קצר וקולע
לפעמים לא צריך להאריך במילים כדי להגיע לשורה התחתונה, לקצר והקולע של החיים. תחיה פישר עם כמה תובנות על האחד הדברים הכי מרגיזים בחיים.
תחיה פישר
מי אמר שמנוחה זה רק על כסא נוח בחוף הים, או סופשבוע בבית מלון או צימר? מנוחה, כמו שגיליתי, היא לא רק בטן גב, אלא גם בצומת סואן של החיים.
אנחנו הצעירים אוהבים "לעשות דווקא", לעשות הכל לבד. אבל תעצרו לרגע, תושיטו יד, בקשו עצה. יש שם, בעולם של הגדולים, הרבה ניסיון וחכמת חיים. נצלו את זה.
קרה לכם יום אחד שפתאום עצרתם ושאלתם את עצמכם 'רגע, למה אני בכלל עושה את זה?!' אלה רגעים בהם אנו נפגשים עם השאלות. ולשאלות, אנחנו רוצים תשובות!
מישהו שרוצה להתחתן עם היתרונות שלי? יש כזה. אבל עם החסרונות? תחיה פישר על סיפורי ההצלחה. הכל תלוי בגישה. תנו צ'אנס כי זה עובד!
החברה של ימינו דורשת מהאדם לרדוף באובססיה אחרי מה שהוא רוצה, אבל דוחקת את הבריאות שלו לפינה. מה עושים? תחיה פישר מציעה פתרון, וגם מתכון טעים ובריא.
פתאום יש מרחק, פחות על מה לדבר. אתה לא רוצה "להגזים" או "להכאיב". עושה עצירות ביניים להראות שהכל בסדר. אז מה לא בסדר?
לומר למישהו להפסיק לפחד זה כמו לומר לו להפסיק לנשום, אבל אם לא נפחד ממה שמפחיד, כשנסתכל לפחד בעיניים, נוכל נשלוף את כלי הנשק האדיר שלנו, את הסביבון.
ואז מגיע השלב שבו אין ברירה, שאת מבינה שאם לא תעשי את זה עכשיו, לא תצליחי לחיות את החיים באמת. וזאת הכרזה. כי את האמונה אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח.
למדתי לאהוב אחרת. אנשים, בני אדם. למדתי לראות אותם, לא הצלחה, כישלון או יופי. למדתי להעריך ולדעת שיש תכלית לכל. למדתי לאהוב מחדש.
החיים שלנו מספרים לנו מי אנחנו. הכישורים גם הם מגלים לנו היכן טמון ייעודנו בחיים. אני רוצה ללמוד, לדעת, להבין, אבל מה הכי נכון עכשיו? מה הכי מתאים?
הארץ הזו רודפת אותה יומם ולילה. פעם מזכירה לה "ישוב" בשם קניות, ופעם "ארץ" בשם כביסות. בקיצור, ארץ רק של מטלות. אבל למה לא להיות אזרחים טובים של ארץ התודה?