להתחבר ברגע

לא מזמן, לפני אחד השיעורים שמסרתי לאחרונה, ניגש אלי אדם ואמר לי, "כבוד הרב, אני מיואש לגמרי מהחיים שלי. חיי אינם חיים ואין לי בשביל מה לחיות, וכבר החלטתי לשים קץ לחיי. אתה התחנה האחרונה שלי. מכאן אני ממשיך לתחנה ה'סופית'. אני בא אליך רק בגלל שחבר דיבר אתי ואמר לי לתת הזדמנות אחרונה ולבוא לדבר עם כבוד הרב…"

מה יכולתי לומר לו בשתי דקות לפני השיעור? התחננתי אליו ואמרתי לו: "בני היקר, תקשיב לי, בבקשה ממך חכה עד סוף השיעור ואני אשב איתך בארבע עיניים ויהיה לי בשבילך את כל הזמן שבעולם. בינתיים שב כאן ותשמע את השיעור".

כשבן אדם הולך להתאבד הוא כבר לא ממהר לשום מקום, אז עיכוב של שעה נוספת לא הפריע לו, והוא תפס את מקומו.

באותו שיעור דיברתי על תודה והודאה: "תלמדו לומר תודה על פרט בחיים" אמרתי לשומעיי, "תתחילו להסתכל כמה טוב יש לכם בחיים. אתם בריאים? תגידו תודה רק על הבריאות שלכם. יש לכם בן/בת זוג? כמה אתם צריכים לשמוח ולהעריך את המתנה הזו! יש לכם ילדים? אין סוף תודה ושמחה…" ממש דיבורים פשוטים של תודה והודאה.

אחרי השיעור ניגש אלי אותו אדם ואמר לי: "כבוד הרב, אין לי כבר מה לדבר עם הרב, אני רק רוצה לומר תודה…" נפש מישראל ניצלה בזכות כמה דיבורים פשוטים של תודה!

דברים כאלה אני רואה ושומע באופן קבוע. ניגשים אלי אנשים עם "אבנים על הלב" מיואשים ומדוכאים, אנשים עם שאלות וטענות, מסובכים ומתוסבכים – וברוב הפעמים אחרי השיעור הם ניגשים אלי ואומרים לי ,"כבוד הרב, אין לנו כבר שאלות. בשיעור ענית לנו על כל השאלות. כבר נתת לנו את הדרך לפתרון…"

בן אדם שוחה בעולם הזה בים של אור, אבל העיניים שלו עצומות והוא רואה רק חושך. זו הסיבה שבגללה הוא הולך ודועך ומאבד קשר עם החיים ומאבד קשר עם היהדות. רבי נתן מברסלב אומר, על פי הגמרא, שזה היה הגורם העמוק והראשי לכל חורבן בית המקדש – שלא ידעו לברך על התורה, כלומר שלא ידעו להעריך כל נקודה טובה ואת הזכות העצומה להיות יהודים והעם הנבחר של בורא עולם.

עכשיו, אנחנו עומדים ערב שבת חזון. 'חזון' זה מלשון רְאִיָיה. בשיא האבלות והצער, שהוא שיא החושך ברגעים של הייאוש הכי עמוק – אז מתחילים לראות את האור, ועל ידי זה מקבלים את הכוח לעבור את התקופות הקשות ביותר בחיים.

מאמרים נוספים בנושא:

שיחה עם אלוקים

גוון חדש ומיוחד

סוד האושר

האמת? לא מגיע לי כלום!

הטרמפיסט

מחוץ לקופסה: נהנים מהמתנות

מפלים של הזדמנויות

עשרה צעדים לחופש

כיף לקום בבוקר

מחליפים משקפיים

לעשות מהלימון לימונדה

בוקר לא רע, אחרי הכל

פשוט, לזרוק את השכל

הצרה הכי גדולה של הבן אדם היא שהוא פשוט לא רואה: לא רואה את החסדים של הבורא, לא רואה את הטוב שיש לו בחיים, לא רואה את גודל הזכות של להיות יהודי, לא מעריך את המצוות הרבות והעצומות שהוא עושה ושמתגלגלות לו בין הרגליים. וכשבן אדם נמצא בחושך ולא רואה טיפת אור – אז הוא לא יכול לשאת את החיים. כל קושי מפיל אותו, כל נפילה מרסקת אותו, כל אובדן שובר אותו וכל משבר הורג אותו.

להתחבר עם האמונה ברגע

גם אם יש לאדם קושי מכל סוג – עם טיפת אמונה הוא עובר הכל כמו כלום ורק מתחזק עוד יותר ויותר. אבל כשהוא לא רואה את החסדים שהקב"ה עושה אתו אז הוא לא רואה את השם, והוא נמצא בנתק מוחלט מהאמונה. אבל ברגע שהוא מתחיל מעט להודות – אז נפתחות לו העיניים והוא רואה את האור, הדרך ברורה לו, חוזרת לו האמונה, והוא יעבור כל קושי בהצלחה וייצא מכל צרה כמו שכותב רבי נתן במפורש.

וזה נכון גם ברוחניות. גם אם אדם נפל לעבירה חלילה – כשהוא חי באמונה הוא עושה תשובה ורק מתחזק, הוא קם מכל נפילה כשהוא קרוב יותר לבורא עולם וחזק יותר, והעבירה הופכת לו לזכות. אבל אם הוא נמצא בחושך רוחני ולא מבין שכל העבירות שעבר לא מכבות את אינסוף המצוות והזכויות שיש לו – אז באמת קשה לו מאוד לקום, קשה לו לעשות תשובה ולצאת ממעגל הקסמים, ואז עבירה גוררת עבירה והאדם נופל למטה. זה מה שקרה בזמן החורבן.

לכן אחזור על דברי רבי נתן, על היסוד שהקב"ה מלמד אותנו בעצמו, שזה פירוש דברי הגמרא שמסבירה את הפסוק ששואל 'על מה אבדה הארץ'?, כלומר מה הגורם העמוק והפנימי לנפילה העצומה ומה הסוד של התיקון והעלייה מן הנפילה? זו שאלה ששאלו את החכמים והנביאים והם לא ידעו מה לענות. רק יודע תעלומות יכול לענות מכיוון שהוא יודע שהכל מתחיל בגלל שלא יודעים לברך על התורה, כלומר שלא יודעים להעריך ולשמוח ולהודות על כל הטוב.

עכשיו, אבל ממש עכשיו, תפתחו את העיניים ותראו את כל הטוב שסביבכם ותגידו תודה, כי רק ככה מתחברים ברגע…

ועכשיו כשאנו מתאבלים על החורבן – זה לא אומר רק לשבת ולבכות, אלא לפשפש במעשינו ולתקן את השורשים של החורבן. והנה, רבי נתן מגלה לנו שזה ממש לא קשה, התיקון העמוק ביותר הוא פשוט לפתוח את העיניים ולהתחיל לחיות את הטוב שיש לנו בחיים. וזאת דרך מתוקה מאוד כמו שכותב רבי נתן בעצמו: "כי זהו הילוך ודרך נפלא מאוד להתקרב ולהרים עצמו לה' יתברך מכל מיני נפילות וירידות שבעולם עד אין קץ ותכלית, ואם היו הולכים בדרך זה בוודאי לא היו נופלים כל כך ולא היו להם צרות כאלה. ועתה כל תקוותנו לשוב לארצנו ולבית מקדשנו הוא על ידי זה".

כל מי שרוצה לזכות חזור בתשובה ולהתקרב אל הקב"ה באמת, יכול לזכות לכך אך ורק בדרך זו כמו שאומר רבי נתן בהמשך: "והכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן רובם רחוקים מאוד מדרכי התשובה, והעיקר מחמת שאינם משימים אל לב לשמוח במעט הטוב שבהם כי העצבות ומרה שחורה מזקת (מזיקה) ביותר מהכל".

ועכשיו, כשאנחנו מתאבלים על החורבן מתוך מטרה להתעורר לתקן ולקרב את הגאולה – הדבר המרכזי שאנחנו יכולים לעשות לקירוב הגאולה הוא לחזור בתשובה כי בזה תלויה הגאולה, כמו שמביא רבי נתן ממש באותו סעיף: "לית מילתא דא תליא אלא בתיובתא". הדבר הזה שהוא הגאולה תלוי רק בתשובה. והתשובה תלויה בכך שנהיה בשמחה, והעיקר על ידי שנפתח את העיניים ונראה את המציאות הפשוטה: כמה השם מיטיב איתנו בגשמיות וברוחניות.

וכשנזכה לפתוח את העיניים ולראות את כל הטוב, נזכה ל"חזון" ולראיה האמיתית, ועל ידי זה נוכל לקחת את כל האבלות על החורבן כהתעוררות גדולה לתיקון עצמנו ולתיקון כל עם ישראל, ונזכה להיות מהבונים את בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.