מאחורי הוילון
מחלת האלצהיימר מכניסה לא מעט אנשים מאחורי הוילון של עצמם. זה לא הם, מה שרואים. מי שמכיר אותם יודע שמאחורי המסך הזה יש אדם אחר. יהודית חנן נזכרת.
אחת העבודות הטובות שמאוד נהניתי לעבוד בה, קרוב לשבע שנים, הייתה במרכז טיפול יומי לחולי אלצהיימר. המפגש עם המטופלים היה לרוב שקט ונעים למרות הבלבול שאפף אותם, ולא פעם גם מאוד מעניין ומעורר השראה.
באופן טבעי, בוודאי שישנו צד עצוב למפגש. לא קל להיות עד להידרדרות מנטאלית של אדם. אבל מה שבאמת היה קשה לראות זה את הילדים הבוגרים של אותם חולים, אלה שנאבקו עם האפקטים של המחלה, את ההיעלמות הרגשית והמנטאלית של ההורים שהם הכירו כל כך טוב.
"היא נראית כמו אמא שלי", אני נזכרת במה שאמרה לי בתה של אחת המטופלות בשיחה איתה. "זה נשמע, מריח ומרגיש כמו אמא שלי, אבל זה לא. אם המזל מאיר לי פנים לפעמים, אני זוכה לכמה הצצות ייחודיות על האישה שהיא הייתה. את ואני רואות את אותו אדם, אבל אני יודעת באמת מי זו אמא שלי בפנים. זאת לא היא האמיתית, רק תעתוע. אמא האמיתית שלי היא איפה שהוא שם מאחורי הוילון…"
אני חושבת על המילים האלה מדי פעם, במיוחד כשאני נזכרת באמא שלי שהפכה לתעלומה בשבילי כשהדמנציה החמירה והיא איבדה את עצמה.
אבל אני גם חושבת על המילים האלה כשאני מתפללת, כשאני אומרת-מכריזה על הרחמים והחסדים של בורא עולם, תארים שהשימוש בהם בתפילה לתיאור הבורא חוזר על עצמו שוב ושוב.
גם בחיי האישיים ובעבודה אני שומעת ורואה דברים רבים, שלמוח האנושי המוגבל שלי נראים הכל חוץ מחסד ורחמים. ואני חושבת, נו, זה לא נראה כמו רחמים וגם לא מרגשים כמו חסדים אבל זה מהבורא (והכל ממנו) אז זה מה שזה צריך להיות…
נסיבות כואבות וקשות יכולות להיראות כמו סבל אקראי בלי לב ומאוד לא הוגנות, אבל זה רק תעתוע. אלוקים מתנהג אלינו באהבה ובחמלה אינסופית תמיד. "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו…. צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו…" אומר נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה (תהלים קמ"ה, ט, יז).
אז מה עושים כשזה מרגיש ונראה שמישהו מחטיף לנו, זורק אותנו לתוך זמנים קשים, מבחנים לא פשוטים וחלומות שמתנפצים? מתי זה מרגיש שמה שקורה לנו או ליקרים לנו הוא הכל חוץ מחסד ורחמים? ומתי אנחנו חושבים לעצמנו 'זאת אולי אהבה אבל לא כמו שאני מכיר'?
מאמרים נוספים בנושא:
מציאת משהו טוב בתוך מצב קשה יכול לדרבן את המודעות לאהבת הבורא שקיימת ונוכחת, אפילו ברגעים הקשים והמאתגרים בחיינו. יש שם ניצוצות של שפע קטנים, אבל אנחנו צריכים לרצות למצוא אותם. צריך לרצות לראות את רחמיו של אלוקים מסתתרים בתוך הערפל של הקושי. לפעמים הנכונות שלנו חסומה בגלל הכאב העצום, וזה בסדר ונורמאלי. צריך זמן כדי להתאושש מרעידת אדמה, והקב"ה יודע את זה. הוא ברא אותנו עם מסוגלות להתמודד עם רגשות שיוצרים קונפליקטים ואמביוולנטיות. להרגיש נבגדים, כועסים או נטושים – וזה בהחלט אנושי.
אנחנו הילדים של אלוקים, וילדים קטנים לא מסוגלים להבין את הדרך של אבא שלהם. מבחינת החשיבה שלו – הוא נמצא במרחק עצום מאיתנו. גם הבגרות והניסיון שלו הם לא כמו שלנו. הורים חיים במימד אחר מזה של ילדיהם. אין שום דרך שאמא תוכל אי פעם לשדר לילדה הפעוט את החזון שלה על עתידו, או את ההשקעה העצומה שלה להצלחה שלו ולבריאותו.
לפעמים, למרות שאנו חווים צער חזק וממושך, נהיה מסוגלים להבחין באלמנטים של החסד והרחמים מיד. ותמיד, יש את הדברים הנפלאים שקיימים וצריך להודות עליהם גם בזמן הניסיון והמבחן. כי הם שם, אם רק נרצה לראות אותם.
בתפילת שמונה-עשרה אנו מתוודעים לכך שהקב"ה בירך אותנו בחכמה, בינה ודעת. אלה הכלים שאנו צריכים להשתמש בהם כשאנו מתמודדים עם הפחד והכאב שאורבים לנו בדרך. אך יותר מכל, אנחנו צריכים אמונה.
היא עוזרת לנו לחזור ולשנן את העובדה שהבורא אוהב אותנו ומרגיש את הכאב שאנו חווים, שהוא איתנו תמיד גם ברגעים הקשים, ובסופו של דבר הוא יהפוך את הצער לריקוד של שמחה. אלה הבטחות שמימיות שהובטחו לנו על ידי בורא עולם, האחד שמתואר גם כסלענו, צורנו וגואלנו.
נכון, קל לבטוח בקב"ה כשהחיים מוארים בקרני השמש, כשהציפורים מצייצות והכל מתקתק כמו שעון, כשכולם בריאים, כשהכסף לא מהווה בעיה, כשהילדים מקסימים ובן/בת הזוג עוד יותר.
לבטוח בבורא עולם זה אתגר לא קטן כשאנחנו חולים או מודאגים, כשקרתה טרגדיה חלילה, אכזבה עצומה או מוות של אדם אהוב ויקר לנו.
ולמרות שכל מה שאנו רואים או חווים הוא הכל חוץ מרחמים, מרגיש הכל חוץ מחסדים, הכל חוץ מאהבה – אנחנו מאמינים שהניסיונות הם כל הדברים האלה. אנחנו, עם ישראל, נקראים מאמינים בני מאמינים.
ולא, זה לא להכחיש את הכאב, גם לא להקטין את האובדן. זה לא לסרב להתמודד עם המציאות. זאת אמונה שגם אם זה כואב כמו גיהינום, גן עדן קיים לאלה שמאמינים. אמונה אמיתית יכולה להביא כל אחד, בכל מצב, למקום של תודה והודיה.
ולפעמים, אנחנו רק צריכים להחזיק חזק ולתת לאלוקים ליהנות מהספק.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור