הכל לטובה!

הרבה אנשים, ואני ביניהם, נופלים שוב ושוב באותה מלכודת: אי קיום הכלל הראשון של האמונה. או שזה היה השלישי? רגע, אולי השני?

בכל מקרה, העיקרון הזה (ולא משנה איזה מספר) אומר ש: כל מה שהקב"ה עושה – הכל רק לטובה! אתם יודעים, כאילו לטובתנו הנצחית כזה. כאילו, "יום אחד, ילדה יקרה, תביני שאבא שלך יודע מה הוא עושה! הבנת? והוא עושה את זה רק לטובתך, לכן שבי ליד השולחן וסיימי את צלחת האפונה שנתתי לך לאכול!"

"אני חייבת?" אני שואלת אותו ומייללת כשאני מעמיסה בכף עוד אפונה שעושה את דרכה אל פי. אני מתכוונת, אורגנית, קלה ומאודה, עם נבטי ברוקולי. כי כולנו יודעים היטב שירקות משומרים=ירקות מתים=אפס ערכים תזונתיים. אבל נבטי הברוקולי היאמי יאמי האלה? הם עמוסים בוויטמינים ועוד כמה חומרים נגד גורמים מסרטנים, פלוס העובדה שהם טעימים יאמי יאמי (כבר אמרתי נכון?).

אתם בטח זוכרים את הימים ההם שהיינו ילדים ולא רצינו לאכול ירקות, וההורים שלנו ניסו בכל הדרכים שהורים מכירים לשדל אותנו לאכול אותם, או לפחות לטעום את טעמם, בתקווה שהם יעזרו לנו לגדול ולהיות אנשים בריאים, חזקים ועשירים מספיק כדי לקנות להם בית יפה באיזו שכונה יוקרתית שהם יוכלו לשחק כל היום מה-ג'ונג (משחק קלפים סיני) ולצאת למפגשים של שעה חמש עם החבר'ה שלהם. זוכרים, נכון?

איכשהו.

אני, כמו שכבר הספקתם להכיר, מומחית בלהתבונן על החלטות מסוימות מן העבר ולהשלות את עצמי עם המחשבה שהן היו טעות. אני מניחה שאני לא לבד בעניין הזה, ואפילו דווקא בחברה טובה.

אבל מכיוון שאנחנו אמורים להיות אנשים עם אמונה, אנחנו אמורים להאמין שהטעויות שלנו בעצם לא היו טעויות, אלא רצונו של הבורא. לטובתנו הנצחית, כמובן.

תיאורטית זה נשמע נחמד מאוד, מעשית זה הכי סופר-דופר לא אפשרי.

והנה למה אני חושבת כך.

כשאנחנו חושבים על הצמד "הכל לטובה" אנחנו (אני לפחות) מדמיינים איזו אגדה קסומה, סוף עם סטייל הוליוודי כזה. אנחנו אולי רואים בדמיוננו את הרגע בו אנו הולכים אל עבר השקיעה הנעלמת, או כל פנטזיה אחרת שעולה לכם בראש כסיום מרגש וטוב.

מאמרים נוספים בנושא:

והלב נשבר
תסתכלו לו בעיניים ותגידו שהכל לטובה!
הברכה שבקללה

זה מלמעלה

עפר הקסם
בחיים יש גם הפתעות
לאבד את השליטה

בצעדים קטנים אל האושר

אלוקים לא יוצא להפסקת קפה

משבר, זה טוב או רע?

אתגרי החיים

אתגר החושך

לא ביום אחד

להזיז את הגבינה

כי השאלה היא – האם זאת המשמעות של "הכל לטובה"? שכולנו חיים באושר ובעושר לנצח נצחים? הולכים אל עבר השקיעה? דוהרים אל מה שעף לכם עכשיו במחשבות?

טוב, בטווח הארוך וההיגיון הכללי, כן. אבל אני מדברת על הטווח הארוך במושגים של משיח ובית המקדש. של נצח, של משהו שעדיין לא חווינו.

במציאות, לפעמים הסיום ההוליוודי בכלל לא מה שקורה בחיים. ולפעמים, הוא קורה דווקא בעולם אליו אנחנו צועדים (עם או בלי שקיעה) אחרי ה-120 שלנו.

ולפעמים, "הכל לטובה" יכול להיות משהו אחר לגמרי.

למשל, שיש כאן איזשהו מסר מאלף שהיינו אמורים ללמוד מהתנסות כואבת שחווינו או מטעות שעשינו בתחום מסוים בצמיחה האישית שלנו, כזה שמצריך עבודה עליו, וההתנסות הקשה/הטעות הללו היו הדרך היחידה לעורר את הצמיחה שלנו.

דוגמה? בבקשה. לי יש בעיה קטנה עם סבלנות. אבל רק קטנה. אני שונאת לעבור את הדבר הזה שקוראים לו תהליך. אם זה היה תלוי בי – הייתי מיד מגיעה לתוצאה והכי מהר שאפשר.

אבל אני חושבת על הפעמים הרבות בהן הקב"ה שם אותי במצב שבו כביכול עשיתי טעות, רק כדי שאקבל את העובדה שהחיים הם תהליך, ואני חייבת ללמוד לחיות עם… סבלנות (שונאת את המילה הזאת).

אם אתם מסתכלים על טעויות העבר שלכם ממקום של ענווה ועם עיניים פקוחות, תמיד תמצאו תחום בו הייתה לכם הזדמנות לגדול וללמוד ממנו משהו. לרוב, תמצאו מסרים רבים ונפלאים דווקא במצבים הקשים שאתם חווים.

לכן במציאות, אין דבר כזה טעויות. אם עשינו טעות והתחרטנו עליה, אנחנו יכולים להיות בטוחים שבורא עולם מנסה ללמד אותנו משהו. הוא מנסה לעזור לנו לגדול בדרכו האוהבת ומלאת הסבלנות.

ואם אנחנו באמת מנסים לגדול עם האמונה שלנו, יום אחד נהיה מסוגלים להודות לבורא עולם על שאפשר לנו לעבור על ההחלטות הגמלוניות שלנו ולהבין כמה הוא באמת אוהב אותנו.

ושהוא באמת רק רוצה להעניק לנו מהטוב שלו.

והרבה!