השבת שמרה על החפצים
"האם אתה מבין, שברגע שאתה עוזב, יישאר מטענך על הרציף מבלי שמישהו יהיה אחראי עליו? עד מחר בערב לא יישאר זכר לחפציך. הערבים ישדדו את הכל!"
הרב אלעזר יהודה פינטר
הרב אלעזר יהודה פינטר
אוצרות יקרים
ילד מיוחד - זה להבין יותר את משמעות החיים. כל ההסתכלות על החיים משתנה. רואים הכל בפרופורציה נכונה יותר. אין דבר כזה חוסר תקווה. יש רק תפילה שיהיה טוב יותר.
הימים של נעמה
יש לי הורים יקרים, שנתנו לי הכל ומנעו ממני הכל, ששמרו עלי מכל משמר, שלא הרשו לי אף פעם לחוות את טעמה הנפלא של ההתמודדות, של הכישלון, ושל... של הניצחון...
לקום יום אחד ולחזור הביתה
אנו נקראים להביט בגעוגעים אחורה – אל הלפני, אל הטרם: טרם האבק שנערם, טרם התחפושות. לשוב מארמונת החול ומהיכלי הכזב. נקראים לשוב הביתה!
אל תבזבז את מיכל החיים
ואז, לפעמים הוא רוצה לצעוק בכל כוחו: "רימו אותי!", ולפעמים הוא לוחש בכאב: "רימיתי את עצמי... לאן אני הולך?..."
אומן האמונה
"כשאני נתקל במקרים של יאוש תהומי, קודר, של דכאון ותחושת אין מוצא, אני מפנה אותם אל אותה אישה נפלאה, שבחוסן אמונתה זרחה לה השמש שנית, כאשר עברה את פנואל – כאשר פנתה אל אלוקיה..."
והסירותי לב האבן
התערב אחד מהנוכחים בשיחתו ואמר בתימהון: "היכן לוקחים לב דוגמת זה של אברהם אבינו?", גער בו רבי נתן: "גם לך יש לב, אלא שאינך מלבב אותו..."
והעין…רואה
"רק כאשר אתה מרגיש את עיניו של בעלה הבית נעוצות בך, אתה אכן מתאמץ לתת את המגיע ממך ועובד כהלכה. בינינו לבין עצמנו, הרי אנחנו לא עושים כמעט כלום, אז על מה התלונות?"
גם כי אלך בגיא צלמוות
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע", גם אם יבואו עליך רגעים קשים ומפחידים ילדה קטנה שלי, ואני לא אהיה שם עוד לתת לך את ידי, אל תפחדי גילי שלי..."
הדרך להכרה אמיתית
אפשר היה לחתוך את השקט בסכין. הדממה היתה מוחלטת, פני כל הנוכחים היו מוסבים אל הדלת מצפים כי יבוא ההרוג ברגליו. השעון תקתק דקה ועוד דקה חולפת, חלפו חמש, ואולי גם שש...
קשה כקריעת ים סוף
היום במבט לאחור, אני לא מבינה איך החזקתי מעמד. איך לא קיבלתי התקף לב או משהו כזה. מה אני אמורה לעשות, כאשר אני פוגשת חברה מוקפת בילדיה? לשאול אותה איך היא מסתדרת?
חשבת לאן אתה הולך?
למרות שיש משהו מאיים ביציאה אל עתיד מעורפל ולא נודע, אך אם בנו של אברהם אתה, האמן שיש מי שמסייע, יש מי שמבטיח שאם תצא למסע בודאי תגיע. אם תלך, בודאי אראך...