א. אפרת
א. אפרת
חתום בנשיקה. שלך, השם יתברך.
מגיל אפס מציירים לנו דמות בראש, כזו של אלוקים מאיים, ומפחיד, כמו שוטר ("אם לא תאכל יבוא שוטר"), שרק מחכה לתפוס אותך נופל, ולתת לך דו"ח שמן.
רק תנו לי את הלב
אינני זוכרת מתי בדיוק הפך החג הידידותי והקליל עם אגרות הברכה ושפע המתנות, השופינג, לחג שהוא בעצם יום דין שמהותו רצינית וחשובה, והמילה "קליל" לא ממש מתלבשת עליו.
ההמתנה היא מתנה, וגם עבודה!
הבנתי שהזמן ממילא עובר. זמן ההמתנה להתגשמות משאלתי מתקתק ויורד כמו שעון חול מדויק. אך האם הוא נתן לי אותו לחינם? בשביל שאשב רגל על רגל ואחכה?
מי ישפוט אותי בראש השנה?
אבל רגע, מתי הפך יום הדין הגדול לחג של מתנות וחגיגת בשמים בסופר פארם? איך זה החלפנו את אימת המשפט וניגוני הסליחות, בניחוח זרי פרחים בקניון?
למה השם לא עונה לי?
לכי תסבירי להם, חשבתי לעצמי, שאת מדברת ומדברת ומדברת איתו, אבל הוא לא עונה לך, או שאת לא מצליחה בכלל להבין את התשובות שלו.
לחתוך את החבל
הוא כמעט והגיע לפסגה, כשהבלתי נמנע קרה... הוא מעד, ונשאב לתוך התהום, כשהוא מספיק לראות צללים של תמונות ילדותו חולפים אל מול עיניו...
מי מושלם?
התאהבתי ברעיון הקסום הזה. לא דורשים ממני שלמות, איזה כיף. אני לא חייבת להיות ענווה כמשה, רודפת שלום כאהרון, צנועה כיוסף,ומאמינה כאברהם.
אהבתי אתכם אמר השם
התאבנתי במקומי לנוכח המצב המתוח שנותר בחלל המונית. רציתי לרדת אבל הוא כבר החל בנסיעה תוך כדי שהתקיף אותי בצרורות: "אתם היהודים, עם קשה אתם...בלה בלה בלה והדתיים האלה...
הסוד נמצא אצלנו
יוצרי הסרט הרגישו שהם "גילו את אמריקה" לעולם, אך בעצם, לנו, היהודים, "אמריקה", הייתה ידועה כבר ממזמן. ב"הסוד" גיליתי את התורות של רבי נחמן מברסלב ואת רבי שמעון בר יוחאי.
לא יכול או לא רוצה
בשנים קודמות אולי הייתי "קופצת על המציאה" ומנסה להקל על עצמי, אבל הפעם, פשוט לא התחשק לי. חשבתי לעצמי: "שאבא שלי יהיה עצוב, ואני אשמח?! לא רוצה..."
תודה, אבל לא תודה
ברגע שקיבלתי את המתנה, התגנבה לליבי המחשבה ש"למה עכשיו דווקא? ובשביל מה הייתי צריכה לבקש את זה בכזו דחיפות, בכזה לחץ, וזה גם קצת כואב..."