתית שהוא אוהב אותנו.
רק כאשר אדם מבין שהקב"ה לא חייב לו כלום, רק אז הוא ראוה את כל החיים שלו וכל פרט בחייו כחסד עצום. וכידוע, חסד זה גילוי של אהבה.
אם אכן בכל דבר טוב שאדם רואה בחיים, הוא רק רואה כמה הקב"ה אוהב אותו. זו עבודה שלנו בחיים – לגלות בכל רגע, בכל מקום ובכל נשימה מחדש כמה השם אוהב אותנו.
אם כן, הידיעה שהבורא לא חייב לי כלום – זו גם האמת והמציאות הפשוטה, וגם הדרך לענווה אמתית. וזה לא סותר את ההרגשה של החשיבות הגדולה שנובעת מכך, שהמלך הגדול ברא אותי ואוהב אותי וברא בי נשמה גדולה עם כוחות גדולים ועם שאיפות ורצונות נפלאים, ואני חשוב ויקר אצלו והוא מתפאר בכל תנועה שלי.
מאמרים נוספים בנושא:
זה נקרא לחיות את האמת – להרגיש את החשיבות שלי ואת אהבת הבורא אלי, ועם זאת לחיות בענווה שהכל שייך לו והכל מעשה השם, בחסד וברחמים מתוך אהבתו אלי. לא מגיע לי כלום. זו ממש האמונה השלמה.
מקשה אחת של גילוי אהבה
התורה מספרת לנו (פרשת עקב) כיצד עם ישראל מקבל תזכורות לכך: 'קיבלתם מתנות גדולות מאוד, אתם עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל ואתם הולכים לקבל מתנות עוד יותר גדולות, תישמרו לזכור היטב שהכל זה חסד חינם, הקב"ה לא חייב לכם כלום, זה לא כוחי ועוצם ידי, וזה גם "לא בצדקתך". אדרבה, תזכרו כמה חטאתם לפני בורא עולם, "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה'".
הקב"ה מזכיר לנו עד כמה אנחנו חוטאים וחסרים, ובאותה נשימה – הוא מזכיר לנו את המתנות הגדולות שקיבלנו ואת אלה שנקבל. למה? מה המסר? מדוע צריך כל יום לזכור כמה הרגזנו את הבורא וכמה חטאנו כלפיו? האם בשביל להרגיש מסכנים ולהישבר? להרגיש פושעים וגרועים? חלילה. אלא, על מנת להעריך את המתנות העצומות, כדי להרגיש את אהבתו האינסופית אלינו, אהבה שאינה תלויה בשום דבר.
לכן התורה (בפרשה עקב ובלא מעט מקומות) חוזרת על אותם מסרים" כמה קיבלתם וכמה חטאתם, ואני הולך לתת לכם מתנות עצומות – אבל אתם רק צריכים לאהבה וליראה. זה הכל. זה מה שאני רוצה מכם. תזכרו את זה, תרגישו את זה ותעריכו את זה. התוצאה? תהיה שתמיד תאהבו את הבורא.
לכן בפרשת היראה המפורסמת, כאשר מתוארת גדולתו העצומה של הקב"ה – "ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ומיד בפסוק הבא כתוב דבר שלכאורה תמוה ולא שייך – "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים".
אנחנו מדברים על יראת השם ואהבה אותו, ומה הקב"ה שואל מעמך, מה הקשר עכשיו עם עניין אהבתו של הבורא את הגרים והמסכנים ונותן להם לחם ושמלה (בגד ללבוש)? ולמה אנחנו מתבקשים לאהוב את הגרים?
התשובה היא – שאנחנו בעצמנו הגרים, כפי שנאמר בפסוק מיד בהמשך – שאנחנו אלה שירדנו למצרים בשבעים נפש והקב"ה שם אותנו ככוכבי השמים לרוב, אנחנו אלה שקיבלנו לחם ושמלה כמו שמספרת התורה: "ויאכילך את המן… שמלתך לא בלתה…" אנחנו הגרים והיתומים והאלמנות ביחס לבורא. מה יש לנו? כלום, שהרי הכל שלו. מה הוא חייב לנו? שום דבר. ולא רק שאין לנו שום דרך להחזיר לו על כל הטובות שעשה ועושה איתנו, אלא שעוד חטאנו לו והרשענו כלפיו.
ואם הוא נותן לנו למרות הכל, על מה זה מעיד? התשובה פשוטה – על האהבה הגדולה והאינסופית שלו כלפינו…
ואם בכל זאת הוא נותן לנו לחם ושמלה ובריאות ותורה ומצוות, מה זה מעיד? התשובה פשוטה – זה מעיד על אהבה מיוחדת ואינסופית. ומה אנחנו יכולים להחזיר לו? המינימום הוא, שלפחות נזכור היטב שהוא לא חייב לנו כלום ונרגיש בכל רגע את אהבתו הגדולה.
וגם האהבה שלנו לגרים והיחס המיוחד שלנו ליתומים ולאלמנות ולחסר האמצעים, אלה שאנחנו לא חייבים להם כלום והם לא יכולים להחזיר לנו – האהבה הזאת היא הביטוי הגדול ביותר להבנה של אהבת הבורא אלינו. זה היישום הגדול ביותר למצוות "ללכת בכל דרכיו" שחוזרת (בפרשת עקב) פעמיים, שהרי אנחנו בדיוק אותו הדבר, ובכל זאת, כמה הקב"ה אוהב אותנו!
דעו לכם, שהקב"ה אוהב אתכם אהבת עולם, אהבה אינסופית בלי שום אינטרסים ובלי שום פניות, ולא משנה מה עשיתם ומהי המדרגה הרוחנית בה אתם אוחזים!
אם חסרה לנו ההבנה הבסיסית הזו, חסר לנו העיקר של האמונה. אם אנחנו חושבים שהקב"ה לא אוהב אותנו או לא מספיק אוהב אותנו, גם אם יש לנו את כל הסיבות הכי טובות בעולם, וגם אם אנו תולים זאת במעשים הרעים או בכל דב אחר – אנחנו לא יכולים לקרוא לעצמנו אנשים המאמינים בבורא! כי אם אנחנו מאמינים בו שהוא ברא את העולם ומשגיח עליו, ומאמינים בכל עיקרי האמונה, ורק חסרה לנו האמונה באהבתו הגדולה אלינו כפי שאנחנו – אז אנחנו לא מאמינים בבורא עולם שברא אותנו. כי הבורא שברא אותנו אוהב אותנו כמו שאב אוהב את בנו. הוא אוהב אותנו בכל מצב!
אמונה בקב"ה זו אמונה בקב"ה שברא אותנו ואוהב אותנו בלי סוף!
הוא ברא אותנו מאהבה גדולה אלינו, הוא מחיה אותנו כי הוא אוהב אותנו ומאמין בנו, הוא מחה רוצה ומצפה לעזור לנו בכל תחום, רוצה לתת לנו את כל השפע שבעולם, והעיר הוא שהוא ברא אותנו כדי להראות לנו את אהבתו הגדולה ולרחם עלינו לעזור לנו לדעת אותו ולהתקרב אליו.
אז נכון שאנחנו מרגישים עכשיו רחוקים, אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותנו. אדרבה, הוא אוהב אותנו ומאהבתו הגדולה הוא מנהיג אותנו מחכה ומצפה לעזור לנו להתקרב אליו ולהכיר בו. בלי המסר זה קשה מאוד לשרוד בדור הזה. יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה מאהבה בימי הרחמים הבאים עלינו לטובה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור