המשוואה הנכונה
למה לסבך את החיים? למה להסתבך עם כל מיני משתנים ונעלמים לא רצויים? הרב שלום ארוש עם המשוואה הקלה לחיים מושלמים ונעימים! תרשמו לעצמכם.
הנה משוואה פשוטה ונפלאה שהופכת את החיים לדבר הכי קל ונעים שיש: פעולה מוצלחת = רצון גדול יותר מהתוצאה והעשייה בפועל.
בלי לסבך את החיים – רצון טוב וגדול, זה שם המשוואה. זה מה שעושה את הפעולה ומה שמגביר את ערכה האמיתי. האמת, על הרצון כתבתי לא מעט פעמים, אבל הפעם אני כותב לכם חידוש נפלא שבורא עולם נתן לי במתנה, חיזוק עצום ונפלא לחיים.
"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (חז"ל, מסכת מכות). זה היסוד עליו מושתת הכל. כלומר, כל כוח ההתקדמות וההליכה של האדם – בגשמיות וברוחניות, הכל כפי הרצון שלו. אם אתה רוצה – מוליכים אותך, חסר לך רצון – לא יוליכו אותך.
מאמרים נוספים בנושא:
לפי יסוד זה, אם אדם נכשל בעבירה, או שחווה ירידה רוחנית או בזמן של התגברות מידה או תאווה רעה, עליו להבין, והכי פשוט שאפשר – שחסר לו רצון. נקודה. כי אם היה לו רצון, היו מוליכים אותו למקום של התעלות, התגברות ועשייה טובה, ולא לכישלון והירידה. הכל תלוי ברצון!
והכל תלוי, גם, בדרך בה אנחנו מסתכלים על המצב. לרוב, אנחנו חושבים 'הייתה לי בחירה, ובחרתי לא נכון' – דבר שמפיל עוד יותר לעצבות, דיכאון וייאוש, וגרוע מכל – לרדיפה עצמית. לכן חשוב לזכור היטב: בדרך שאדם רוצה לילך – מוליכין אותו! הבחירה היא לא על המעשה, אלא על הרצון. עצם המחשבה ש"יש לי בחירה" היא נכונה, אבל חשוב מאוד לדעת מהי אותה בחירה: יש לי בחירה לרצות ולחזק את הרצון שלי, עד כדי כך שיוליכו אותי משמים למקום של התעלות, של התגברות, לא של ירידה וכישלון. זאת המציאות היחידה העומדת בפני אדם במצבים של בחירה, לא על "יש לי בחירה על המעשה" – זה לא יכול להיות, אין לנו בחירה על המעשה מכיוון שהוא בידי שמים, התוצאה של מוליכים את האדם כפי רצונו – בדרך שאדם רוצה לילך.
לכן עצבות, דיכאון או האשמה עצמית על משהו שאינו בידינו הוא טעות איומה, דבר שמוביל לניתוק מבורא עולם, שהרי "דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי". ואם זה הלך החשיבה שלו במצבים כאלה, אז גם ברגעים בהם הוא זוכה להצליח הוא חושב שזה קרה בזכותו, בכוחות עצמו, ומשם הדרך לגאווה תלולה אך מאוד מהירה. אז מהי האשמה היחידה אותה הוא כן נוכל לתלות בעצמנו? לא הצלחתי כי לא רציתי! וכאשר אנחנו יודעים היטב שזה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לתלות בעצמנו, הפעולה המתבקשת, וזו שצריכה לקרות בפועל, היא התעוררות ורצון לתקן את מעשינו, לעשות את מה שיש בידינו לעשות.
כאשר אדם מאשים את עצמו על עצם העשייה (הפעולה, בין אם נעשתה או לא) התסכול ממש אורב לו בפתח. הייאוש מיד עוטף אותו והעצבות מתפשטת בכל גופו. אלא, שהרצון תמיד בידיים שלנו, ואם אדם מבין שהכל תלוי ברצון שלו אז אין לו שום סיבה להתייאש – מכיוון שאת הרצון אפשר לשנות באופן מידי!
כישלון, ירידה רוחנית – צריך לדעת להסתכל נכון על המצב, על הסיבה שהובילה לזה. ואם תחפשו ותבדקו שוב, ולעומק, תגלו שחוסר הרצון הוא מילת המפתח. ההתעוררות שבאה בעקבות ההבנה הזו מזכה את האדם להבין שהכישלון והנפילה הם, למעשה, ההצלחה הכי גדולה. למה? כי הם מחזקים אותו, מעוררים אותו, ומקרבים אותו. כלומר, יש כאן בונוס אדיר, כפי אומרים חז"ל: "זדונות נתהפכין לזכויות". הזדונות – הירידות והעבירות, גרמו לאדם להתעורר לרצות להתקרב לבורא, וזו זכות אדירה. אחרי ההתעוררות, יש כמובן להתוודות ולבקש סליחה, להביע חרטה, כפי שמבואר בהלכות תשובה לרמב"ם.
אחרי השלב הנ"ל, מגיע השלב החשוב – הקבלה לעתיד. כיצד יעשה את זה? האם זה בידי האדם? ובכן, אם אדם מבין שכל נפילה היא רק תוצאה של חוסר רצון, אז ממילא יודע שכל הקבלה לעתיד היא חיזוק הרצון, ועל כל פגם ועבירה שהוא מוצא בעצמו הוא מתחזק לרצות יותר לתקן. כך התשובה שלו הופכת קלה ומושלמת, משום שכל הזמן הוא בונה ומחזק את הרצון שלו עד שיזכה שיוליכו אותו משמים, ויזכו אותו לעשות את רצונו של הבורא בשלמות – במחשבה, דיבור ומעשה.
זכרו היטב! לא זו בלבד שהרצון הוא הדבר היחיד שבאמת בידינו, אלא שהרצון הוא זה שמקנה לנו את החשיבות והערך האמיתי לכל העשייה שלנו. למשל, כמו שהתורה מספרת לנו על מלאכת המשכן – היה שם רצון, נטו. לא שפע של כסף וזהב, לא האומנויות המיוחדות, כלום. רק הרצון – נדבת הלב של עם ישראל. מכאן מובן, שאם אדם נופל ונכשל, ועל ידי זה מתעורר לעבוד על הרצון שלו – אז הוא בעצם בכלל לא נכשל, אלא הצליח בדבר העיקרי – חיזוק הרצון. כי יכול להיות אדם עם הצלחה רוחנית נפלאה אבל עם מעט רצון, אולם להצלחה זו היא חוסר הצלחה מוחלט מכיוון שחסר לו העיקר.
והרצון, הוא נחת הרוח והתענוג הגדול שיש לבורא עולם מהאדם. כן גם הוא "נכשל" אבל תמיד מתחזק ברצון, תמיד רוצה לשפר הבורא מתענג ממנו, אפילו יותר מאותו "מצליחן".
אולי גם זה יעניין אתכם:
הצלחה רוחנית עם רצון חלש אינה הצלחה, כך אומר רבי נחמן מברסלב: "כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה' ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן כל עבודתם אין לה' יתברך נחת מהם כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה" (ליקוטי מוהר"ן, ס). ישנם אנשים שכלפי חוץ עוסקים בעבודה הרוחנית שלהם מכף רגע ועד ראש, וגם מצליחים, אולם הם נקראים "ישנים את ימיהם". בורא עולם לא רוצה ש"תצליח", אלא כמו שאומרים חז"ל – רחמנא ליבא בעי – הרחמן רוצה את הלב, והלב הוא הרצון. הטעות הנפוצה בקרב אנשים היא, שהם לא מסתכלים נכון על הדברים, על אירועי חייהם. הם כל כך מרוכזים בעשייה, בתוצאה, אבל בפועל מזניחים את הלב והרצון – שהם העיקר, לכן היצר הרע יכול להפיל אותם, ואחרי הנפילה להמשיך לרסק אותם. אם היו נותנים את דעתם אל העיקר, היו מיד מבינים שקודם כל יש עלינו השגחה פרטית ומדויקת, ומשמים נותנים לאדם להצליח ברוחנית אך ורק כאשר זכה להשלים את כלי הרצון שלו, והרצון תמיד בידו! את הכלי הזה הוא תמיד יכול להשלים ולהגדיל. איך? בעזרת ההתעוררות והכיסופים והרצון להמשיך הלאה.
אז למה אנשים עצובים? כי בזכות העצבות מגלים להם את האמת: חסר לכם רצון! וכל בר דעת יודע, שאם אני לא רוצה מספיק איך אפשר להצליח במשהו? איך בכלל אפשר לחשוב על הצלחה? חוסר רצון זה הכישלון. ולרצות להצליח ממקום כזה זה מרשם בדוק ומנוסה לכישלון מוחלט וכואב יותר. לכן הידיעה וההבנה היכן אני נמצא רק מחזקת אותי. אני יודע את מקומי, אני יודע מה אני צריך לעשות ועל מה לשים את הדגש – חיזוק הרצון, ללמוד עליו, להתפלל כל יום, לבנות את הכלי האדיר שמכיל את האור האלוקי, את השפע, את הברכה, כדי שיוליכו אותי משמים – לדרך הנפלאה שסללנו מתוך הרצון.
התורה הקדושה שלנו לא סתם מאריכה ושמה את הדגש על נקודות מסוימות. המשכן, כפי שציינתי, בנוי מרצונות וזה העיקר. כל התשובה והעשייה הרוחנית, והגשמית, של האדם תלויה בהתחזקות וברצון. נכון, נקודה זו נמצאת בהסתרה גדולה – אבל זו הסיבה שהתורה מקדישה לעניין המשכן, שמסמל בעוצמה אדירה את כוח הרצון, לא מעט פרשיות. המשכן הוא הלב, הוא מקום משכנו של הבורא בתוך עם ישראל. הרצון הוא העיקר, הוא הכוח הדוחף, הוא הכוח שבונה את הכלי להכיל את האור של בורא עולם בתוכנו, מקום משכנו של הקב"ה בליבו של האדם. יהי רצון שנזכה לעשות כל דבר בלב שלם ועם רצון אדיר, ונזכה לבניית בית המקדש – המשכן בתוכנו ולכלל עם ישראל במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור