קודם להאמין, אחר כך להבין

תמיד, ולא משנה מה נעשה, יהיה גבול למה שנוכל להכיל ולהבין בכל הנוגע לפעולותיו של בורא עולם. וכשההבנה עוזבת את השטח, האמונה חייבת להיכנס לתמונה ולהתחיל לפעול. אדם שחושב או מקווה להבין את רצון הבורא, את פעולותיו או חשבונותיו – לעולם לא יוכל להשיג אמונה.

עד כדי כך, שאפילו משה רבינו ע"ה לא יכול היה להבין את הבורא. כאשר משה רבינו ביקש מהקב"ה – "הראיני את כבודך", כלומר שיגלה לו את סוד עבודתו ואת איך הוא מתנהל, בורא עולם השיב לו: "לא תוכל לראות את פניי…" (שמות ל"ג). במילים אחרות, לעולם לא תוכל להבין איך את מעשיי לפי הבנה בסיסית מקדימה. אלא, תוכל להבין מה אני עושה רק במבט לאחור. זהו ההסבר הפנימי להמשך דבריו של הבורא אל משה בעניין זה: "והסירותי את כפיי וראית את אחורי ופניי לא יראו" (שם לג, כ"ג).

לעולם אל תשכחו, שבזמן מבחן אדם לא יכול באמת לדעת או להבין שמה שקורה איתו – הוא אך ורק לטובה. כי אם היה מבין בוודאות שזה אכן טוב, זה לא היה מבחן. כל מבחן אמונה קורה רק כאשר אדם רואה את הדברים בצורה לא ברורה, בהיסח הדעת ובעיקר, כשהוא חושב שזה חלילה לרעה. בנקודה זו הוא צריך להפעיל את שריר האמונה ולהאמין שזה רק לטובה. השלב של הידיעה כבר מההתחלה שהכל טוב הוא משהו שבני אדם לא יכולים להשיג אותו, משום שהבנת המצב או הניסיון עם בהירות מלאה פשוט מאיינת את הכוח האדיר שקיבלנו – חופש הבחירה.

זו הסיבה שזה באמת לא משנה מי האדם – זה יכול להיות סנדלר פשוט או אפילו בחיר האבות – יעקב אבינו, אף אדם בעולם הזה לא שאפילו חווה ניסיונות קשים וקבועים באמונה לא יכול כבר מההתחלה להבין ולראות שהכל לטובה. אפילו אם זה משה רבינו או רבי עקיבא. כי לכל אדם מצב של ניסיון בהתחלה נראה כמשהו רע, מבולבל, אתגר קשה שצריך לפעול, ולא תמיד יודעים גם איך.

אבל איך כן לעשות את זה בלי להתבלבל? בלי להיכנס למשוואות וסיבוכים? פשוט, בעזרת האמונה, חיזוק מידת האמונה אפילו בלי שום הבנה בכלל – שהכל רק לטובה.

בזמנים קשים, אל תנסו להבין מה קורה לכם, מכיוון שלא תצליחו למשוך כוח ועידוד, אלא רק זעם וכעס. כשמצב נראה מסובך ומייאש מפרספקטיבה הגיונית, אמונה תאפשר לנו לא רק להתמודד עם המצב, אלא להשיג צמיחה רוחנית ואישית אדירה.

מאמרים נוספים בנושא:

פשוט, לזרוק את השכל

במקום שהשכל נגמר

זה לא מה שרואים

תמסור את עצמך

המקום שאין בו גבולות

אבא, יש דברים שלא ידעתי

אומן האמונה

להאמין ברחמים והכל נראה אחרת

ורטיגו

הזכרנו את בחיר האבות – יעקב אבינו, בוא נתבונן על חייו מעט ונשאל כמה שאלות מנחות. האם החיים שלו היו קלים מנקודת מבט הגיונית ופשוטה? האם להגיע לביתו של לבן הארמי הנוכל נטול נכסים היה דבר טוב? איזו תועלת יכולה לצאת לו מהעובדה שחמיו הוא אחד הנוכלים הגדולים שבדור? לפי השכל, נראה שבחיים של יעקב אבינו אין שום דבר טוב.

אבל כאן אנו משתמשים בעיניי האמונה, ומאמינים שהכל טוב ורק לטובתו הנצחית. בהמשך, הקב"ה מזכה אותנו לראות כמה זה אכן כך, אבל בהתחלה אנחנו לא מבינים, גם יעקב אבינו. לאמונה יש תפקיד עצום במצבים הקשים שאנו חווים ומיליון ואפילו יותר שאלות עולות, כשבאופק לא רואים את סימני הקריאה שבאים אחרי התשובות, ומפחיתה מעלינו את הלחץ והתסכול מחוסר הוודאות. זה יהיה זמני, בהמשך נגלה עד כמה כל מה שקרה היה הכי טוב בשבילנו.

אל תחשבו שחייהם של צדיקים ונביאים שהיו בדרגות רוחניות גבוהות היו חיים קלים בעניין. גם הם היו צריכים להתמודד עם ייסורים, אתגרים, קשיים, ניסיונות ועוד. האמונה שלהם הייתה כל הזמן מאותגרת, הכל בהתאם לדרגות הרוחניות שלהם. וגם הם לא יכלו לראות בהתחלה את הטוב והתועלת שבכל הקושי. אבל איך כן הצליחו להתמודד? פשוט, השליכו את הרצון להבין הצידה והאמינו שזה רק נראה לא טוב או מרגיש כך, כי זה אכן לטובה. ועוד יגיע הרגע שהם גם יבינו.

לפעמים אדם מנסה לשכנע את עצמו שזמני הקושי שהוא חווה בחייו אכן לטובה. אלא, שאז נכנסים לתמונה אנשים או מצבים – קרי דעות אחרות ושונות, ומשכנעים אותו שכל ההרמוניה והאחדות שמנהלת במחשבות שלו שהכל לטובה, כל הרעיונות והלימוד בנושא – הכל מעוות ומסולף. ואם חסרה לו במצב כזה אמונה יציבה ואמיתית, הוא בקלות יאבד את הנחישות בה אחז וייפול למלכודת הבלבולים והשאלות לא יפסיקו לנקר בתוכו.

לכן, אדם צריך להבין שבהתחלה הוא לא יהיה מסוגל להבין ולראות כבר בתחילת האתגר שהוא רק לטובה, ולטובתו הנצחית, אחרת זה לא היה אתגר. קחו למשל מתאגרף אולימפי שיודע היטב שהוא יחטוף כהוגן במהלך האימונים – הוא לעולם לא יתלונן כשהמאמן שלו יתפוס אותו לא מוכן וינחית עליו כמה אגרופים. הוא יודע שזה חלק מהדרך שמובילה אותו לתואר – אלוף. אבל אם אדם הולך ברחוב ופתאום נופל ומקבל מכה, הוא לא יהיה מסוגל לדעת איך ולמה זה לטובתו הנצחית. וזו הנקודה בה האמונה המוחלטת נכנסת לתמונה.

אמונה שלמה בבורא עולם משמעה, להאמין ללא שום ספק – שהקב"ה מכוון, מוביל ומשגיח על כל אחד מאיתנו בדיוק מושלם, והוא רואה את מה שאנחנו לא רואים.

בקיצור, אמונה שלמה מעניקה לנו את השקט והשלווה הפנימיים שהקב"ה עושה את הכל לטובתנו הנצחית, למרות העובדה שלא ידוע וגלוי לנו למה באותה נקודת זמן.

לכן, אנחנו כל הזמן צריכים לומר לעצמנו, "אני מבין שהאתגרים שלי הם כביכול רעים. אני אפילו מרגיש כאב נורא. הצער הזה נדמה כמשהו בלתי נסבל, אבל אני מאמין שהכל לטובה, למרות העובדה שעכשיו אני לא מבין או רואה איך ולמה!…"

ברגע שאנו מאמינים שהכל לטובה, כל מה שאנו חווים בחיים, אנחנו מודים לבורא עולם על זה. ואז, כל אירועי חיינו באמת הופכים לנכסים מועילים בחיינו.

רק תגידו תודה ותיווכחו בעצמכם!